בקר נפלא

אני חושבת שליום זכרון לאומי יש מקום,

רק שלא יהיה צמוד ליום העצמאות.

זה טבעי שהמשפחה מבכה את אובדנה בכל יום, אבל ביום הזה היא משתפת את כל העם בכאבה.
אני בטוחה שכל התייחסות לפוסט או כתבה שנכתבים ע"י משפחה וחברים שכולים,
מסב להם נחמה קטנה.

אנחנו כעם, כציבור שחלה עליו חובה להתייצב לשירות בצבא ההגנה לישראל, צריכים לציין זאת.

לרובינו יש את החללים ה"פרטיים" שלנו, מבתי הספר, שכונה, משפחה וכו'.
ביום הזה, אנחנו מכבדים את זכרם של כולם ביחד, ובוכים ביחד עם משפחות החללים והנפגעים.
 
בדיוק


 

מוקה22

New member
ע"ט וחג עצמאות
שמח לכולם|


זו פעם ראשונה שאני צופה בטקסים ב
ללא ה

ומה גם שהיו חסרות לי ההערות הקבועות שלו

מזל שהוא נכנס ביתה 2 דקות לפני שהחלו הדגלנים, שמהם הוא הכי מתלהב

ואני,,,,,,,, כ"כ נהנתי ממדליקות המשואות, היה לי קשה בהתחלה לזהות את גאולה כהן


יחפונת בקשר לחתימה בפרופיל, האמת שסיקרנת ואיתגרת אותי, במקרה נתקלתי היום בציטוטים של הלן קלר (לאחר שקרראתי שוב את סיפור חייה) ונדהמתי מכל משפט,
ובאמת היה לי קשה לבחור אחד, ולחשוב שאת כל זה היא כתבה לפני עשרות שנים רבות, ורובם מתאימים גם לימנו,
וב, לא יכולתי להתאפק והוספתי ציטוט אחד שלה, (למקרה שלא שמים לב
 
אני מצטערת שלא נשארתי בבית

וצפיתי בהדלקת המשואות.
הטקס הזה תמיד ריגש אותי והכניס אותי לאווירה המתאימה.
השנה יצאנו מהבית לפני שהתחיל הטקס וזאת כדי להיות עם הקטנים בבמת הבידור המרכזית ברחובות ולראות איתם זיקוקים כמו בכל שנה.
השנה, בגלל הצימצומים, הזיקוקים היו ממש לא מרשימים אבל כנראה סיפקו את הילדים. ההורים כולם נראו עייפים.
ולגבי הלן קלר,
חכמה היא לא פונקציה של שנים. גם שלמה המלך לא נולד אתמול והוא עדיין החכם באדם
 
וזה מה שכותב אסא כשר בנושא

אני דווקא נוטה להסכים איתו.
"מה אסור להפריד בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות?
מדי פעם עולה ההצעה להפריד בין שני הימים הללו. השנה היא עלתה בתוספת ההצעה שההפרדה תהיה בת יום אחד, "כדי להקל על המשפחות השכולות".
אני לא מכיר משפחה שכולה שהפרדה כזאת יכולה להקל עליה. בחיי אב שכול כמוני כל יום הוא יום זיכרון אישי, יום הזיכרון הוא יום זיכרון ממלכתי, שבו אני לא עומד בבית העלמין הצבאי לבדי, אלא עומדים איתי עוד עשרות אנשים, בין המאות הרבות הפוקדות כל חלקה של בית העלמין. ההפרדה תפריע לי מאוד, לא תעזור לי בשום צורה.
ההצמדה של יום הזיכרון ליום העצמאות היא העמוק בסמלי המדינה. היא מביעה את החובה לזכור ביום העצמאות שקדם לו אתמול יום הזיכרון לנופלים. היא מביעה את האפשרות לזכור ביום הזיכרון את ההקשר הממלכתי הרחב של הנפילה של כל חלל, המתבטא ביום העצמאות שלמחרת.
הרעיון של ההצמדה הוא לא להפריד בין היגון לבין השמחה, אלא אדרבא, לתת לכל אחד מהם מקום ביומו של השני. אל יום העצמאות אמורה להתווסף נימה של יגון יום הזיכרון. אל יום הזיכרון אמורה להתווסף נימה של משמעות ממלכתית המתבטאת ביום העצמאות.
מכל נקודת מבט הראויה לכבוד, אסור להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות."
 
אני מכירה גם את נקודת המבט הזאת

הרי הדיונים על הפרדה של שבוע ימים בין יום הזיכרון לחללי צה"ל לבין יום העצמאות לא החלו היום. מדברים על זה כבר שנים.
אני עדיין בדעתי, למרות דעתו המכובדת של אסא כשר אשר אני אישית מאוד מעריצה, שיש לעשות הפרדה, לא של יום אחד אלא של שבוע ימים.
אני מכירה את כל הטיעונים של הגלישה הזאת של היגון אל יום העצמאות. דווקא אני נפגשתי לא פעם בערב יום העצמאות עם משפחות שכולות
אשר בילו את כל היום בבתי העלמין ובטקסים השונים ובערב הגיעו באפיסת כוחות אל המסיבה אליה הוזמנו וגם מהם שמעתי שיש צורך בהפרדה הזאת.
 
