בתור שחקנים...

[Awaken]

זה גם קטע של סטיגמה קצת

אם אני יצא בתור אחד שעושה המון פרסומות לכל מני מוצרי בית ואני ירוויח מזה המון המון כסף אח"כ זה ידבק אלי... כלומר, אני לא חושב שאני מסוגל לראות את ג. יפית משחקת בהצגה של שייקספיר בגלל שהמוח שלך כבר רגיל לראות אותה במקומות מסויימים (שלא לדבר על זה שהיא משחקת זוועה). מה שאני מנסה להגיד, זה שאם אתה נמצא במקום אחד יותר מדי זמן, אתה נתקע. עכשיו אם זה טוב או לא, זה תלוי בבן אדם ותלוי איפה אתה נתקע... אני בטוח שלאף אחד לא יהיה אכפת "להתקע" בקאמרי... אותו דבר עם טלנבולות.... זה תחום גדול וצריך להזהר שלא ידביקו לך על המצח מישהו שעושה רק את זה.

 

[ילדה בהפוכה]

חחח.. ג. יפית...

תראה, לקחת דוגמא נורא קיצונית.. ג. יפית היא מפרסמת.. זה המקצוע שלה... לעומת זאת נקח לדוגמא את סאבלימינל, הוא הרי עשה לא מזמן פרסומת לשוקו.. אז נכון בהתחלה צחקו עליו (בלי שום קשר) אבל הוא לא נתקע בזה.. הוא רואים אותי כפירסומאי עכשיו.. או כמפרסם מוצרים.. אף אחד כבר בקושי זוכר את זה.. לדעתי פשוט צריך לגוון.. וכמה שהמגוון יותר גדול ככה יותר טוב...

 

[ילדה בהפוכה]

*לא רואים אותו כפירסומאי...

 

[Awaken]

כי הוא עוסק במוזיקה...

אבל, אם הוא היה נבחן לקאמרי עכשיו, אני די בטוח שלא היו מקבלים אותו. מה שהתכוונתי שאם אתה עושה הרבה פרסומות ואתה שחקן (לא ראפר) אז זה נתקע עלייך ואז יהיה לך יותר קשה להתקבל למקומות אחרים.

 

[ילדה בהפוכה]

אולי...

אבל בגלל זה אין הרבה שחנים שמפרסמים הרבה... (מה שמצדיק את הטענה שלך יותר...חחח) אני מבינה מה אתה אומר.. אבל כמו שאמרתי קודם, פשוט צריך לגוון.. ולא להישאר בדבר אחד.. (אני לא מדברת על תאטרון וכאלו).. אני מדברת על פרסומות וכו'...

 

[lonestar2003]

וואלה תודה על הבית ספר, עלק

בניגוד לרושם שאולי נוצר הדבר האחרון שאני רוצה זה פרסום נטו, כאחת שאוהבת פרטיות. חוץ מזה שאין לי כֹח להיות נחמדה וחייכנית כ"מודל לחיקוי". פלצני מדי. ההנאה שלי ממשחק היא לא "ההנאה שאתה גורם לצופה". לגרום לצופה הנאה זה טוב, נחמד ומאוד חשוב, אבל אני רוצה להיות שחקנית משום שאני אוהבת לשחק ונהנית מזה. זה עושה לי טוב! מרגיע אותי. מאתגר אותי. אז with all do respect לקהל אני עושה את זה קודם כל בשביל עצמי! לסיפוק האישי שלי! אני אישית לא רואה דבר פסול בלשחק בטלנובלות. שחקנים גדולים וטובים עושים את זה, אז די עם הפלצנות שטלנובלות זה זן נחות. לא מרויחים מיליונים בארץ ותחשבו על זה שעבודה בטלנובלה מעבר לזה שהיא מהנה ומלמדת (לדעתי ולדעת רבים משחקני ישראל) היא גם מכניסה הרבה כסף גם בגלל שמדובר בחצי שנה של צילומים בממוצע וגם בגלל, שמה לעשות מתפרסמים מזה, המוניטין והתעריף שלך עולה ורוצים אותך לפרסומות ופרוייקטים, מה שמתורגם לאחלה כסף. אז אם אני משחקת, נהנית, לומדת ועושה מזה גם כסף. למה לא?! אני אישית, בניגוד גמור למה שמישהו אמר כאן, בעד מחזות זמר וטלנובלות.

 

[Envenom]

מסכים חלקית ^

גם אני לא נכנסתי למשחק כדי "לגרום לצופה הנאה" אלא בגלל שאני אוהב לשחק. יש אנשים שאוהבים לברוח מהמציאות כשהם רואים הצגה, אני אוהב לברוח מהמציאות שאני משחק בהצגה. אז באמת with all do respect לקהל המעריצים, אם מישהו נהנה לשחק בטלנובלות- סחה. שיהיה לו לבריאות. אני אישית לא מוכן לשחק בטלנובלה, או לצורך הענין בשום תוכנית טלויזיה כרגע. מהסיבה הפשוטה שמצלמה לא מוחאת כפיים, ואין בזה את הסיפוק שיש על הבמה. אם הטלנובלות בארץ היו ברמה קצת יותר גבוהה מאשר נטיות התאבדות על ציפורן שנשברה, וריב בגלל שמישהו שבר אגרטל, אז אולי גם הייתה בזה הידיעה שזאת בכל זאת סוג של אומנות. (רק להבהיר, אין לי שום דבר נגד תוכניות טלויזיה או שחקנים המשחקים בהם)

