בעקבות האיזכור למטה של 'יסמין הכחולה'...

[נתן קלמן]

דווקא יסמין הכחולה

עלול להעלות על דעתו של מאן דהוא שזה סרט כחול

 

[אנימה1]

לא הייתי מתרגמת את שם הסרט

כל וריאציה על עצב, נוגה, תוגה וכד' לא היתה עובדת טוב בקונטקסט של הסרט.
זה מסוג הסרטים שעדיף להשאיר את השם המקורי.
כמו בטי בלו, למשל.


טוב שלא תרגמו ל- יסמין הקטלנית, מילה שחביבה במיוחד על מתרגמי הסרטים בארץ, וכמעט כל סרט שני זוכה לווריאציה על השורש ק.ט.ל.
במחשבה שניה... אמממ... די מתאים לה

 

[אורי גפני]

עם שם כמו יסמין הקטלנית וודי אלן היה חייב

לעשות לו סרט המשך.

אבל את צודקת, ובדיעבד גם סופי: הכי טוב היה להשאיר את בלו ג'סמין ולא לגעת. עכשיו שאני חושב על זה, התרגום מזכיר לי את השנים שקראו לביטלס ברדיו חיפושיות הקצב.

 

[אנימה1]

נכון (ואז היינו מקבלים את מל גיבסון כעונש) :-

וואלה? לא ידעתי שכך כינו את הביטלס בזמנו.
הייתי אז בשלב של: איך עושה כלב?

אבל כשמדובר ברשות השידור הארכאית (אז כהיום) זה לא מפתיע אותי.

 

[אורי גפני]

זה כבר בימים הטובים, כשאפשר היה כבר

להשמיע אותם (ובהתחלה רק בגלי צה''ל), אבל לא הירשו להם להופיע בארץ

לפני כן היינו צריכים לחפש לשמוע שירים שלהם בכל מיני תחנות רדיו זרות, מרמאללה ועד מונטה קרלו.

 

[אורי גפני]

כל סיפור משתנה משקרן לשקרן, וגם ממספר למספר

גם לי יש עוד סיפור ששונה מזה המסופר בסרט ומזה שסיפרתי קודם בעצמי.

אתן דוגמה נוספת: ביום חמישי הייתי במפגש של קומונת 168 על הירדן, קבוצה חברתית כללית בפורטל תפוז, בערך כמו כאן, רק עם תחומי ענין אחרים. השיחה התגלגלה לפורום טריוויה, פורום ותיק מאוד שכמה מהמשתתפים מכירים מקרוב, בו נהוג לענות רק מתוך ידע אישי ולא על סמך חיפוש ברשת. מישהו החל לטעון בתוקף שזה לא יתכן ושהוא בטוח שמי שעונה רק מעמיד פנים שזה מידע אישי וכ-ו-ל-ם נוהגים שם להציץ כדי לעשות רושם של ידענים וכן הלאה. הוא לא היה מוכן לשמוע אפילו טענה שלא כך הוא והמשתתפים מכבדים את הכלל הזה מרצון.

לפני כמה שנים היתה שם משתתפת שהתבלטה במתן תשובות מיידיות לשאלות מנושאים שונים ונדמה לי שהיה ברור לכולם שהיא מציצה בגוגל, אבל אף אחד אף פעם לא העיר לה על זה, לפחות לא בפומבי. לקח לה הרבה זמן להפסיק עם הפגנות הידע האלה.

כל אחד כאן יכול בודאי להביא עוד הרבה דוגמאות שונות למעמידי פנים ולאופן ההתייחסות/חוסר התייחסות שהם זוכים לה.

 

[צלם בבואתי]

בהחלט, השקרן הפתאלוגי

בהחלט בהחלט נתקלים בהם כמעט בכל רבדי החברה,
זהו איש שמכנים אותו "שקרן פתאלוגי",
הבעיה עם האנשים הללו שבשלב מסויים דמיון ומציאות מתערבבים והם נקלעים שהם עצמם לשקריהם מאמינים,

הנוכחות של אחד כזה בחברה מביכה מאוד, מחד גיסא, אך מאידך גיסא, כאשר מוכיחים אותו, האינטראקציה הופכת להיות משעשעת,
החוויות שלי עם איש כזה היו במיוחד כשהייתי עולל צעיר בשנות העשרים, רזי החיים עדיין לא היו נהירים לי,
אגב
האנשים הללו נחשבים בעלי יכולות שכלתניות גבוהות.
אני זוכר היטב את ההתמודדויות שלי עם הצ'זבאטים, לאחר שנכוויתי הפכתי להיות משועשע מהם לאורך שנים.
היום גם חלקים מאיתנו בחברה שנהגו להביע "הבנה" מתוך ראיה שמדובר ב-מום שכלתני.