תראה, הפרדה של יום אינה

עושה מאומה.

אני התכוונתי שאת יום הזכרון יעבירו למועד אחר בכלל.
נדמה שכולם כל כך התרגלו שהם באים בצמידות, שכבר נראה לא נכון להפריד ביניהם.

אני רואה את ההגיון שבדבריו לעניין של מקומו של האחד באחר,
אני רק לא בטוחה שדעת רוב ההורים השכולים, היא כדעתו של אסא כשר.
הם, אכן לא צריכים יום זכרון, הזכרון הוא חלק מהם.

לי מאוד קשה ביום הזה..כל שנה אני מבטיחה לעצמי שבשנה הבאה, לא אקרא, לא אצפה, לא אבכה,
ואני לא עומדת בזה. בסוף היום אני מרגישה כל כך רע ואני מסיימת אותו בטקס בהדלקת המשואות ותרגילי הסדר.
לא רוצה עכשיו מופעים.

היום, בין מדליקות המשואות הייתה מרים פרץ ששכלה שני בנים.
ראיתי איך היא עברה מעצב לשמחה, ואיך היא מוחאת כפיים ומביעה שמחה בזמן מופע תרגילי הסדר,
התבוננתי בה בהערצה. אבל אני בכל זאת חושבת שכשהיא תגיע לביתה, היא תתפרק.

השאלה היא, האם הורים ומשפחות שכולות יוכלו גם להנות מיום העצמאות בכלל/יותר, אם תהיה הפרדה ?
לא יודעת...

זה ברור גם שמבחינה לוגיסטית וכלכלית, עדיף שישארו צמודים.
אוליי גם זה שיקול.. (לא שלי) ?
 

poseidon111

Active member
מוזרה לי בחירת המילים. ""בוחרים לכאוב".

איך היא ברת שינוי אם אתה טוען שהיא גנטית?
זה לא שאני מקבל את טענתך שהיא גנטית, כן?
 

basman

New member
ידוע שפגמים גנטיים ניתנים לשוני או סילוק

בפרוס הדורות.
גוף האדם מתאים עצמו לצרכיו היומיומיים וכך גם ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו.
אנחנו דפוקים.
יש לנו טבע שאומר נעשה ונשמע.
זה קורה כמעט לכל אחד בכל מקום וכך גם מזהים את יהדותינו...
מה מוזר בבוחרים לכאוב?
כשאכניס ידי לאש אזכור שנכוותי ופעם הבאה אשקול מעשיי.
אנחנו כעם לא עושים זאת וחוזרים לאותה הנקודה כל הזמן ונפגעים מאותן סיבות וחוזר חלילה. זו בחירה.
להביט על הדברים רק מנקודת מבט אחת.
 

poseidon111

Active member
1. "אנחנו כעם". אנחנו לא מקשה אחת ואנחנו לא

בוחרים כמקשה אחת. אנחנו גם לא נפגעים כמקשה אחת.
אתה נפגע מדברים שאולי בי לא יפגעו, והפוך כמובן.
2. ההתיחסות שלך לעניין הכאב כאל מרכיב פסיכולוגי גרידא היא שגויה.
הכאב על מוות נובע מעצם מהותו של האדם כחיה חברתית.
היכולת לחוש אמפטיה על לכתו של קרוב אינה נחלתינו בלבד, אלא נחלת יצורים אחרים.
המשמעות היא שזהו צורך. צורך של הנפש, אם תרצה.

אתה מושך כל הזמן לכיוון מאוד מסויים, נראה לי.
משהו בכיוון של אמונה.
 
והנה סיפור על מצווה של אחר הצהריים


האיש שלי הגיע אחר הצהריים מעבודתו, יצא רגע לכמה סידורים וכשחזר הוא סיפר לי כדלהלן:

