התהליך אצלי
הגדולה ינקה עד גיל 1.4, לא היה לי שום ידע והקושי ההתחלתי היה עצום (חודשיים של סבל...) לפני הלידה: בטח מניקה, הכי פשוט, הכי טבעי... מי חשב על קשיים?! מיד לאחר הלידה: תסכול, דאגה... למה היא לא מתחברת? בתקופה הראשונה: כואב נוראאאאא, פצוע, שלא תגיע ההנקה הבאה...., חוסר ביטחון, דאגה, הענות טוטאלית, ברור שלא מוותרת. לאחר חודשיים וחצי: הכל בסדר, היא בסדר, אני בסדר.... חיבור טוטאלי, רגיעה, עשיתי את זה. עם תחילת המוצקים: קצת אויר לקראת גיל שנה: עד מתי ממשיכים? היא כבר לא צריכה אותי... אולי את רוצה בכל זאת...? אולי קצת...? לקראת גמילה: די, מיצינו, היא כבר כמעט לא יונקת, אני לא מוצץ או משחק... מספיק. הגמילה הייתה מהירה ביותר ללא שום קושי לילדה או לי. עם הקטן (בן שנתיים וחודש ויונק) לפני הלידה: יותר גרוע מהפעם הקודמת לא יכול להיות..., חשש עצום, לקרוא, ללמוד... התקופה הראשונה: אני יודעת איך לעשות את זה, הקלה עצומה, הענות טוטאלית, הכל בסדר, זה מצליח, סיפוק, חיוכים ראשונים, קרבה גדולה עם תחילת המוצקים: קצת אויר, מעכשיו יהיה פחות 'צפוף' עם החזרה להנקה מלאה בגיל 8 חודשים: אני איתו, הכל בסדר, ביטחון, הענות בסביבות גיל שנה (עדיין הנקה מלאה): משבר, לא מתקדמים, דאגה, בכל זאת הענות טוטאלית, אמון בטבע בסביבות גיל 1.5 : אנחנו מתקדמים לאט, מזל שיש לנו 3י3י אבל שיתחיל לאכול כבר...., גיל שנתיים (עדיין מעדיף הנקה על פני כל השאר אם כי נאלץ לאכול גם מוצקים...): סיפוק, גאווה, שלמות, אלי, אלי שלא ייגמר לעולם...
