טאבו פלוס והארכיון- מר אברום
מר אברום- קון איי- אלה היו חייו של אדם אשר ראה עולם, חיפש ולא מצא דבר מושלם. חברותי מאד אם יש לו כוח, וכשהיה לו נוח, מניפולטיבי שיחק עם מוח. עם ראש קטן הוא רק מגדיל, תשאלו אותו הוא לא עונה... כמו אימבציל. תקלל אותו הוא לא קולט... פלגמט. עם עיניים גדולות שרואות לא מעט. הוא לא התפרסם רק פירסם, קרא לו חושם, מדבר לעצמו. חיפש לא מצא במה הוא טוב. לא עצר לחשוב, לרוב רק ניסה עד למכאוב. צבר רק חוב איפה שאפשר, חי בתוך הסיפור שלא נגמר. הכיר המון נשים הן לא הזיזו לו, פיזזו סביבו, רק זימזום מבחינתו. עם דחף ענק, בסקס לרוב שתק, זז מהר הקשיב איך היא מביעה מחנק. יש לו תווי פנים שזוכרים, אם מסתכלים טוב רואים פיקאסו מדהים. מתאים לו לא להיות דומה לאף אחד, הוא התבודד אבל שנא להיות לבד, אהבו אותו כולם, הוא לא אהב את עצמו, הלך וחיפש את עצמו עד מותו. פיזמון- בכל עיר, תמצא את זה שאף אחד לא מכיר, בכל כפר, תמצא את ההוא המוזר, בכל ישוב, תמצא את האחד הלא אהוב, בכל מושב, תמצא את הממורמר המאוכזב. בכל עיר, תמצא את זה שאף אחד לא מכיר, בכל כפר, תמצא את ההוא המוזר, בכל ישוב, תמצא את האחד הלא אהוב, בכל קיום אם תחפש טוב, תמצא את מר אברום. טאבו+ אלה הם חיו של אדם שהעביר גושי חיים, מההווה אל העבר כמו פסי ייצור נעים, על המריצה שהכין עבור סיזיפוס היקר, העביר את נשימותיו מנחה לעולם הקר. היה רציני כמו המוות, יותר נכון כמו החיים, ישב בבית זכוכית עשה ג'אגלינג עם אבנים, האמין באמת שאינו זקוק לאמונה, פועל על אנרציה כשהשאר מתבייתים על תקווה. זום אאוט, לונג שוט, חלל מלא עשן, סיגריות מכלות בן אדם בחדר קטן. זום אין, שאריות של אוכל, ספרים זרוקים, שקיות ריקות, רצפה מלוכלכת תריסים מוגפים. קלוז אפ, פנים עייפות...אטומות, קמטים כשבילים טועים נבלעים בעיניים יבשות, תחושות של סוף תקוע בהתחלות רבות, ברקע רעש מכונת כתיבה חוטפת מכות. המילים המתרוצצות בראשו היו לו נשים, והוא צירף אותן לאורגיות על דפים מזדמנים. הבחוץ תמיד נשמע עמום מבעד לבפנים, והבפנים געש החוצה נהדף בקירות לבנים, מה שהיו פעם רעיונותיו המבריקים, נותרו כערימת פלורוסטים מנופצים, בפינת החדר כמו מצבה לימים הטובים, בהם חש כי יכול היה לגבור על החיים. פיזמון. סטרייק- אלה הם חייו של אדם אשר ראה מעט, למד הרבה, נפל כמעט, תמיד עבד קשה. יהיה מה שיהיה, היה מאלה ש... אוהב לחיות אבל לא באמת האמין בזה. טיפוס שקט, אבל צועק, כשהוא פותח פה, מזדהה עם כאלה ש, אין להם הרבה. נראה אדיש אבל מאוד רגיש היה בעצם, ושמעתי שהחבר היחיד שלו זה עצב. אוהב ימים קרים, הם עושים לו חם בלב, אומר שהוא שונא את זה, אבל מכור לכאב. אוהב אדרנלין, לכן הולך על גבולות דקים, גאון בעיני עצמו, שוטה הכפר לאחרים. אנשים מתרחקים כשהוא קרב, הוא מסתובב, ומפחיד ילדים עם פרצוף של איש זאב. בודד לרוב, מרגיש קרוב רק לכוכבים, עושה לו טוב, לשמוע סיפורים מחברים דמיוניים. הוא גר לא רחוק מהכיכר פה בכפר, מנוכר קצת קר, לעתים רחוקות מאושר. רצה ולא מצא משהו שיעניין אותו, היה שורף ת'זמן בכך שהיה מקלל אותו. הסיום שלו כמו החיים שלו היה דיי עלוב, יום אחד אחד השכנים הריח משהו רקוב. הוא לא ידע או ראה אהבה עד יום מותו, ומשום מה בהלוויה לא ספדו לו. פיזמון.