"את יודעת למה איחרתי היום להגיע הביתה?"
נו נו, ספר! אמרתי כשאני כולי קשובה וחרדה שמא הוא הולך לספר לי שהוא נפל עם האופנוע על איזו ג'בלאה...
"אז ככה. היו לי כמה שליחויות, אבל השליחויות הללו לא היו אמורות לקחת המון זמן. צ'יק צ'ק, הייתי מסיים אותן ומגיע הבייתה.
אלא מה? בדרך, באזור תחנת הסיירים, ראיתי ג'יפ כזה יפה וחדש תקוע באמצע הדרך, והנהג מנפנף לי בייאוש ומבקש ממני לעצור.
עצרתי ושאלתי אותו כיצד אני יכול לעזור לו. הנהג הצעיר, סיפר לי שהוא נתקע בלי טיפת דלק ואם אני יכול לקפוץ לתחנת הדלק הקרובה
משהו כמו כמה מאות מטרים ולהביא לו פח דלק. אז בהתחלה נתתי לו מהדלק שלי, משהו כמו ליטר בתקווה שהוא יניע את האוטו וזה יספיק לו
עד תחנת הדלק הקרובה, אבל הבחור לא הצליח להניע את האוטו.
טוב, החלטתי לעזור לו וללכת להביא לו דלק. הבחור נתן לי 200 ש"ח. פתאום אני שם לב שתחנת הדלק נמצאת במקום שאני לא יכול להגיע אליו
עם האופנוע בכלל. כלומר בכיוון הנגדי.
איכשהו הצלחתי להגיע עם האופנוע לאזור, ואז טיפסתי על גדרות ועברתי כל מיני מכשולים כדי להגיע לתחנת הדלק. מילאתי לו דלק עם הג'ריקן שלי
בסכום של 35 ש"ח וחזרתי אליו בדרך לא דרך. הבחור חיכה לי והודה לי מאוד בהתרגשות. נתתי לו את העודף והוא סירב לקחת.
אמרתי לו, בחייך לא עשיתי את זה בשביל כסף. לא משנה. הבחור לא היה מוכן לקבל את העודף. אז נסעתי משם בתקווה שהוא אכן התניע את האוטו
ויצא משם.
אז עכשיו נתתי 100 ש"ח לדפנה בשביל האפיקומן שמצא מורן".

וכך הוא סיים לספר לי את הסיפור שבגללו הוא איחר הבייתה, ואני כל כך התרגשתי מזה, כי הוא באמת מיהר והיה לו תור לרופאה בקופת חולים
ובכל זאת הוא התעכב כדי להביא דלק לבחור שהוא לא מכיר, אז חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה ואמרתי לו "תזכה למצוות" עשית מצווה גדולה.
המשכתי ואמרתי לו, "אתה יודע כמה מזל זה שמזדמנת לך בדרך ההזדמנות הזאת לעשות מצווה למישהו?" לא סתם אומרים "תזכה למצוות"
זאת זכות גדולה שלא כל אחד מקבל.
הוא הקשיב לי, ונראה לי שהוא היה מבסוט
 

poseidon111

Active member
לא מכיר אותו, אבל באמת כל הכבוד לו. יש מצב

שהוא יכתוב על זה בפורום, על העזרה שהוא עזר לאחר, או שהוא
מהצנועים שלא מבליטים את מעשיהם הטובים?
ופטור בלא כלום אי אפשר, הרי,
איך הוא נתן לנהג הג'יפ דלק משלו, אם סוגי הדלקים הם שונים לגמרי?
זה היה יכול לפגוע במנוע של הג'יפ.
 
קודם כל הוא לא כותב בפורומים


הוא מהמאותגרים שהפורומים לא מעניינים אותם. הוא מדי פעם בפעם מציץ בסמרטפון שלו ורואה רק חדשות ועדכונים. פורומים והקלדה זה לא בשבילו.
לגבי הדלק, עד כמה שהבנתי הוא משתמש בסוג הדלק של מכוניות. הוא תמיד נוסע עם ג'ריקן מלא דלק ספייר. והוא תמיד נותן קצת דלק גם לבן שלנו.
 

basman

New member
נהדר כל הכבוד

אני מעריץ אנשים שמאפשרים ליקום להעשיר את עתידם.
לא מובן מאיליו.

סופר לייק .
 
וואלה הזכרת לי עכשיו עוד סיפור

שקרה לו לא מזמן.

לפני איזה שבוע, הוא הולך לסופר השכונתי כדי לקנות כמה מצרכים.
בקיצור, אוסף כמה מוצרים ומגיע לקופה. פתאום מתברר ששכח את הארנק בבית.
טוב, אין ברירה. השאיר את המוצרים ליד הקופאית ויצא לכיוון הבית כדי להביא ארנק.
שני מטר ליד הסופר נכנס לפיצוציה כדי לראות אם יצא לו משהו בלוטו. שם מתברר לו שהוא זכה ב-60 ש"ח.
שמח וטוב לבב חזר לסופרמרקט עם הכסף במזומן ולקח את המצרכים. וככה נחסכה ממנו הליכה מיותרת חזרה עד הבית


שיהיה לי בריא האיש הזה.
תמיד יש לו כאלה סיפורים.
לפני שנישאנו בלכתנו בשדרה מחובקים הוא לפתע התכופף והרים מהריצפה טבעת עם יהלום בן קאראט אחד.
הוא היה "מוכרח" להפקיד את הטבעת במשטרה למגינת ליבי הברורה

לאחר חצי שנה במחלקת האבידות של המשטרה, התברר שאף אחד לא ביקש את הטבעת.
קיבלנו אותה בחזרה. מכרנו אותה תמורת כמה לירות שעזרו לנו לקנות כמה דברים לבית הקטן שבו עברנו לגור.
 

basman

New member
האיש הזה שלך.... יש כל כך הרבה נתינה

כי רק כך מסוגלים לקבל בחזרה
 
למעלה