I Was Hoping
New member
בענייני שכר ועונש
הבנתי שככה העולם בנוי. על זה מבוססת התורה, ועל זה מבוססים החיים. למרות שהייתי רוצה להאמין שלא עשיתי דבר רע למישהו בחיי, עלי להודות - אינני מושלמת ובוודאי פגעתי באחרים בדרכי. כשהבנתי את זה, התחלתי למיין את הדמויות בחיי. מי שעשה לי רע הוא "עונש", ומי שטוב אלי הוא בוודאי "שכר". ואתה - אתה לא סתם שכר, אתה מתנה. מתנה שבאה בלי כרטיס זיכוי ובלי כרטיס החלפה. מתנה שאני לא יודעת איך לקבל. וזה מה שכנראה הופך אותי - לעונש שלך. אני מצטערת. מראש. כרגע אתה מאוהב בי עד כלות הנשימה ואין לי מושג למה. אני יצור רקוב ואכול מהרס, ובטח שלא ראויה לאהבה. בטח שלא לאהבה שלך. ואתה מתעקש ומשקיע בי כל כך. תלך, אתה לא רוצה להיכנס לזה בכלל. העונש האחרון שקיבלתי הפך אותי לעונש לכל מי שקרוב אלי. תבין, זה הזמן שלך לקום וללכת. עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. עכשיו זה שנייה לפני שאני מתאהבת בך ומתמסרת אליך כולי. זה עכשיו. אז תלך. פשוט תלך. אני אבין, כי אתה בנאדם, לא אנטיביוטיקה. לא אתה אשם ולא אתה הוא זה שחייב שאני אירפא. אני לא אכעס, אני נשבעת. אני אתאכזב, אבל לא נורא. אכזבה היא חלק בלתי נפרד מחיי. אכזבה נמצאת באוכל שלי, בשתייה שלי, ובאוויר שאני נושמת. אני אתגבר על "עוד אחת לאוסף". אבל לך זה לא מגיע. אתה שומע אותי מעבר לפורום הזה? אתה קולט? זה עובר אליך? אני דואגת לך מדי. זה לא מגיע לך. תלך, תרוץ, כל עוד אתה יכול. נשיקות...
הבנתי שככה העולם בנוי. על זה מבוססת התורה, ועל זה מבוססים החיים. למרות שהייתי רוצה להאמין שלא עשיתי דבר רע למישהו בחיי, עלי להודות - אינני מושלמת ובוודאי פגעתי באחרים בדרכי. כשהבנתי את זה, התחלתי למיין את הדמויות בחיי. מי שעשה לי רע הוא "עונש", ומי שטוב אלי הוא בוודאי "שכר". ואתה - אתה לא סתם שכר, אתה מתנה. מתנה שבאה בלי כרטיס זיכוי ובלי כרטיס החלפה. מתנה שאני לא יודעת איך לקבל. וזה מה שכנראה הופך אותי - לעונש שלך. אני מצטערת. מראש. כרגע אתה מאוהב בי עד כלות הנשימה ואין לי מושג למה. אני יצור רקוב ואכול מהרס, ובטח שלא ראויה לאהבה. בטח שלא לאהבה שלך. ואתה מתעקש ומשקיע בי כל כך. תלך, אתה לא רוצה להיכנס לזה בכלל. העונש האחרון שקיבלתי הפך אותי לעונש לכל מי שקרוב אלי. תבין, זה הזמן שלך לקום וללכת. עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. עכשיו זה שנייה לפני שאני מתאהבת בך ומתמסרת אליך כולי. זה עכשיו. אז תלך. פשוט תלך. אני אבין, כי אתה בנאדם, לא אנטיביוטיקה. לא אתה אשם ולא אתה הוא זה שחייב שאני אירפא. אני לא אכעס, אני נשבעת. אני אתאכזב, אבל לא נורא. אכזבה היא חלק בלתי נפרד מחיי. אכזבה נמצאת באוכל שלי, בשתייה שלי, ובאוויר שאני נושמת. אני אתגבר על "עוד אחת לאוסף". אבל לך זה לא מגיע. אתה שומע אותי מעבר לפורום הזה? אתה קולט? זה עובר אליך? אני דואגת לך מדי. זה לא מגיע לך. תלך, תרוץ, כל עוד אתה יכול. נשיקות...
