בקשר לסקר

[זרובללה הגלעדי בלום]

בקשר לסקר

שהייתי בקורס מד"צים הביאו לנו עיתונים כדי לכתוב תגובות על דברים שקרו ולשלוח מכתבים. אני וחברה שלי קראנו את הכתבה שהיה את מצעד הגאווה אבל קרה שם לדעתי מקרה חמור - איש אחד החליט "לעשות צדק" ודקר כמה אנשים שהשתתפו במצעד. כתבנו מכתב תמיכה לקהילה ההומו-לסבית כי אנחנו באמת חושבות שזה מעשה מזעזע שלא מקבלים את ההומואים והלסביות בחברה שלנו. למשל, יש לי ידיד הומו וכולם צוחקים עליו ומפחדים ממנו שהוא יתחיל איתם או משהו כזה. אני מנסה להסביר להם שהוא בן אדם נחמד אבל יש יותר מידי סטיגמות עליהם שאפשר להגיד שמה שאני אומרת להם הוא פשוט חסר טעם. אנשים לא מבינים שלהומואים ולסביות יש העדפות אחרות וזה כל מה שמבדיל אותם מסטרייטים. סטרייטים בד"כ לא מוכנים לקבל אותם כי הם מפחדים ממה ששונה מהם, כמו כל בן אדם. אני חושבת שצריך לשנות את זה כי במדינה דמוקרטית יש את חופש הבחירה וחופש הביטוי נתן להם לעשות את מצעד הגאווה. האנשים האלה לא פגעו באף אחד אז אין שום סיבה שיפגעו בהם. כמה שזה נראה מוזר שבן אוהב בן ובת אוהבת בת - זאת המציאות. אנחנו לא חיים בימי הביניים אז אין שום סיבה שיקרה שידקרו אנשים בגלל נטיותיהם המיניות. האנשים שרק קיללו את הצועדים לא פגעו בהם פיזית אבל גם הביעו התנגדות בצורה בוטה. אני הייתי רוצה לשנות משהו בחברה הזאת ואני מקווה שגם אתם.

 

[sh53]

מסכימה עם כל מה שכתבת

מה שכתבת לדעתי נוגע לאנשים שפוחדים משינויים, מרובעים, מקובעים בדעתם וכל מה שזה לא הם - לא יכול להיות במציאות. יש להם "תבנית" שלפיה שהחיים צריכים להתנהל ואין אפשרות אחרת.

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

גם

אבל הם פשוט מפחדים מדברים ששונים מהם. כמו למשל נכים - אנשים פוחדים להתקרב אליהם כי הם נראים ומתנהגים שונה מהם. ככה זה בכל דבר בחברה - כשאנשים מביעים דעה שהיא שונה משלך הם פשוט דוחים אותך ולא נותנים לך להתבטא.

 

[sh53]

זה קשור גם לפתיחות וטוב לב

אנשים לא פתוחים לרעיונות ולשינויים לא יקבלו את השונה, וכך גם לגבי אנשים שונים/חריגים - הרי הם לא מבקשים שירחמו עליהם, הם לא מבקשים שיתייחסו אליהם כאל שונים או חריגים, להיפך - שיתייחסו אליהם כאל אנשים רגילים עם שינוי קטן כזה או אחר בהם.

 

[אייני]

זה לא נכון לגמרי...

הסיבה שהוא דקר אותם היא לא בגלל שהוא פחד מהם או משהו, זה בגלל שההומסקאליות אסורה לפי הדת היהודית... (איסור דפוק לגמרי, ובהחלט הגיע הזמן שיגיע מישהו כמו הרמב"ם שיעדכן כמה דברים ביהדות... אבל מה לעשות...)

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

דת ומדינה

הוא חי במדינה יהודית אבל במדינה הזאת יש חוקים והוא צריך לחיות על פיהם. גם אם יש איזה חוק בתורה שאומר בלה בלה בלה. זה כמו שאמרו שאפשר לרצוח את יצחק רבין! אני חושבת שלמרות מה שכתוב בתורה תמיד צריך להטיל ספק (אחח הסמינר השפיעה עליי...) במה שאומרים לנו. כמו האיש הזה - הלך ודקר אנשים כי "בתורה כתוב ש.." אני לא שמה על מה שכתוב בתורה, וסליחה אם זה פוגע במישהו, וכל אחד עם האמונות שלו, אבל יש גבול לאן שיכולים ללכת עם התורה הזאת. שכולם ירצחו פה אחד את השני גם יאשימו את התורה?? לדעתי צריך לשים לזה סוף ולא להצדיק את התורה כל הזמן-כל אחד אחראי למעשיו.

