ברגע של בדידות.
מראה \ ישי אביאור הוא הרגיש איך הכל הסתובב סביבו כתערובת מוזרה של רגשות וצבעים. הפרסומות המעוותות ברחבי הארץ, ששאלו אותו שאלות מוזרות שלא ידע עליהן את התשובה, שאלות כמו "מתי בפעם האחרונה ראית אהבה?" או "מתי התבוננת בשנאה" רק ערפלו את חושיו יותר. הוא רק רצה קצת שקט מהרחוב הסואן שהתרוצץ לו שם בתוך הראש. הרחוב שהתמלא יותר ויותר בכל יום שעבר. מאז שהוא הפסיק לבקר אותה, היא הפסיקה לכעוס. היא חייכה יותר, ובאמת שהוא הרגיש שזה הדדי, ושסוף סוף הכל יסתדר. רק המחשבה על חיוכה מלא הקמטים, ועל ריחה המתוק מהבושם הישן, חמם את כל חלקי גופו והחזיר אותו לימים ההם, שהוא יכל להסתכל על עצמו במראה במלי לחטוף את אותה הבחילה המוכרת. הוא הקיא. הוא ישב שם בשירותים והקיא את נשמתו אל תוך האסלה הלבנה. המשפטים בראשו על הרגשות שנראו, המשפטים שהיא אמרה לו רגע לפני, המשפטים שהוא אמר לעצמו... כל אלה יצאו מולו בתערובת של צבעים סמיכים וריח נוראי. הוא שנא להקיא, אך יותר מכל, הוא שנא לראות את עצמו מקיא. הוא תמיד ראה בזה קריאה לתשומת לב. כל המצב המוזר הזה שהוא היה נתון בו, הכל נראה לו חסר משמעות בכל פעם שהוא התבונן בתמונות הישנות, שהחזירו אותו "לשם". עם משפחה מושלמת, ואמא בריאה, והחברה שמחייכת לידו וגאה בגבר הנאה שעומד לידה... הוא עמד מול המראה, וחשב עליה. הוא שנא להקיא, באמת, אבל הוא לא יכל לעצור בעדו.
מראה \ ישי אביאור הוא הרגיש איך הכל הסתובב סביבו כתערובת מוזרה של רגשות וצבעים. הפרסומות המעוותות ברחבי הארץ, ששאלו אותו שאלות מוזרות שלא ידע עליהן את התשובה, שאלות כמו "מתי בפעם האחרונה ראית אהבה?" או "מתי התבוננת בשנאה" רק ערפלו את חושיו יותר. הוא רק רצה קצת שקט מהרחוב הסואן שהתרוצץ לו שם בתוך הראש. הרחוב שהתמלא יותר ויותר בכל יום שעבר. מאז שהוא הפסיק לבקר אותה, היא הפסיקה לכעוס. היא חייכה יותר, ובאמת שהוא הרגיש שזה הדדי, ושסוף סוף הכל יסתדר. רק המחשבה על חיוכה מלא הקמטים, ועל ריחה המתוק מהבושם הישן, חמם את כל חלקי גופו והחזיר אותו לימים ההם, שהוא יכל להסתכל על עצמו במראה במלי לחטוף את אותה הבחילה המוכרת. הוא הקיא. הוא ישב שם בשירותים והקיא את נשמתו אל תוך האסלה הלבנה. המשפטים בראשו על הרגשות שנראו, המשפטים שהיא אמרה לו רגע לפני, המשפטים שהוא אמר לעצמו... כל אלה יצאו מולו בתערובת של צבעים סמיכים וריח נוראי. הוא שנא להקיא, אך יותר מכל, הוא שנא לראות את עצמו מקיא. הוא תמיד ראה בזה קריאה לתשומת לב. כל המצב המוזר הזה שהוא היה נתון בו, הכל נראה לו חסר משמעות בכל פעם שהוא התבונן בתמונות הישנות, שהחזירו אותו "לשם". עם משפחה מושלמת, ואמא בריאה, והחברה שמחייכת לידו וגאה בגבר הנאה שעומד לידה... הוא עמד מול המראה, וחשב עליה. הוא שנא להקיא, באמת, אבל הוא לא יכל לעצור בעדו.