בקשת עזרה וסיפור
ברשותכם אתחיל ברקע, אני מספר צעיר (מאד.. -צעיר ברמת: החייל בצבא, ולצערי לא יכולתי להגיע לציפורי) וכמספר צעיר ההזדמנויות בהם יוצא לי לספר סיפור הן לרוב אחד על אחד. כאשר אני מדבר עם מישהו על איזו צרה או בעיה ופתאום בראש שלי קופץ סיפור שמתאים/מדבר על הבעיה ויש בו את ה"מסר" שיכול לגרום לשומע לרגע קטן של ההארה או הבנה שהסתכלות לשניה מהצד מעניקה. באיזשהו מקום זה כמו היועצים למלך שהיו מספרים משלים כדי לרמוז למלך על דרכי פעולה... אך כמו שזהו המקום בו מתבטא כוחי זה המקום בו מתבטא הגרעון. כשמספרים סיפור לאדם אחד על אחד במטרה להעביר מסר מסויים, כמספר אני משנה ומנווט את הסיפור לנק' אליה אני רוצה להגיע, ובכך בעצם מאבד את המשמעות הנקיה של הסיפור (ומשמעויות נוספות שיש לו), לדוגמא הסיפור עם הכדים והמים (שאחד מהם סדוק) זהו סיפור שאם אתה מספר אותו נקי ללא הכוונה מצידך המשמעויות והמסרים שמקבל הקהל הן רבות לעומת זאת אם אתה מכוון אותו אתה מעביר רק נק' אחת (אך בצורה ברורה) ומאבד הרבה יופי מסביב (אז מהי הדרך הנכונה בעצם בסיפור אחד על אחד?). הבעיה שלי היא שלאט לאט התחלתי לספר סיפורים מתוך הכוונה למסר, ולא בצורה נקיה. העזרה שאני מבקש היא שתשפטו האם הסיפור שלהלן נכתב נקי? האם אתם מכירים גירסה או האם הייתם מספרים אותו אחרת? אולי ישנם סמלים שעבדו ואתם מכירים? ותתנו לי הערות לשיפור (אני חושב שזה יעניין גם רבים אחרים). במידה והסיפור יצא נקי... מצוין בשבילי אני כבר עובד על זה זמן מה (בעזרתו של נאוון) אבל ישנם עוד סיפורים רבים לספר שמהם אוכל ונוכל ללמוד... וניגש לעניין: היה היה פעם חוטב עצים שעבד מאד מאד קשה, אבל כמה שעבד קשה כסף רב או שכר לפיו יוכל לחיות ביושר לא היה לו, הוא חי בצמצום על פת לחם ומעט גבינה. בכל יום בו היה הולך אל היער לכרות עצים היה עובר ליד ארמון המלך וחושב לעצמו "אם יום אחד אהיה מלך, אני אנהג אחרת! אני לא אקח מיסים מאלו העובדים קשה כל כך, ואם יהיה לי זהב ויהלומים לא אשתמש בהם למותרות לעצמי אלא אתרום אותם לקהילה לשיפור התנאים של נתיני..." בעוברו את הארמון היה צריך לחצות נחל, זה לא היה נחל עמוק או בעל זרימה מהירה, זה היה פלג רחב שמימיו מגיעים עד למתחת לברכיים והוא מרטיב את הבגדים והנעלים. יום אחד כשחצה את הנחל ושוב נעליו ובגדיו התרטבו החליט חוטב העצים שנמאס לו, ובכל אותו היום עסק אך ורק בבניה של גשר החוצה מעל הנהר כדי שנעליו לא ירטבו יותר בכל בוקר בו הוא הולך לעבודה. בתום שלושה ימים של עבודה קשה עמד לו גשר עץ, קצת רעוע ולא רחב, אל מספיק בשביל שיעברו בו שני אנשים בצורה נוחה. ביום הרביעי כשהלך חוטב העצים אל היער (וחצה מעל הגשר הנהדר שבנה) לפתע שמע קול, קול עבה, נוקשה כזה ועתיק "חוטב עצים גש לכן, התקרב!" תחילה לא הבין מי מדבר אליו אך לאחר מספר שניות הבין חוטב העצים שהקול הגיע מסלע גדול שעמד במעבה היער - "דיברת אלי.. סלע?!" - "אכן חוטב עצים, הנני סלע קסום ונשבעתי כי האדם אשר יברכוהו 100 אנשים לפחות אעניק לו משאלה, ואתה חוטב עצים הוא האדם הזה" - "אבל אני רק חוטב עצים פשוט, אני אפילו לא מכיר 100 אנשים, בטח לא כאלו שיברכו אותי..." - "ההה.. חוטב עצים" צחק הסלע מה שנשמע יותר כמו גשם של אבנים "אתה הוא זה שבנית את גשר העץ, ובמהלך היממה האחרונה עברו בו מאה שלושים ושניים אנשים וכל אחד מהם ברך אותך, בונה הגשר, על כך שסוף סוף נעליהם לא נרטבות בחציית הנחל. מה תהיה משאלתך תאמר לי ואני אגשימה" חוטב