הבית פתוח שלנו גדל והתרחב
מאז הקמת העמותה, בתקופה הפרה-היסטורית, לפני 18 שנים, לא היתה תקופת עדנה ופריחה כפי שיש בתקופה זאת וזה כולל היום. שנים רבות נילחמנו על כל פלח, חתרתי ליצירת קשרים עם רופאים ומרפאות, עם מוסדות חינוך ומערכת חינוך, עם הפצת מידע, וזה עלה לי לעתים בדם יזע ודמעות תרתי משמע. ומה שקורה בתקופה זאת - זאת אחרית הימים שהגיעה. שווה היה לעבור את מה שעברתי במהלך השנים. (אולי יום אחד אספר לכם את קורות העמותה מאז תקומתה,) ולו רק כדי להגיע ולהרגיש כמו "כלה ביום חופתה", כפי שנאמר כאן. ניפלא לראות את כ ו ל כ ם. החבורה הניפלאה והתומכת, האוהבת, האיכפתית. אני עדיין לא מדברת על מטעמי הגורמה שהיו כאן היום. (רק בשביל זה כדאי היה לבוא) ולחוג יום הולדת לליז בשמחה מכל הלב. והיה בעבר מי שהציע שניסגור את העמותה מפני שאין מספיק אנשים אכפתיים. מזל שלא שמעתי בקולו ואני עדיין כאן בשבילכם ובשביל כל מי שזקוק לי בכל שעה משעות היום והערב ולעתים גם הלילות והשבתות. אך אל דאגה , גם אתם פה בשבילי. כי מה הייתי עושה בלעדיכם? אני היום עשירה כפליים: פעם משפחתי הביולוגית החמה והאוהבת והניפלאה, ופעם שנייה - אתם משפחה גדולה חמה ואוהבת. תגידו לי, מה הייתי עושה בלעדיכם? אוהבת את כולכם. שפכתי קצת את לבי בפני המשפחה, מה? גם לי מותר, נכון? שבת שלום. שביק
אוהבת