 

[Serial Thrilla86]

שוב אני מגיב פה

אם זה בן אדם שרצח על רקע דתי וממה ששמעתי זה היה דתי אז הוא בבעצם הפר את מה שרובם הוכלים לפי הדרך של עשר הדברות והוא הפר את זה. אל תרצח. אנחנו חיים במאה ה21 והדתיים צריכים להתגבר על זה. רצח מתוך מניע דתי הוא בכל זאת רצח וזהו גם כן רצח לא מוצדק

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

../images/Emo45.gif

 

[Serial Thrilla86]

זה מזעזע...

אבל מה שהם מציגים לא הגיוני בכלל ויוצר פרדוקס (טוב אני לא אידיוט אני יודע שזה לא אמיתי אבל בכל זאת...) סתם כאילו אם לא נאכל בשר אז מזה יצא שגם החיות הטורפות לא יאכלו בשר וכך בעצם שרשרת המזון בכלל לא מתקיימת וכנראה שעכשיו עוד היינו מטפסים לנו על העצים... התצלומים די מזעזעים ובאמצע התחיל להיסתובב לי הראש. ליראות מעיים של פרה נישפכים על הריצפה זה לא מראה כזה מלבב...במיוחד אחרי אוכל...

 

[Serial Thrilla86]

תסלחו שלא הגבתי איפה שצריך

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

חחח

ד"א, דני תתחבר מתישו אני צריכה לדבר איתך...

 

[אייני]

יש יוצאי דופן, אפילו לגבי

עשרת הדברות... יש חוקים שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור"... (לדוגמא, קילול שם ה', היה בעבר פשע שגזר הדין הוא מוות.

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

דורשת לצדק חברתי נוסף

כנסו לכאן שלחו לי את הסרטון הזה שנקרא - 5 סיבות למה לאכול את הכלב שלך. אני קוראת לזה - 5 סיבות להיות צמחוני. אחרי הסרטון שקלתי להפוך להיות צמחונית... (בחיים לא!!!) ולדעתי עומר ברנע לא צריך לעודד אנשים לאכול את הכלב שלהם-עם כל הציניות שבזה.

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

חח טוב אני כבר מסטולע מעייפות

אבל זה באמת מזעזע... אמ.. קיצר משעמם לי קצת אז אני כותבת שטויות אבל אני הולכת לישון עוד מעט אז לא תצטרכו לסבול אותי.. חחחחח לילה טוב

 

[sh53]

אני לא חושבת שהוא מעודד לאכול כלבים

אדם שמגדל כלב, משקיע בו המון זמן והמון כסף וגם אוהב אותו - אז ברור שהוא לא יאכל אותו. יש כל מיני סוגים של אנשים. יש אנשים שצריך לפנות לרגש שלהם, יש אנשים שאפשר להשפיע עליהם דרך ההומור, יש אנשים שפחד עובד עליהם ויש אנשים שציניות מעבירה להם את המסר הכי טוב. לדעתי אם רוצים שיפסיקו לאכול בשר אז כדאי להוריד את המחירים של כל המוצרים שהם צמחוניים כי הם ממש יקרים. לדוגמא 1 ק"ג עוף עולה 10 ש"ח, לעומת זאת 800 גר' של מוצרי טבעול עולים 25-35 ש"ח. למה זה צריך להיות כל כך יקר? איזו הצדקה יש לכך? מעדן סויה שאני קונה כי אני אוהבת עולה 4.5 ש"ח בעוד שאפשר למצוא יוגורטים ומעדנים אחרים החל מ-2 ש"ח אם מחפשים ממש זול, למה הכל צריך להיות יקר?