בעיניי?
אנשים אלו מסקרנים, כאשר למדים לבודד את השפעתם על האני העצמי. כלומר כמתבונן בהם , הם משעשעים.

ליל מנוחה

 

[נהורית1]

עדיין לא ראיתי את הסרט, זה בתכנית.

מבחינתי, אין לי שום מניעה לשמוע סיפורים שקריים
של אדם על עצמו. מה אכפת לי? אם הוא אידיוט, ונכנס
לעולם משל עצמו שיקרי, וטוב לו, שיבושם לו, אני לא
אעיר לו. מה שכן, אדם כזה יכול להיות מסוכן, ולכן
אזהר מפניו, ואתרחק ממנו.

לא נפגשתי ממש עם אדם כזה, אבל במקומות עבודה נתקלתי
בכמה שעפו על עצמם יותר ממה שצריך. בסופו של דבר היו חייבים
לנחות על מציאות כואבת, ברגע שהתגלתה האמת.

 

[אורי גפני]

מקווה שלא קילקלנו לך יותר מדי במה שסיפרנו כאן

בכל אופן, זה מרתק לראות איך הקוסם הזקן יודע לספר סיפור - ובעיקר, להביא שחקנית אל הקצה. הוא תמיד היה אשף בבימוי נשים.

 

[נהורית1]

חשוב לראות את התפתחות הדמויות והבימוי.

הסיפור הוא רק שלד.

 

[אורי גפני]

נכון כל כך. מרשים גם לראות את הדיוק

של התסריט, איך הדיאלוגים משרתים את העלילה.

 

[BrightEye]

במציאות לא ממש נתקלתי בזה

וגם אם כן, לא בצורה ממש שהפריעה.
לעומת זאת באינטרנט זה יכול לקרות ובגדול שאנשים ימציאו כל מיני דברים על עצמם, יגזימו, וכאן זה מפריע רק במובן שאתה לא יכול להתייחס להרבה ממה שהם כותבים, אתה מבין שאלו סיפורי אלף לילה ולילה.

 

[אורי גפני]

לפעמים קשה לעשות את ההפרדה הזו גם באינטרנט

קורה שמשתתף בפורום גורם לאמפתיה והזדהות איתו אחרי שהוא חושף נסיבות אישיות קשות, ואחרי שנבנים כלפיו רגשות אמיתיים מתברר שמדובר בשקרן.

אני מסכים שמה שכתבת פוגע פחות - ונפוץ יותר. בפורום שניהלתי פעם היה משתתף שהיה מביא תמונות מהרשת כאילו הוא הצלם, עד שיום אחד יוסי יערי מצא את המקור והעלה אותו, כולל חתימת הצלם המקורית על התמונה. עד היום אני לא יודע עד כמה זה הביך את המתחזה הזה או שהוא קיבל את החשיפה בשוויון נפש.

אבל בהחלט יש מקרים שאנשים נפגעים ממש כשמתברר להם שהם נוצלו רגשית.

 

[צליליתה]

במקום עבודתי היה מישהו שבמשך שנה שלמה

התחזה לחולה סרטן

אני לא עבדתי ממש איתו, אבל אנשים שהיו איתו יום יום ביום יום עברו טלטלה נוראית.

שמעתי על כמה סיפורים כאלה ברשת

וזה מסוג השקרנים שאני לא מסוגלת להכיל רגשית

 

[Sודית]

יש הרבה סיבות לכך שאדם מסויים מתחזה

למי שהוא לא.
לדעתי זו בעיה פסיכית ואפילו מאוד רצינית.

יש לי סיפור מאוד מעניין אבל לא מתאים לי להביא אותו הנה על פרטיו.

אדם מסויים שיש לו/לה חברויות שונות בחייו, לאורך כל הדרך.
כל הזמן הוא/היא חייב/ת לווסת בין החבורות שמא תפגשנה יחד.

ולמה זה? כי בכל חבורה הוא/היא משחק/ת דמות מסוימת.
אף אחת מהדמויות אינה אמיתית וצריך תמיד לזכור איזה דמות באיזו חבורה.

