רצח מחייב אומץ ומיומנות
מה, לא? אנחנו מדברים פה על רצח כאילו זה תחתית מדרגת הפשיעה. אבל מעניין אם יש בפורום הזה מישהו שמסוגל לעשות את זה גם אם הוא מתעלם מאי-מוסריות הענין. בשביל לרצוח צריך להשיג כלי נשק, צריך להתקרב אל האדם שרוצים לרצוח (או ללמוד לצלוף ממרחק, שזה מחייב מיומנות רצינית), שזה דבר מסוכן בפני עצמו, צריך להחליט איך תוקפים את האיש ככה שלא יוכל להתגונן ולגרום לנו נזק חזרה, או לחטוף את כלי הנשק מידינו, וצריך להשתמש בנשק, בין אם זה אקדח או סכין או אלה. זה מחייב יכולת לא קטנה. לרצוח זה לגמרי לא ענין של מה בכך. אם מוסיפים לזה את הסכנה הברורה של התפסות וכלא לכל החיים, אז צריך לא מעט אומץ. זה חוץ מהאומץ שצריך בשביל האקט עצמו. לגבי המוסריות, שוב, צריך לבדוק את זה על כל ספקטרום הפשיעה. יש פשעים שקל יותר לבצע וצריך פחות אומץ (אם כי הכי קל והכי בטוח לחיות ביושר). מוסריות בכלל, אגב, מעידה בעיקר על קונפורמיזם. הפרטים בחברה מאבדים את הזהות האישית שלהם וכולם מתגייסים למען מטרה משותפת. אם מסתכלים על הטבע, אז בחברות ועדרים של יצורים מפותחים יש תמיד מאבקים וקרבות בין הפרטים בתוך הקבוצה. החברות בהן אין שום מאבקים פנימיים (או יש מינימום זניח) הן נחותות יחסית מבחינת התפתחות הפרט, ואני מדבר על חרקים חברתיים: נמלים, דבורים וטרמיטים. אם כך, את החברה החרדית אפשר להשוות מבחינת התפתחותה לקן נמלים או טרמיטים. החברה החילונית, מעצם היותה מגוונת ועשירה יותר מהחרדית, וגם משום שהיא מקדמת את ערך החופש האישי, בהכרח תכלול אנשים נון-קונפורמיסטים, שרבים מהם עשויים להביע את החופש האישי שלהם בפשיעה. פשיעה זה בסה"כ מרד נגד תכתיבי החברה.