 

[sh53]

../images/Emo107.gif

קטע שתמיד גורם לי להזיל דמעה "כשהייתי גורה, שעשעתי אותך בתעלולים שביצעתי וגרמתי לך לצחוק, קראת לי "הבת שלי" ולמרות כמה נעליים לעוסות ומספר כריות מחוסלות , הפכתי לידידתך הטובה ביותר. בכל פעם שהייתי "ילדה רע" היית מורה באצבעך כלפיי ושואל אותי : "איך יכולת לעשות לי את זה?", אך מייד היית מתרצה והופך אותי לליטוף בטן. החינוך הביתי שלי ארך מעט מהמצופה, עקב היותך מאד עסוק, אך יחדיו עבדנו על זה שנינו. אני זוכרת את הלילות בהם חככתי אפי באפך במיטתך, האזנתי לסיפורייך האינטימיים ולחלומותייך הסודיים, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות יותר מושלמים מאלו שהיו לי. טיילנו ורצנו יחדיו בפארק, נסענו יחדיו במכונית, אכלנו יחד גלידה (אני אכלתי רק את הגביע כי אתה טענת ש:"גלידה אינה בריאה לכלבים"...) ונהגתי לתפוס תנומה ארוכה בשמש בהמתנה לבואך מהעבודה בסוף היום. בהדרגה, הקדשת יותר ויותר זמן לעבודתך ולפיתוח הקריירה שלך, ויותר זמן בחיפוש אחר בת זוג. המתנתי לך בסבלנות, ניחמתי אותך ברגעי שברון-לב ואכזבות, מעולם לא הצקתי לך לגבי החלטותיך השגויות, קפצתי בשמחה לקראתך בבואך הביתה, והשתתפתי באושרך כשהתאהבת. היא, כעת אשתך, איננה "אוהבת כלבים". עדיין, קיבלתיה בלבביות בכניסתה לביתנו, הרעפתי עליה חיבה וצייתי להוראותיה. הייתי מאושרת כי אתה היית מאושר. אז הגיעו הגורים האנושיים ואני חלקתי איתך את התרגשותך. הייתי מוקסם מעורם הוורדרד, מריחם הנעים, וגם אני רציתי לטפל בהם. רק שאתה והיא דאגתם שאני עלולה לפגוע בהם ונאלצתי לבלות מרבית הזמן סגור בחדר מרוחק. או, כמה רציתי לאהוב אותם, אך נאלצתי להפוך ל"אסירה של אהבה". עם התבגרותם, הפכתי לידידתם, הם השתעשעו איתי, טבלו בפרוותיי, תקעו אצבעותיהם בעיניי, חקרו את אוזניי ונישקו את אפי. אהבתי הכל בהם, בעיקר את מגעם – היות והמגע שלך הפך כעת לנדיר כל כך – והייתי מקריב את חיי עבורם, לו היה צורך בכך. נהגתי להתגנב למיטותיהם ולהקשיב לדברים שהטרידו אותם ולחלומותיהם הסודיים, יחדיו המתנו לקול מכוניתך החונה במוסך. היו זמנים, בהם כאשר שאלו אותך אם יש לך כלב ואתה שלפת תמונתי מארנקך וסיפרת סיפורים עלי בגאווה. זמנים אלו חלפו - כיום, כאשר שואלים אותך אותה שאלה, אתה עונה בקצרה :"כן" ומייד משנה נושא. הפסקתי למלא תפקיד חשוב בחייך. וכעת, נקרית בדרכך הזדמנות לקידום בקריירה שלך ע"י תפקיד בעיר אחרת, ועליכם לעבור לדירה בה לא מרשים להכניס בעלי-חיים. עשית את הצעד הנכון עבור "משפחתך", אך היו זמנים בהם אני הייתי משפחתך היחידה. התרגשתי מהנסיעה במכונית, עד אשר הגענו למכלאת בעלי-החיים. היה שם ריח של כלבים וחתולים, של פחד, של חוסר-אונים. אתה מילאת את השאלונים, ואמרת: "אני בטוח שתמצאו בית טוב עבורה"... העובדים משכו בכתפיהם והשיבו לך במבט כאוב. הם מודעים למציאות הניצבת בפני כלב או חתול בגיל העמידה, גם אם הם בעלי "תעודות". היה עליך להתיר את לפיתת אצבעות בנך בקולר שלי, בעודו צורח בבכי :"לא, אבא, בבקשה אל תיתן להם לקחת את הכלבה שלי!" ואני חששתי