בקשות מההורים
שלום,
אני חדשה פה, ואני יודעת שזה פורום לגבי יחסים עם חמים וחמות, אבל נראה לי שלמרות שאני כותבת לגבי ההורים שלי, זה רלוונטי גם בגלל נקודת המבט מהצד שלו עליהם כחמים, וגם כי אלו היו יכולים להיות החמים של כל אחד מאיתנו.
העניין הוא כזה, יש לא מעט פעמים שההורים שלי באים בבקשות עזרה כאלה ואחרות. אני תמיד מספק את העזרה המבוקשת, אבל זה תמיד מפריע לי.
זה מפריע לי כי הבקשות שלהם תמיד מגיעות בלי להתחשב בצרכים שלי וביכולות שלי, בקשות בנושאים שהם יכלו לפתור בלי להיעזר בי, בקשות שאני אף פעם לא הייתי מבקשת מהם בלי להתחשב בצרכים שלהם באופן בו הייתי רוצה שיתחשבו בצרכים שלי.
שתי דוגמאות:
1. אני עכשיו בתקופת מבחנים לחוצה. האוטו של אמי התקלקל והיא התקשרה אלי כדי לבקש ממני לנסוע עם אבי בשעות הערב להביא את האוטו למוסך. היא ביקשה ממני לבצע את המשימה כי היא מפחדת לנהוג בשעות הערב, ומחר בבוקר היא בעבודה. זה מפריע לי כי אני אמורה ללמוד למבחן, כי הם יכולים לנסוע היום במשך שעות האור, אבל מעדיפים לבקש ממני על פני לקטוע את עיסוקיו של אבי (שכמובן אפשר לקטוע באותו אופן שאפשר לקטוע את עיסוקי). לחילופין הם תמיד יכולים להזמין גרר וזהו (האוטו במצב שדי מסוכן לנהוג בו).
דוגמא אחרת:
2. לפני כשבועיים, הם התקשרו אלי שאבוא לתלות כביסה בביתם (יש לציין כי אני גרה עם בעלי באותה העיר) כי הם לא בבית ואחי שגר איתם יצא לבלות ואינו מוכן לחזור. לא הפריע להם שיש לי עיסוקים אחרים, הם לא העלו על דעתם שמקסימום הם יכולים לתלות את הכביסה כשיחזרו הביתה, ואם חלילה תסריח אז מפעילים שוב את המכונה וזהו...
זה מפריע לי, אבל אני לא אומרת שום דבר. אני מרגישה שאני לא יכולה, כי בעבר כשסרבתי לעזור מסיבות אלו ואחרות התגובה היתה מאוד מעליבה. אני גם חושבת שעזרה הדדית זה חלק חשוב מאוד מלהיות משפחה, אני פשוט לא מצליחה להעביר גבול הוגן, גבול של מתי זה לגיטימי לבקש אחד מהשני ומתי לא. אני מעולם לא הרשתי לעצמי לבקש מאמא שלי לבוא אלי לתלות לי כביסה - מעבר לכך שאני לא מעלה על דעתי לבקש ממנה לעזוב הכל בשבילי, אני תמיד דואגת להערך מראש ולא מפעילה את המכונה אם אני לא מתכננת להיות בבית בשביל לתלות אותה...
ההורים שלי מעולם לא הציעו את עזרתם בדבר. הם לא יכולים לעזור לנו עם קניית דירה, ולא נראה כי בכוונתם לעזור בשמירה על ילדים (אמי אפילו אמרה בעבר כי לדעתה סבתא ששומרת על הנכדים צריכה לקבל על כך תשלום). אבל אני חוששת לבסס את היחסים בצורה בה לא לגיטימי לבקש עזרה כי אני מפחדת שאולי יום אחד כן אצטרך אותם ולא ארגיש בנוח לבקש.
יש לציין שמצבם הכלכלי של הורי לא מדהים, הם לא רעבים ללחם חלילה, הם אפילו מרוויחים מעל הממוצע במשק, אבל מסתבכים כל הזמן בצרות למיניהן, ולפעמים גם מבקשים ממני לחלצם (חתימה על ערבויות וכדומה). אמא שלי משונררת אותי בכל הזדמנות (אם אני למשל הולכת לסופר היא אוהבת להוסיף לי דברים לרשימה, או מבקשת ממני להשתתף בהוצאות על אירועים משפחתיים, דבר שהיא לא מעלה על דעתה לבקש מאחי למשל).
גם בעלי לא מסתכל על כך בעין יפה, כל דבר שהם מבקשים תמיד מעלה אצלו תגובה לא נעימה. הוא אף פעם לא יקבל בברכה בקשה שלהם לעזרה. לטענתו הבקשות שלהם לא לגיטימיות, יכול להיות שהן באמת לא לגיטימיות, אבל כל כך קשה לי להתמודד עם זה בעצמי שהתגובה שלו ממש לא עוזרת.
אני פשוט לא יודעת איך לומר להם לא, אני ממש חוששת לענות לשיחות טלפון, אבל עונה בכל פעם כי אני מקווה שאולי לשם שינוי סתם מתקשרים לשאול בשלומי. כואב לי שרוב ההורים שאני מכירה הם אלה שעוזרים לילדיהם, ואיכשהו אצלנו אני ההורה האחראי והם הילדים, או לפחות כך זה מרגיש.
אני ממש זקוקה למישהו שיאמר לי משהו חכם שיעזור לי להתמודד עם העניין הזה...
