היי זאביק, שלום וברכה גם לך ../images/Emo140.gif
ראשית, הרשה לי למסור את מלוא הערכתי לאמך - שראתה- וזיהתה אצלך , וידעה לשאול אותך לנטייתך.
היות והיא באה לקראתך - ו'פתרה' לך 'חצי בעיה' - (כלומר היא כבר יודעת , אבל אביך עוד לא -) - מוטל עליך עכשיו - לפתור את החצי השני של בעייתך - כלומר - לעזור לה - להביא לידיעתו של אביך , ולדבר בגלוי . אני מאמינה- שזו בעייה מאוד לא פשוטה (במיוחד במגזר הדתי) - אבל אין מה לעשות - לדעתי- חובה לטפל בבעייה אפילו אם הטיפול די כואב. (ומוטב מוקדם מן המאוחר.) מניסיוני האישי - אומר לך - כי הבן שלנו התלבט קשות ונלחם עם עצמו כמה שעות (ואולי יותר ) - במשך אותו ערב - עד שהוא אזר אומץ - ו'הושיב אותנו' (הוריו) - 'על כוס קפה' - ואחרי כמה משפטים סתמיים ... אמר את המילים (שגרמו לנו 'לאבד' כמה דפיקות לב - מבהלה או תחושה אחרת-) "אבא - אמא "- (אולי זה היה בסדר הפוך לא זוכרת) -"בוודאי שמתם כבר לב עד היום - שאני כמעט בן שלושים - ועדיין לא התחתנתי?"... "האם אתם יודעים מדוע?"... - אנחנו לא כל כך יכולנו לענות - לא הכרנו ולא ידענו מעולם לפני כן על העולם הנקרא 'הומו / לסבי ' (אולי ידענו רק כמילים בבדיחה או קללה - אך בוודאי לא כמשהו קרוב השייך לנו). אני מניחה היום כי חווינו את תחושת 'הלם הגילוי' - ואני זוכרת כי זה ליווה אותנו עוד כמה שבועות או יותר אחרי אותו ערב - למרות שאנו המשכנו לתפקד כאילו כרגיל , יצאנו הרבה לטייל- ביקרנו אצל הנכדים - נסענו לחופשה - ותוך כדי זה - דיברנו ביננו - בעלי ואני , ניסינו 'להחליט' אם לספר את 'סוד הגילוי' הלאה במשפחה - תהינו כיצד לעשות זאת - נאלצנו לענות לשאלות 'מה נישמע' - כאילו 'העולם שלנו' הוא ללא שינוי - והכל כמינהגו נוהג... אני חייבת לספר לך זאביק - כי כמה שהתקופה הקשה שעוברים ההורים (לאחר שנודע להם כי בנם /בתם - לא יקימו משפחה 'קונבנציונלית' -- בסופו של דבר , החיים שבים למסלולם , אנחנו שלמים עם עצמינו , למדנו לחיות עם מה שיש , ולאהוב את הבן זוג של הבן (שהיכרנו קצת יוצר מאוחר מזמן שידענו על הבן- למעשה , אנחנו קצת 'לחצנו' על הבן שיכיר לנו את זוגו)- ... מה שאני רוצה להגיד לך זאביק (עם כל 'הנאום' הארוך הזה שלי)- תתחיל אתה- לתכנן - כיצד 'תושיב' אתה את שני הוריך (אפילו שאמך כבר יודעת)- אל תחסוך בהסברים - תאמר להם - שאתה יודע - כי מה שאתה הולך לספר להם - הוא מאוד לא קל - ובוודאי שזה עלול להביא לתקופה של 'עצבות' כמו 'אבל'- אך - למען העתיד- וקבלת העובדה בצורה 'הכי בריאה' שאפשר ..וכמובן שמירת היחסים הטובים במשפחה . מה שלא יהיה - הוריך הם - אתה הבן שלהם - ושום דבר לא יכול לשנות את זה. עוד עיצה לי אליך - (כפי שסיפר לנו הבן שעשה בטרם סיפר לנו-) קרא אתה בעצמך כמה שיותר חומר על הנושא - נסה להעביר להם מהידע שלך - ומה 'שצפוי ' להם בעיקבות הגילוי, ואל תשכח לשבת איתם כמה שצריך- לענות על שאלות ישירות - (גם אם צריך להכין עוד כמה כוסות קפה אחרי כן.
). וטיפ אחרון - אל תשכח למצוא הזדמנות - להודות לאמך שהיא 'זיהתה' אותך וידעה לשאול - . מאחלת לך
ויישר כוח בבושקה- נחמה
