בקר נפלא

[basman]

בקר נפלא

מצוייץ וחיוכי
שימשיך ויגדל
ליום ענייני
שבו כל אחד מאיתנו ידע
שהצורך בשינוי חשוב
אך לעד נישאר מי שאנו

 

[מוקה22]

בוקר ו-שבוע טוב

בדרך כבר הרגשתי את החום, מזל שחברתי לחדר (בעבודה) הגיעה לפני וכך באתי לחדר קריר ונעים

בקשר לעצבים על משהו,
אמנם כבר התעוררתי, אבל עדיין לא ממש /לגמרי
בבוקר אני פחות עצבנית על משהו / מישהו, יותר בקטע של להספיק להתארגן ולצאת כמה שיותר מהר,
למרות שלא חייבת להגיע בשעה קבועה / מסויימת
אבל מעדיפה להגיע מוקדם (בשעה 7 ) גם להימנע מפקקים, וגם לצאת יותר מוקדם,
בגדול
הכי אני שונאת שקרים וצביעות,
וגם את זה שאנשים מרשים לעצמם לעשות דברים שלא היו רוצים שיעשו להם,,,,

בדרך לאוטובוס התנגן לי בראש שיר של איימי ויינהאוס שמזמן לא שמעתי,
מאזינה ל-99 , טל ואביעד, יש להם כל בוקר משחק כלשהו, שבו מאזינים מתקשרים, עונים וגם זוכים בפרסים,
ואחד השירים שהשמיעו (במסגרת המשחק) היה בדיוק השיר שחשבתי עליו הבוקר

[URL]https://www.youtube.com/watch?v=TJAfLE39ZZ8[/URL]

 

[יחפהבפארק]

כיף לקרוא על הבוקר

http://www.youtube.com/watch?v=gbO2_077ixs

 

[יחפהבפארק]

על הצפירה מחר, שאלה של ילד בן חמש

"אבא, הצפירה מחר היא צפירה שעומדים, או צפירה שרצים למקלט?" (מתוך ילדים הם התסריטאים הכי טובים)

והשאלה הזאת ממחישה יותר מהכל את מהות קיומנו כאן.
בין צפירה לצפירה ובין אזעקה לאזעקה,
מיום זיכרון ליום שואה, וממלחמה למלחמה.
והילדים מבולבלים. איזו צפירה הם שומעים? לעמוד או לרוץ?
ואני לרגע אחד נכנסת לראשם ונפשם של הילדים הרכים הללו
ומבינה כמה העולם שלהם היום הרבה יותר מבולבל ומסובך מהעולם שבו אנחנו גדלנו.

 

[basman]

וזה ממש לא חייב להיות כך

אני בטוח שכל אדם שהלך לעולמו היה בוחר להיזכר בחיוב ואהבה ושמחה ולא אבל וכאב. הבחירה שלנו לכאוב היא גנטית. אשמנו עווינו פשענו.... אבל בהחלט ברת שינוי....

 

[יחפהבפארק]

מסכימה איתך

אבל המשפחות של הנופלים במלחמות ישראל והשורדים את השואה לא יכולים לחשוב על יקיריהם שאינם במושגים של אהבה ושמחה.
הזיכרון תמיד מלווה בכאב וצער רב מאוד. המדינה כולה משתתפת בצערם של המשפחות הכואבות ואז יוצא שיש לנו בסמיכות שני ימי זיכרון מאוד כואבים עם צפירות ודקות דומיה.
בזמן האחרון יצא לי לשמוע פה ושם קריאות נגד ימי הזיכרון ואני מאוד אמביוולנטית בנושא הזה.

 

[poseidon111]

אם את אמביוולנטית זה אומר שיש לך משהו נגד

ימי הזיכרון.
מעניין מה.

 

[יחפהבפארק]

אני לא החלטתי

אם אני בעד או נגד.

 

[poseidon111]

אם את אמביוולנטית, זה אומר שיש לך נימוקים לכן

ולא. לכאן ולכאן.
לחיוב ולשלילה, אחרת היתה לך דיעה מוצקה ולא אמביוולנטית.
וזאת היתה שאלתי, מה המחשבות או הדיעות כנגד ימי הזיכרון,
כי מה בעד, אני יכול להבין לבד.

 

[יחפהבפארק]

אין לי ממש מחשבות או נימוקים בנושא

האמביוולנטיות שלי נובעת אך ורק מתחושות כלליות.
אם היו לי סיבות נגד, הרי הייתי מעלה אותן כאן ללא כחל ושרק. אין לי סיבות ואין לי נימוקים. סתם תחושה לא קלה בימים האלה.