העצים לא היה צריך לחשוב פעמים, הרי יותר מכל הוא רצה להיות מלך, ולתקן את המיסים ולעזור לנתיניו ו... למחרת בבוקר התעורר חוטב העצים בתוך ארמון, ארמון שלו עם כיסא זהב ווילונות משי ומשרתים. כה שמח היה וכה מאושר בחלקו עד ששכח את שרצה לעשות, וכשהוא היה מלך הכל נשאר כמו שהיה, עדיין היו מיסים ועדיין היו מותרות... יום אחד החליט חוטב העצים שמלך, זה לא מספיק, הוא רוצה להיות קיסר! וכדי שסלע הקסום יגשים את משאלתו הוא החליט שאת גשר העץ שלו הוא יהפוך לגשר אבן גדול שבו כל מי שיעבור עליו עם כרכרה או עגלה יברך אותו. אך הזמן קצר והמלאכה מרובה, לכן החליט המלך לגייס את כל האיכרים והנגרים וחרשי המתכת לעבודה. האיכרים התלוננו שעכשיו זה זמן הזריעה ועם לא יעבדו את השדות לא יהיה להם מה לאכול שנה הבאה, אך למלך זה לא הזיז, גם הנגרים אמרו שזו התקופה בה מתקנים את גגות הבתים לקראת החורף אך המלך היה בשלו, ולא משנה כמה ניסו לשנות את דעתו של המלך, שיידחה מעט את העבודה או שישחרר מספר פועלים כדי לזרוע את השדות או לתקן את הגגות, רק רצונו עמד לנגד עיניו. לאחר חודש עבודה הגיע המלך מחוייך אל הסלע ואמר לו: - "נו... 100 אנשים כבר בירכו אותי?" - "לא" אמר הסלע בקול נוקשה "אבל 100 אנשים קיללו אותך, על כך שלא יכלו לזרוע את שדותיהם ועל כך שלא יתקנו את גגות הבתים והחורף יהיה קשה. חלקה השני של שבועתי הוא שאם 100 אנשים לפחות יקללו אדם מסויים אקח את כל אשר לו ואעשהו הפשוט באדם" ואכן, למחרת בבוקר כשהתעורר המלך, הוא מצא עצמו בבקתתו הישנה עם הגרזן שלו, נח בפינת החדר. - מחווית כתיבת הסיפור - עצרתי את עצמי מספר פעמים מלהכווין למטרה, הרגשתי את זה, ולדעתי הוא יצא טהור/ נקי אבל הכל יחסי לכן אני אשמח לשמוע תגובות.
ברשותכם אתחיל ברקע, אני מספר צעיר (מאד.. -צעיר ברמת: החייל בצבא, ולצערי לא יכולתי להגיע לציפורי) וכמספר צעיר ההזדמנויות בהם יוצא לי לספר סיפור הן לרוב אחד על אחד. כאשר אני מדבר עם מישהו על איזו צרה או בעיה ופתאום בראש שלי קופץ סיפור שמתאים/מדבר על הבעיה ויש בו את ה"מסר" שיכול לגרום לשומע לרגע קטן של ההארה או הבנה שהסתכלות לשניה מהצד מעניקה. באיזשהו מקום זה כמו היועצים למלך שהיו מספרים משלים כדי לרמוז למלך על דרכי פעולה... אך כמו שזהו המקום בו מתבטא כוחי זה המקום בו מתבטא הגרעון. כשמספרים סיפור לאדם אחד על אחד במטרה להעביר מסר מסויים, כמספר אני משנה ומנווט את הסיפור לנק' אליה אני רוצה להגיע, ובכך בעצם מאבד את המשמעות הנקיה של הסיפור (ומשמעויות נוספות שיש לו), לדוגמא הסיפור עם הכדים והמים (שאחד מהם סדוק) זהו סיפור שאם אתה מספר אותו נקי ללא הכוונה מצידך המשמעויות והמסרים שמקבל הקהל הן רבות לעומת זאת אם אתה מכוון אותו אתה מעביר רק נק' אחת (אך בצורה ברורה) ומאבד הרבה יופי מסביב (אז מהי הדרך הנכונה בעצם בסיפור אחד על אחד?). הבעיה שלי היא שלאט לאט התחלתי לספר סיפורים מתוך הכוונה למסר, ולא בצורה נקיה. העזרה שאני מבקש היא שתשפטו האם הסיפור שלהלן נכתב נקי? האם אתם מכירים גירסה או האם הייתם מספרים אותו אחרת? אולי ישנם סמלים שעבדו ואתם מכירים? ותתנו לי הערות לשיפור (אני חושב שזה יעניין גם רבים אחרים). במידה והסיפור יצא נקי... מצוין בשבילי אני כבר עובד על זה זמן מה (בעזרתו של נאוון) אבל ישנם עוד סיפורים רבים לספר שמהם אוכל ונוכל ללמוד... וניגש לעניין: היה היה פעם חוטב עצים שעבד מאד מאד קשה, אבל כמה שעבד קשה כסף רב או שכר לפיו יוכל לחיות ביושר לא היה