בשורה טובה...
אני רוצה לשתף אותכם בבשורה טובה. הבן הצעיר שלי מתחתן, זה הולך לקרות במהלך השנה הקרובה. זו אותה שנה שבה אנחנו נציין עשור לפיגוע שבו נלקחה מאיתנו אודליה היקרה שלנו.
אני כל כך רוצה לשמוח, להניח בצד את הצער. אבל זו עיסקת חבילה לכל החיים. איך עושים? כמה ? מתי?
אמש עברו המחשבות, והבוקר עלו על הנייר.
אתמול בלילה נזלה לי דמעה
מצינור האושר שמסרב לגווע,
אתמול בלילה, כאילו אמרה,
כן זו אני, ויש לך סיבה לשמוח.
אתמול בלילה נזלה עוד דמעה
מצינור אחר, צינור היוצא מהפצע
מוביל אל העין , והדמעה נזלה,
כאילו אמרה יש לך סיבה לכאוב.
ושתיהן נזלו זו לצד זו, מסרבות להתערבב
כל אחת מהן מתעקשת לשרוד
נלחמות על מקום של כבוד
בגוף הקטן , המבולבל להחריד.
נתתי להן את כל הכבוד הראוי,
שלא יהיה להן צל של ספק.
את שתיהן אני צריכה באותה מידה
שתיהן שלי, בלעדיהן אני אבודה.
אני רוצה לשתף אותכם בבשורה טובה. הבן הצעיר שלי מתחתן, זה הולך לקרות במהלך השנה הקרובה. זו אותה שנה שבה אנחנו נציין עשור לפיגוע שבו נלקחה מאיתנו אודליה היקרה שלנו.
אני כל כך רוצה לשמוח, להניח בצד את הצער. אבל זו עיסקת חבילה לכל החיים. איך עושים? כמה ? מתי?
אמש עברו המחשבות, והבוקר עלו על הנייר.
אתמול בלילה נזלה לי דמעה
מצינור האושר שמסרב לגווע,
אתמול בלילה, כאילו אמרה,
כן זו אני, ויש לך סיבה לשמוח.
אתמול בלילה נזלה עוד דמעה
מצינור אחר, צינור היוצא מהפצע
מוביל אל העין , והדמעה נזלה,
כאילו אמרה יש לך סיבה לכאוב.
ושתיהן נזלו זו לצד זו, מסרבות להתערבב
כל אחת מהן מתעקשת לשרוד
נלחמות על מקום של כבוד
בגוף הקטן , המבולבל להחריד.
נתתי להן את כל הכבוד הראוי,
שלא יהיה להן צל של ספק.
את שתיהן אני צריכה באותה מידה
שתיהן שלי, בלעדיהן אני אבודה.