 

[poseidon111]

אם כך השתמשת במילה הלא נכונה.

http://he.wikipedia.org/wiki/דו-ערכיות
מה שאת מתארת הוא "אין לי דעה בנושא זה".
ואני דווקא רציתי לשמוע מישהו שיהיה מספיק אמיץ כדי לשחוט פרה קדושה,
אמיתית.

 

[יחפהבפארק]

יכול להיות שאתה צודק

יכול להיות שהייתי צריכה להשתמש במילה "תחושות מעורבות".
ולגבי שחיטת פרות קדושות, האמת היא שהפייסבוק דווקא מלא בפוסטים שטוענים נגד. אני אנסה למצוא אחד מהם.

 

[יחפהבפארק]

אתה יודע מה?

עלה לי בראש רק דבר אחד נגד וזה נגד הצפירה בשני הימים הללו.
אמנם הצפירה מסמלת את הזעקה לשמיים ואמורה לפתוח שערי שמיים כדי שתפילותינו יישמעו ושלא יקרה שוב ושוב מה שאנחנו לא רוצים שיקרה,
אבל מצד שני אני חושבת, האם זעקת המשפחות, ההורים השכולים, הילדים היתומים, האלמנות, האחים השכולים, האם זעקתם בעת שהם משתטחים על הקבר של יקירם,
האם זעקתם הזאת לא פותחת שערי שמיים? ביום הזיכרון הזה שבו אלפי משפחות פוקדות את קברי יקיריהם, אלפי נרות זיכרון נדלקים על הקברים ובתוך הבתים של עם ישראל,
האם זה לא מספיק? האם אנחנו לא מכבדים את זכר הנופלים בעצם הטקסים שאנו עורכים בבתי הספר ובכל האנדרטאות שבכל עיר ועיר? גלי הרדיו כולם משדרים שירים עצובים
ונוגים. סיפורים קורעי לב ברדיו ובטלוויזיה מלווים אותנו כל היום. אני חושבת שדווקא הקטע של הצפירה לא מוסיף מאומה. לא לתחושה הכללית ולא לאווירה. אנחנו לא צריכים
צפירה כדי לזכור, כדי לכאוב, כדי להרכין ראש.


אני לא יודעת למה חשבתי על זה פתאום,
אולי בגלל השאלה של הילד הקטן. אולי באמת הגיע הזמן להפסיק לבלבל את הילדים הקטנים, את הדור הצעיר, עם צפירות שלא מטשטשות ולא ממוססות את הכאב אלא מוסיפות
רק בלבול ואפילו פחד.

 

[poseidon111]

התיאוריה נחמדה, אך העובדות שהבאת לא נכונות.

הצפירה נועדה רק לדבר אחד. לאחד את כל העם באותו רגע בדיוק
ב"יזכור".
שערי שמיים, זעקות ותרועות אינן מעניינה של הצפירה.

 

[יחפהבפארק]

לא יודעת

מה הסיבה האמיתית לצפירה, אבל אני חושבת שאפשר לוותר עליה.
אבל אם היא מושמעת, צריך לעמוד ולכבד אותה (וזאת תגובה לאלה שפוסלים את הצפירה וגם לא עומדים)

 

[צהלול]

סמל לסולדיריות שמאחד את כל חלקי העם

זו המשמעות שניתנה לצפירה, שאגב, היא לא המצאה שלנו,
אלא נלקחה כדוגמא מהבריטים.
(למרות ששימוש בצפירה נעשה בעוד מדינות בעולם).

 

[יחפהבפארק]

אני מבינה ומקבלת.

 

[יחפהבפארק]

הנה מישהי אמיצה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=3125753&skip=1

 

[poseidon111]

אני חושב שזה שונה. אנחנו דיברנו על יום אבל

לאומי.
האם יש לו מקום או לא.
היא בוכה על אח שלה שמת לחינם, לתחושתה.
יום הזיכרון הוא רק התזכורת לאבדנה.
אני מתרשם שהוא לא מרכז סיפורה, בניגוד לשיחה שהיתה בנינו.

 

[יחפהבפארק]

ושוב, אני חושבת

שרק מי שאיבד את הדבר הכי יקר לו בעולם,
יכול בכלל לענות על השאלה הזאת.
אני אישית, למרות שאיבדתי אח בנסיבות טרגיות,
אני לא יכולה בכלל להעלות על דל שפתיי
מה צריך לעשות בעת הזאת.
האם אנחנו זקוקים ליום אבל? האם אנחנו זקוקים לצפירה שתאחד את העם ביום אבלו?
בחיי שאני מרגישה קטנה מכדי לענות
למרות שיש לי שאלות ומחשבות, כי אני לא יודעת כבר מה נכון ומה לא נכון
אז לפעמים כבר עדיף שיישאר הסטטוס קוו והעיקר למנוע עוד ועוד פרימה של תפרים
ברקמה האנושית העדינה שלנו.