שלום,
אני חדשה פה, ואני יודעת שזה פורום לגבי יחסים עם חמים וחמות, אבל נראה לי שלמרות שאני כותבת לגבי ההורים שלי, זה רלוונטי גם בגלל נקודת המבט מהצד שלו עליהם כחמים, וגם כי אלו היו יכולים להיות החמים של כל אחד מאיתנו.
העניין הוא כזה, יש לא מעט פעמים שההורים שלי באים בבקשות עזרה כאלה ואחרות. אני תמיד מספק את העזרה המבוקשת, אבל זה תמיד מפריע לי.
זה מפריע לי כי הבקשות שלהם תמיד מגיעות בלי להתחשב בצרכים שלי וביכולות שלי, בקשות בנושאים שהם יכלו לפתור בלי להיעזר בי, בקשות שאני אף פעם לא הייתי מבקשת מהם בלי להתחשב בצרכים שלהם באופן בו הייתי רוצה שיתחשבו בצרכים שלי.
שתי דוגמאות:
1. אני עכשיו בתקופת מבחנים לחוצה. האוטו של אמי התקלקל והיא התקשרה אלי כדי לבקש ממני לנסוע עם אבי בשעות הערב להביא את האוטו למוסך. היא ביקשה ממני לבצע את המשימה כי היא מפחדת לנהוג בשעות הערב, ומחר בבוקר היא בעבודה. זה מפריע לי כי אני אמורה ללמוד למבחן, כי הם יכולים לנסוע היום במשך שעות האור, אבל מעדיפים לבקש ממני על פני לקטוע את עיסוקיו של אבי (שכמובן אפשר לקטוע באותו אופן שאפשר לקטוע את עיסוקי). לחילופין הם תמיד יכולים להזמין גרר וזהו (האוטו במצב שדי מסוכן לנהוג בו).
דוגמא אחרת:
2. לפני כשבועיים, הם התקשרו אלי שאבוא לתלות כביסה בביתם (יש לציין כי אני גרה עם בעלי באותה העיר) כי הם לא בבית ואחי שגר איתם יצא לבלות ואינו מוכן לחזור. לא הפריע להם שיש לי עיסוקים אחרים, הם לא העלו על דעתם שמקסימום הם יכולים לתלות את הכביסה כשיחזרו הביתה, ואם חלילה תסריח אז מפעילים שוב את המכונה וזהו...
זה מפריע לי, אבל אני לא אומרת שום דבר. אני מרגישה שאני לא יכולה, כי בעבר כשסרבתי לעזור מסיבות אלו ואחרות התגובה היתה מאוד מעליבה. אני גם חושבת שעזרה הדדית זה חלק חשוב מאוד מלהיות משפחה, אני פשוט לא מצליחה להעביר גבול הוגן, גבול של מתי זה לגיטימי לבקש אחד מהשני ומתי לא. אני מעולם לא הרשתי לעצמי לבקש מאמא שלי לבוא אלי לתלות לי כביסה - מעבר לכך שאני לא מעלה על דעתי לבקש ממנה לעזוב הכל בשבילי, אני תמיד דואגת להערך מראש ולא מפעילה את המכונה אם אני לא מתכננת להיות בבית בשביל לתלות אותה...
ההורים שלי מעולם לא הציעו את עזרתם בדבר. הם לא יכולים לעזור לנו עם קניית דירה, ולא נראה כי בכוונתם לעזור בשמירה על ילדים (אמי אפילו אמרה בעבר כי לדעתה סבתא ששומרת על הנכדים צריכה לקבל על כך תשלום). אבל אני חוששת לבסס את היחסים בצורה בה לא לגיטימי לבקש עזרה כי אני מפחדת שאולי יום אחד כן אצטרך אותם ולא ארגיש בנוח לבקש.
יש לציין שמצבם הכלכלי של הורי לא מדהים, הם לא רעבים ללחם חלילה, הם אפילו מרוויחים מעל הממוצע במשק, אבל מסתבכים כל הזמן בצרות למיניהן, ולפעמים גם מבקשים ממני לחלצם (חתימה על ערבויות וכדומה). אמא שלי משונררת אותי בכל הזדמנות (אם אני למשל הולכת לסופר היא אוהבת להוסיף לי דברים לרשימה, או מבקשת ממני להשתתף בהוצאות על אירועים משפחתיים, דבר שהיא לא מעלה על דעתה לבקש מאחי למשל).
גם בעלי לא מסתכל על כך בעין יפה, כל דבר שהם מבקשים תמיד מעלה אצלו תגובה לא נעימה. הוא אף פעם לא יקבל בברכה בקשה שלהם לעזרה. לטענתו הבקשות שלהם לא לגיטימיות, יכול להיות שהן באמת לא לגיטימיות, אבל כל כך קשה לי להתמודד עם זה בעצמי שהתגובה שלו ממש לא עוזרת.
אני פשוט לא יודעת איך לומר להם לא, אני ממש חוששת לענות לשיחות טלפון, אבל עונה בכל פעם כי אני מקווה שאולי לשם שינוי סתם מתקשרים לשאול בשלומי. כואב לי שרוב ההורים שאני מכירה הם אלה שעוזרים לילדיהם, ואיכשהו אצלנו אני ההורה האחראי והם הילדים, או לפחות כך זה מרגיש.
אני ממש זקוקה למישהו שיאמר לי משהו חכם שיעזור לי להתמודד עם העניין הזה...