פעם אחת יצא לי (שלא בכוונה) לקלקל את המשחק כי הצטרפתי בטעות
לחבורה שלא הייתי שייכת אליה ונדהמתי למשמע הסיפורים.
פתאום הכרתי אדם אחר מולי. פתאום הבנתי המון דברים שלא הבנתי קודם.
פתאום במקום לכעוס על האדם למדתי לנסות להבין ואפילו לרחם על הדמות הזאת.

לדעתי זה מעגל קסמים כזה שאי אפשר לצאת ממנו ככה סתם.
מה שבטוח שזה לא בא מרוע לב אלא ממסכנות של האדם הזה.
לדעתי זה מגיע מילדות קשה, מחוסר תשומת לב והרבה קומפלקסים.

 

[צליליתה]

אני חושבת שכולנו, במידה זו או אחרת

מחליפים קצת זהויות בהתאם למעגל בו נמצאים באותו הרגע

זה כמו ילדים קטנים
שבבית הם לגמרי אחרים מאשר בגן-בית הספר
וכשהמחנכת מספרת לאמא, על הילד המקסים (או להפך, הבלתי ניתן לשליטה) האמא לא ממש בטוחה שמדברים על הילד שלה.

 

[Sודית]

זה נכון בהחלט מה שכתבת.... אבל.....

הדמות שעליה כתבתי מתנהגת קצת שונה מהתנהגותם של ילדים.

זו דמות שפיתחה לעצמה דמות נוספת והתאימה אותה למעגל
חברתי מסוים, אליו רצתה בכל מחיר להשתייך - מעמד שחלמה עליו.

כך יצא שבחבורה מסויימת היא התנהגה בהתאם למעגל אליו רצתה להשתייך,
מעגל שלא הכיר את קורות חייה קודם לכן ומעגל אליו השתייכה מאז ומתמיד.

אסור היה ששני המעגלים האלה ייפגשו כי אז היתה נחשפת הדמות האחרת.
אני לא חושבת שקל לחיות כך והאדם הזה חי כל הזמן בשני עולמות.
בסופו של דבר הוא אינו יודע מי הוא באמת.....במציאות האמיתית של חייו.

 

[נתן קלמן]

נכון

לפעמים זה מעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו ככה סתם
ראיתי פעם תוכנית מרתקת בטלוויזיה ואני לא זוכר את הפרטים המדוייקים
איש אחד רצה מאוד להיות קרדיולוג אבל לא הצליח להתקבל ללימודים
הוא קרא חומר רב בנושא עד כדי כך שהיה לו ידע של מומחה בתחום הזה
הוא נפגש עם קרדיולוגים מומחים והם ממש קינאו בידע שלו
הוא נפגש בעיקר עם רופאים מאירגון הבריאות העולמי בז'נבה
לאישתו ולילדיו הוא שיקר שהוא עובד שם במישרה בכירה כשלמעשה לא עבד שם בכלל
יום אחד התגלתה התרמית שלו
הוא חשש מה תגיד על כך אישתו ואיך יסתכלו עליו ילדיו
מרוב הבושה שאחזה בו הוא חיסל את משפחתו והתאבד

 

[אורי גפני]

צודקת לגמרי. את מדברת על היכרות אמיתית

ולא וירטואלית, אבל בשני המקרים יכולים להיווצר רגשות אמיתיים וכשמתגלה השקר, גם הכאב שנגרם לאנשים סביב אמיתי ביותר.

 

[אחותו של שקספיר]

פגשת דוב ברחוב הראשי של הישוב?

ההבדל בין המציאות שיש אדם בשר ודם
עם סיפורי אלף לילה ולילה- שאני מסוגלת להכיל אותו
בשל הצדדים האחרים של התנהגותו/אישיותו
או בשל חמלה סתם.

לבין דמות וירטואלית
שאין לי שום היכרות עמה
למעט המילים שהיא כותבת (על עצמה)
היכולת שלי להתמודד עם הרברבנות העצמית, או אולי הנכונות והרצון-
כשאין פרמטרים נוספים באישיות שחשופים לפני- הרבה יותר מצומצמת.

אני רק מחייכת לעצמי כשאני קוראת וחושבת על הילד שלי שהיה חוזר מבית ספר עם "פגשתי דוב ברחוב הראשי"
בטח