לו ולשיעור שהוא עלול ללמוד ממה שכעת הדגמת לו לגבי ידידות ונאמנות, אודות אהבה ואחריות ואודות כבוד לכל יצור חי. ליטפת את ראשי לפרידה, נמנע ממבט ישיר לעיניי, וסירבת בנימוס לקחת למזכרת את הקולר והרצועה שלי. מיהרת ללכת - זמנך היה קצוב וכך גם זמני שלי. לאחר עזיבתך, שתי הנשים החביבות טענו שסביר להניח שאתה ידעת מראש על השינוי העתידי בחייך ולא עשית די למצוא לי בית טוב אחר. הן הנידו בראשן ושאלו :"כיצד יכולת לעשות לי את זה ?"... הן מקדישות לנו זמן כאן ככל שהלו"ז העמוס שלהן מאפשר. הן מאכילות אותנו, כמובן, אך אני איבדתי את התיאבון כבר לפני זמן רב. בתחילה, בכל פעם שמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לפתח הכלוב, מקווה שזה אתה – ששינית דעתך – שכל זה היה רק חלום רע... או מקווה שלפחות זה מישהו שאיכפת לו, מישהו שיאמצני ויציל אותי. כשהבנתי שאין ביכולתי להתחרות בחן של שכניי הגורים העליזים, חסרי התובנה לגבי עתידם, נסוגותי לפינה מרוחקת והמתנתי. שמעתי את צעדיה כשהיא באה לקחתני בסוף היום, וצעדתי לאורך המסדרון בעקבותיה לחדר נפרד. חדר שקט. היא הניחה אותי על השולחן, שפשפה את אוזניי ואמרה לי לא לדאוג. ליבי פעם בחוזקה בציפייה לקראת הבאות, ועם זאת הייתה לי תחושת הקלה. ימיה של אסירת האהבה נסתיימו. בהתאם לאופיי, דאגתי יותר לה. הנטל שעליה לשאת מקשה עליה ואני חשתי בזאת כפי שתמיד חשתי במצבי הרוח שהיו לך. בעדינות, היא כרכה חוסם עורקים סביב רגלי הקדמית, בעוד דמעה ניגרת על לחייה. ליקקתי את ידה באותה דרך בה נהגתי לנחם אותך לפני שנים כה רבות. במקצועיות היא החדירה מחט לווריד שלי. בעת שחשתי את דקירת המחט וחדירת הנוזל הקריר אל תוך גופי, שכבתי מנומנמת, מביט בעיניה הטובות ומלמלתי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?"... אולי בגלל שהיא הבינה את השפה הכלבית שלי, היא אמרה :"אני כ"כ מצטערת..." היא חיבקה אותי והסבירה במהירות שזה בסה"כ התפקיד שלה להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, היכן שלא אהיה נטוש ומוזנח או שאיאלץ להיאבק עבור עצמי – מקום בו יש אהבה ואור כ"כ שונים ממקום זה בכדור הארץ. בשארית כוחותיי, ניסיתי לשדר לה, באמצעות הנעת זנבי, שדבריי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?" לא נועדו לה. זה היית אתה, הבעלים האהוב שלי, שחשבתי עליו באומרי זאת. אני אמשיך לחשוב עלייך ולחכות לך לנצח. הלוואי וכל אשר תפגוש בחייך יכיר לך נאמנות כפי שהכרת לי. "

 

[sh53]

המחבר: Jim Willis תרגום חגית אורי

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

זה כזה עצוב... בלעט.. מסתבר גם הערב הזה לא ילך על לימודים... חחחחח מחר בבוקר אני ימשיך ללמוד ונראה כבר איך אני מסתדרת...

 

[sh53]

לכי ללמוד ובלי תירוצים ../images/Emo39.gif

 

[זרובללה הגלעדי בלום]

חחח

אתמול היה לנו קבלה למרכזון - הכנו ארוחת ערב ויצא מאוד מאוד טעים אח"כ סתם ישבנו שם וראינו משחק מכור חזרתי באיזה 10 וחצי בערך הביתה ועכשיו אני הולכת לאכול (אח"כ להתקלח ואז ממשיכה בלימודים! חחח)