 

[Awaken]

lonestar2003

דבר ראשון, תרגעי. בעיניך זה אולי מצתייר כפלצנות לא לרצות לשחק בטלנובלות, בעיני ובעיני אחרים כאן זה לא. את אומרת שאת נהנת מלשחק לא בגלל הקהל אלא בגלל שזה כיף לך. אז בואי אני ישאל אותך משהו: היית נהנת לשחק באותה מידה מול אולם ריק לחלוטין ומול אולם מפוצץ באנשים? לא! מסקנה: הקהל משפיע על ההנאה שלך בתור שחקנית, וחלק מזה זה שאת רוצה לגרום לקהל להנות. ועוד משהו, סבבה שאת אוהבת מחזות זמר וטלנובלות, והטיעון שלך זה שאת נהנת ועושה כסף, הכל טוב ויפה, זאת דעה שלך, סבבה. ואני דרך אגב לא אמרתי שאני לא ישחק בטלנובלות, אני אמרתי שזה משהו שאני יעשה בנוסף לדברים שאני יעשה כאומנות, בשביל הלחם שלי. את יכולה לפרש את זה כפלצנות, אבל זאת בעיה שלך. וחוץץ מזה, את אומרת שעבודה בטלנובלה מהנה ומלמדת המון. אולי בשבילך. אני לא חושב שאני הייתי נהנה לשחק בטלנובלה. אני גם לא חושב שהייתי לומד מזה הרבה, אבל זה אני, לך כנראה יש דעה אחרת.

 

[lonestar2003]

כנראה

דעתי בעינה עומדת ואני משערת שגם שלך. והנה תגובה בעניין הקהל, שכל כך חשוב לך- יש לי עבר במשחק תיאטרלי, על במה ולאחרונה למדתי משחק מול מצלמה. מדי שיעור הופעתי מול קבוצה של 12 אנשים (כולל מורה) שזה לא ממש הקהל האדיר ומחיאות הכפיים שאתה מדבר עליהם. בחלק מן השיעורים אתה בכלל לא מתמודד עם הקהל. אתה מול הבמאי ואתה חימר בידיו, מביא את הטוב ביותר שתוכל, להשביע את רצונו. עוד טייק ועוד טייק ועוד טייק ועוד אחד. עד שאתה מצליח להיות מדוייק ולעשות את זה כמו שהוא רוצה ממך. אלה השיעורים הכי קשים (משחק מול מצלמה קשה יותר ממשחק על במה, שהכל מוקצן ומוגזם, מנסיון הן על במה והן מול מצלמה. משחק מול מצלמה קולט כל עיוות בפה, או משחק עם המצח, כל מילה שלא במקום. אתה חייב להיות מדוייק מול מצלמה ולהיות מה שהבמאי רוצה לראות) שמוציאים ממך הכי הרבה- ואני מול בן אדם אחד. אז הנה לך הנאה. הנה לך סיפוק. הנה לך עשייה שהפידבקים וההנאה שלך ממנה לא מותנים באנשים שמסביב, אלא שביעות רצונם של שניים בלבד- אני והבמאי (שאו שאולי אגיד הבמאי ואני?) ואם תשכיל לקרוא עיתונים תקרא על שלל שחקנים שאמרו שהעבודה על הסט נתנה להם כלים ולימדה אותם דברים שבבית ספר למשחק לא לימדו אותם. למשל; אפרת כהן בכתבה ב"את". הכל בחיוך מותק. רגוע...

 

[dudi170]

צודק/ת!!!

 

[Awaken]

שוב ל- lonestar

קודם כל, לעבוד בסטודיו מול 12 איש בקבוצת עבודה שלך זה לא תאטרון וזה לא קהל. דבר שני, אני לא מסכים איתך שמשחק מול מצלמה יותר קשה. נכון שמול מצלמה הכל חייב להיות יותר קטן כי המצלמה קולטת כל שריר, אבל אפשר לפרש את זה כמשהו יותר קל מתיאטרון, מול מצלמה מספיק לחשוב את מה שאתה רוצה להעביר וכבר רואים לך על הפנים, לעומת זאת, בתיאטרון, אתה צריך להביא גיבוי רגשי הרבה יותר גדול, ולא רק "לעבור מסך". עכשיו, אני לא אומר שתיאטרון זה יותר קשה, אבל אני חושב שזה דברים שונים וטכניקות שונות ואי אפשר להשוות. ובקשר לבמאי.... אני חשבתי שאת מדברת על תיאטרון (פורום אומנויות הבמה). וחוץ מזה, זה לא קשור למה שאמרתי, אני אמרתי שלשחק מול אולם מלא זה הרבה יותר כיף מלשחק מול אולם ריק, בגלל שהקהל בין היתר הוא אחד מהדברים שמשפיעים על ההנאה שלך.

 

[0Maori0]

אני חושבת ש....

הייתי מנסה. כמובן שאני חולה על תאטרון ואין מה לומר שזה הדבר הכי איכותי. אבל תחשבו שקשה למצוא עבודה בתחום המשחק וטלנובלה בשנים האחרונות פותחת לך המון דלתות. אז כמובן, עדיף לא "להתמכר" לטלנובלות ואז באמת תהיה לך סטיגמה של שחקן טלנובלות. אבל זה בהחלט תורם.