תגובה
תודה רבה על הביקורת. על קצה המזלג:
הכותרת "ברכת הדרך" עמוסה במשמעויות וקשה לי לוותר עליה למרות הערתך בשורה האחרונה. האסוציאציה לתפילת הדרך כמובן מכוונת, אבל בכוונה נמנעתי מהכינוי הרווח ובחרתי בכינוי "ברכת הדרך" במקום זאת.
לגבי "איש לא עצר" - אני מסכים. יש לשורה אפקטים מסוימים (למשל החזרה על "איש לא...", שמדגישה את הניגוד הסמוי בין האיש [הסתמי] לאישה [המסוימת]), אבל גם אני הגעתי לאחר זמן למסקנה שהיא מיותרת. אבל אני כבר מעדיף שלא לבצע שינויים בשיר (לאחר ששלחתי אותו לר.).
השורה "ואותי נשאת בחיקך ברוך" חיונית מבחינתי. זה חלק חשוב מהמסר של השיר. הצירוף "נשאת בחיקך" יש קונוטציה מקראית שחשובה לשיר ("שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק"), והוא מתפרק לחלקיוו: "נשאת" אותי מן הארץ (כנגד "נשמטתי") והרמת אותי אל "חיקך". המילה "ברוך" מקבילה מבחינת המיקום והתפקיד התחבירי ל"בחמלה" שבשורה האחרונה - לרמוז שהרוך והחמלה קשורים זה בזה. ויש כאן גם משחק מילים בְּרֹךְ-ברכה (למען האמת אפילו הרהרתי באפשרות לכתוב את השיר ללא ניקוד, רק כדי שאפשר יהיה לקרוא "בחיקך בָּרוּךְ", אבל ויתרתי על הרעיון), שמחזק את המוטיב של הברכה שמופיע כבר בכותרת, ונרמז גם בדימוי הקשת.
בשורות "את הקשת נתת / בלבי", שינוי סדר המילים יטשטש את הרמיזה המקראית הברורה והחיונית ל"את קשתי נתתי בענן" שבפרשת נוח. שבירת החריזה מכוונת, כי העניין הוא לא בחריזה אלא בחזרה על הצליל at = אַתְּ. אולי הייתי צריך לכלול את "בלבי" באותה שורה, אבל היו לי שיקולים גם לשבירת השורה.
השורה האחרונה רומזת שזו, בין השאר, ברכת (או תפילת) הודיה. היחס לתפילת הדרך פחות חשוב בעיניי.
