המשך-- שק הסיפורים הלבן
הדוד עמד והקשיב, והיה המום לחלוטין, ואז שמע משהו שזיעזע אותו: אנחנו נראה לו , לילד הזה, בדרך לחתונה אנחנו נגרום לכרכרה להיתהפך, ואם זה לא יעזור , אז מתחת לחופה נהרוג אותו בחרב, ואם גם אז הוא לא ימות אז נכניס נחש למיטה שלו. הדוד שמע כל זה והיה מזועזע לחלוטין, לא ידע אם להאמין או לא, אך בכל זאת החליט לנקוט אמצעי זהירות. לקח את הטבעות ומיהר לכרכרה, התחילו לנסוע וכל ההזמן הדוד הסתכל על הדרך, פתאום הוא רואה בור באמצע הכביש, ברגע האחרון הצליח להסיט את הכרכרה מהמסלול שלה, הצעיר נבהל ושאל את הדוד: למה עשית זאת? האם אתה רוצה להרוג אותי ? או מתנגד לחתונה? הדוד לא ענה והמשיכו לנסוע, הגיעו לחתונה מעט באיחור, ועמדו מתחת לחופה, באמצע הטקס נזכר הדוד בחרב וברגע האחרון הזיז את הזוג הצעיר מהמרכז ואז ראה את החרב מעל ראשיהם, החביא את החרב ולא אמר דבר. הטקס נגמר והמסיבה החלה, בסוף הערב הלך הזוג הצעיר לחדרו ונכנסו למיטה, ואז התפרץ לשם הדוד ודחף אותם מהמיטה, וראה שם את הנחש , הצעיר שלא הבין כלום התעצבן על הדוד ושאל אותו: תגיד לי האם אתה מתנגד לנשואי, שאת מנסה לחבל בהם? לא, אינני מתנגד, להיפך, אבל חייך היו בסכנה. שב ואספר לך הכל . ואז הדוד סיפר לצעיר את הכל מההתחלה עד הסוף. רק אז נזכר הצעיר בשק הסיפורים הלבן שהיה לו בילדותו. הלך מהר ככל שיכות לחדרו הישן, לקח את השק, הלך לראש ההר, פתח את השק ויפז את הסיפורים לארבע רוחות השמיים כשהוא ממלמל מילות היתנצלות על שהיה אנוכי ושמר כל הסיפורים לעצמו בלבד. גם אני הייתי שם ואספתי סיפורים ככל שיכולתי לשאת, והם שמורים בראשי, כל פעם שילד מבקש סיפור , אני אומרת לו שיעשה, תוק תוק, ואז יוצא סיפור. תהנו מאגדה יפה זו ששמורה עימי המון שנים ולא יודעת מקורה.