לו, הוא חי בצמצום על פת לחם ומעט גבינה. בכל יום בו היה הולך אל היער לכרות עצים היה עובר ליד ארמון המלך וחושב לעצמו "אם יום אחד אהיה מלך, אני אנהג אחרת! אני לא אקח מיסים מאלו העובדים קשה כל כך, ואם יהיה לי זהב ויהלומים לא אשתמש בהם למותרות לעצמי אלא אתרום אותם לקהילה לשיפור התנאים של נתיני..." בעוברו את הארמון היה צריך לחצות נחל, זה לא היה נחל עמוק או בעל זרימה מהירה, זה היה פלג רחב שמימיו מגיעים עד למתחת לברכיים והוא מרטיב את הבגדים והנעלים. יום אחד כשחצה את הנחל ושוב נעליו ובגדיו התרטבו החליט חוטב העצים שנמאס לו, ובכל אותו היום עסק אך ורק בבניה של גשר החוצה מעל הנהר כדי שנעליו לא ירטבו יותר בכל בוקר בו הוא הולך לעבודה. בתום שלושה ימים של עבודה קשה עמד לו גשר עץ, קצת רעוע ולא רחב, אל מספיק בשביל שיעברו בו שני אנשים בצורה נוחה. ביום הרביעי כשהלך חוטב העצים אל היער (וחצה מעל הגשר הנהדר שבנה) לפתע שמע קול, קול עבה, נוקשה כזה ועתיק "חוטב עצים גש לכן, התקרב!" תחילה לא הבין מי מדבר אליו אך לאחר מספר שניות הבין חוטב העצים שהקול הגיע מסלע גדול שעמד במעבה היער - "דיברת אלי.. סלע?!" - "אכן חוטב עצים, הנני סלע קסום ונשבעתי כי האדם אשר יברכוהו 100 אנשים לפחות אעניק לו משאלה, ואתה חוטב עצים הוא האדם הזה" - "אבל אני רק חוטב עצים פשוט, אני אפילו לא מכיר 100 אנשים, בטח לא כאלו שיברכו אותי..." - "ההה.. חוטב עצים" צחק הסלע מה שנשמע יותר כמו גשם של אבנים "אתה הוא זה שבנית את גשר העץ, ובמהלך היממה האחרונה עברו בו מאה שלושים ושניים אנשים וכל אחד מהם ברך אותך, בונה הגשר, על כך שסוף סוף נעליהם לא נרטבות בחציית הנחל. מה תהיה משאלתך תאמר לי ואני אגשימה" חוטב העצים לא היה צריך לחשוב פעמים, הרי יותר מכל הוא רצה להיות מלך, ולתקן את המיסים ולעזור לנתיניו ו... למחרת בבוקר התעורר חוטב העצים בתוך ארמון, ארמון שלו עם כיסא זהב ווילונות משי ומשרתים. כה שמח היה וכה מאושר בחלקו עד ששכח את שרצה לעשות, וכשהוא היה מלך הכל נשאר כמו שהיה, עדיין היו מיסים ועדיין היו מותרות... יום אחד החליט חוטב העצים שמלך, זה לא מספיק, הוא רוצה להיות קיסר! וכדי שסלע הקסום יגשים את משאלתו הוא החליט שאת גשר העץ שלו הוא יהפוך לגשר אבן גדול שבו כל מי שיעבור עליו עם כרכרה או עגלה יברך אותו. אך הזמן קצר והמלאכה מרובה, לכן החליט המלך לגייס את כל האיכרים והנגרים וחרשי המתכת לעבודה. האיכרים התלוננו שעכשיו זה זמן הזריעה ועם לא יעבדו את השדות לא יהיה להם מה לאכול שנה הבאה, אך למלך זה לא הזיז, גם הנגרים אמרו שזו התקופה בה מתקנים את גגות הבתים לקראת החורף אך המלך היה בשלו, ולא משנה כמה ניסו לשנות את דעתו של המלך, שיידחה מעט את העבודה או שישחרר מספר פועלים כדי לזרוע את השדות או לתקן את הגגות, רק רצונו עמד לנגד עיניו. לאחר חודש עבודה הגיע המלך מחוייך אל הסלע ואמר לו: - "נו... 100 אנשים כבר בירכו אותי?" - "לא" אמר הסלע בקול נוקשה "אבל 100 אנשים קיללו אותך, על כך שלא יכלו לזרוע את שדותיהם ועל כך שלא יתקנו את גגות הבתים והחורף יהיה קשה. חלקה השני של שבועתי הוא שאם 100 אנשים לפחות יקללו אדם מסויים אקח את כל אשר לו ואעשהו הפשוט באדם" ואכן, למחרת בבוקר כשהתעורר המלך, הוא מצא עצמו בבקתתו הישנה עם הגרזן שלו, נח בפינת החדר. - מחווית כתיבת הסיפור - עצרתי את עצמי מספר פעמים מלהכווין למטרה, הרגשתי את זה, ולדעתי הוא יצא טהור/ נקי אבל הכל יחסי לכן אני אשמח לשמוע תגובות.
