המוח האנושי ביסודו אינטגרטיבי, ורק ברמה
מסדירה הוא אנליטי. אנחנו לא קוראים אדיטיבי (תוספתי) אלא גשטלטי (תבניתי), והדבר נכון מרמת המילה ועד רמת הפסקה, ומן הסתם אף יותר מזה. המהלך המשולב הקווי והכולל, התנועה קדימה בטקסט והתנועה החוזרת לפנים ולאחור, מורכב הרבה יותר ממה שרובנו מניחים. מכאן נובעים ספקות גדולים אם שיטת קמץ אלף אה היא היעילה ביותר. נכון, אפשר גם כך. אבל ייתכן שיש חלופות טובות יותר. ועוד: בשנותיו הראשונות של הפעוט אני מקריא לו את הטקסט (בסדר, קורא, בשבילך), והוא מעיין בתמונות. אחר כך הוא רואה את התמונה ואומר את הטקסט בעל פה, ואף מתקן לי אם איני מקפיד. אחר כך הוא מתחיל לראות את הטקסטים, ומן הסתם מתחיל להבין איך הסימנים מייצגים את מה שהוא יודע בעל פה. ברור שלשם כך הוא אינו זקוק לניקוד, כי הפונטי קודם אצלו לכתוב. יש הסוברים שמי שמלמד קרוא וכתוב במתודה הנגזרת מההנחות האלה, ישיג תוצאות טובות הרבה יותר ממי שמלמד אות-אות. לכן גם אין לי בעיה לקרוא את הטקסט האנגלי כאן. זה לא יותר קשה מקריאת עברית ללא ניקוד. ולקראת החורף, קנה לנכד נעליים, כך מקובל במקומותינו.
מסדירה הוא אנליטי. אנחנו לא קוראים אדיטיבי (תוספתי) אלא גשטלטי (תבניתי), והדבר נכון מרמת המילה ועד רמת הפסקה, ומן הסתם אף יותר מזה. המהלך המשולב הקווי והכולל, התנועה קדימה בטקסט והתנועה החוזרת לפנים ולאחור, מורכב הרבה יותר ממה שרובנו מניחים. מכאן נובעים ספקות גדולים אם שיטת קמץ אלף אה היא היעילה ביותר. נכון, אפשר גם כך. אבל ייתכן שיש חלופות טובות יותר. ועוד: בשנותיו הראשונות של הפעוט אני מקריא לו את הטקסט (בסדר, קורא, בשבילך), והוא מעיין בתמונות. אחר כך הוא רואה את התמונה ואומר את הטקסט בעל פה, ואף מתקן לי אם איני מקפיד. אחר כך הוא מתחיל לראות את הטקסטים, ומן הסתם מתחיל להבין איך הסימנים מייצגים את מה שהוא יודע בעל פה. ברור שלשם כך הוא אינו זקוק לניקוד, כי הפונטי קודם אצלו לכתוב. יש הסוברים שמי שמלמד קרוא וכתוב במתודה הנגזרת מההנחות האלה, ישיג תוצאות טובות הרבה יותר ממי שמלמד אות-אות. לכן גם אין לי בעיה לקרוא את הטקסט האנגלי כאן. זה לא יותר קשה מקריאת עברית ללא ניקוד. ולקראת החורף, קנה לנכד נעליים, כך מקובל במקומותינו.
