בעל שתלטן

[חיית בוקר]

אני התגרשתי מבעל כזה!!!

הייתי עשר שנים עם בעלי הראשון (יצאנו בלי ילדים מהנישואין האלה).
במשך עשר שנים היה לי מאוד נוח להיות איתו! הוא הזכיר לי את האבא שהשתלטן שלי, ואת מערכת היחסים המעוותת שהייתה לו עם אמא שלי...
כמובן, שהכל היה אז בתת המודע שלי, ולקח זמן עד שהבנתי שאני מוחקת את עצמי בשבילו.
אחרי שהאופי שלי התחיל להשתנות, והבנתי שאני "האשה הקטנה" שלו- ושאני לא מעוניינת בכך יותר- קמתי ועזבתי...
מהניסיון שלי (גם ממערכת היחסים שחוויתי מהוריי וממערכת היחסים עם הגרוש שלי), שתלטנות לא באה בלי "תופעות לוואי" אחרות: אגרסיביות, חוסר הערכה וכבוד, הטלת אימה, ולפעמים גם קורטוב של צעקות וקללות. האם את חווה חלק מהתסמינים הללו עם בעלך?

 

[Natural Blonde]

בעלי טיפוס נורא נורא ביקורתי

אז אני בהחלט מרגישה חוסר הערכה למה שאני עשה. אני גם מרגישה חוסר כבוד אולי לא ממש אלי אבל בטח למה שאני עושה. למזלי אגרסיביות, הטלת אימה, צעקות וקללות לא קיימים אצלנו אבל אולי זה כי אני לא מתנגדת לו יותר מידי. הבעיה העיקרית שלי עם בעלי זה הביקורת שלו שגורמת לי להרגיש אשמה ומאוד מעליבה אותי. אין לי בעיה עם הערות עדינות בסגנון של "הכל בסדר אבל פה בנקודה הזאת יכלת לעשות טיפה שונה". משפטים כאלה זה לא ממש ביקורת זה יותר הערה. ובעלי כל הזמן מבקר. למשל אני מעבירה ימים שלמים בלבשל ולכבס ולנקות וכל מה שאני שומעת ממנו זה "למה את מנהלת את הבית כל כך גרוע?". ומילא אם זה משהו שהיה נפלט לעיתים רחוקות אבל זה קורה על בסיס קבוע. דיברתי איתו על זה כמה פעמים והוא אומר שהוא עושה את זה כדי לתת לי מוטיבציה לנהל את הבית עוד יותר טוב. הוא מאמין שההערות הבלתי פוסקות שלו והביקורת התמידית שלי יגרמו לי לרצות לעשות משהו אחרת ויותר טוב. אגב יותר טוב לדעתו כמובן. במקרים כאלה אני מאוד נעלבת אבל אין טעם לדבר איתו כי הוא במילא לא יבין ועמוק בפנים מתעוררת תחושת מרד של לא לעשות כלום או לעשות את המינימום ההכרחי כי במילא לא מעריכים כלום. בהתחלה חשבתי שאני אוכל לרכך אותו וצריך רק זמן אבל כלום לא משתנה. בדרך כלל אני מתעלמת מרוב הביקורתשלו כי כבר התרגלתי אבל לפעמים הוא מעביר ביקורת על משהו שמאוד חשוב לי ועוד במילים לא הכי נעימות ואז מתעוררת אצלי ההרגשה של באיזו זכות הוא עושה את זה???? יש ימים שאני כל היום מבריקה את הבית מכינה אוכל ומכבסת ואז הוא אומר שאני מנהלת את הבית רע זה שורף בפנים. הוא מעביר המון ביקורת על הבישולים שלי ולמרות זאת אוכל הכל בכיף. כשאמרתי לו שזה מפריע לי הוא אמר שאני מבשלת טוב והוא מעבר ביקורת כדי שזה יהיה לי לתמריץ לבשל עוד יותר טוב. הוא אומר שהוא חושב שאני כל כך ארצה שהוא סוףסוף יחמיא לי שזה יניע אותי לשפר את הבישולים שלי. כשאני אומרת לו שזה עושה את ההפך הוא פשוט לא קולט. הסברתי לו מליו פעם שאפשר לבקר בצורות שונות ושיש דבר כזה שנקר ביקורת בונה ושאז זה יתקבל אצלי אחרת אבל הוא ממשיך להביע את הביקורת שלו בצורה מכאיבה ופוגעת כי הרי ררק הוא צודק.

 

[חובטת שטיחים]

לדעתי יש בך משהו מזוכיסטי

אם בעלי היה באופן עקבי מעיר על מה שאני מבשלת, אז בתרחיש אופטימי לא הייתי מבשלת כלום ואם הוא היה שואל מה אוכלים היום, היה מקבל את התשובה: "מה שאתה תכין, אני ממילא מבשלת מחורבן" (בתרחיש פסימי יותר לא הייתי כל כך נחמדה ובפעם הבאה שהייתי מקבלת הערה על האוכל, הייתי בדרמטיות משליכה את כל האוכל לפח ושילך לחפש לעצמו מי שיבשל לו...). כנ"ל במקרה של ניקיון: אם הוא יודע לעשות את זה כל כך טוב, הוא יקבל ממני את המגב והדלי ויתכבד לנקות את הבית בעצמו...
ובאשר אלייך, אם הבנתי נכון, הוא המפרנס. אז המלצתי החמה היא שתלכי לעבוד כי עושה רושם שהשהייה בבית לא מיטיבה איתך ומצמצמת את עולמך לכביסה-כלים-ספונג'ה-בישולים. בנוסף לכך אם לא תבני לעצמך תשתית כלשהי לעצמאות, יהיה לך קשה מאוד להיפרד גם אם המצב יחמיר ותחליטי שממש לא מתאים לך להישאר.

* לפעמים החובטת שואלת את עצמה בשביל מה לעזאזל נלחמו נשים לקבלת שיוויון זכויות ב-200 השנים האחרונות, אם ממילא כל מה שהן רוצות זה להיות שפחות...

 

[חיית בוקר]

אני אגיד לך דבר מאוד לא פשוט....

לדעתי, מתוך מה שכתבת, את סובלת מאלימות מצד בעלך!!!!
אלימות/התעללות נפשית.
חוסר הערכה מצד בן הזוג זה משהו שמאוד קשה לטפל בו. הביקורת המופנית כלפייך היא לא ביקורת בונה, היא ביקורת הורסת ומכווצת...
גם הגרוש שלי היה כל הזמן גורם לי להרגיש שאני לא בסדר... לדוגמא, הוא היה כועס כשהייתי חולה, וכשהייתי עם חום גבוה וכהרגשתי נורא, הוא צעק עלי שאני אשמה כי לא שמרתי על עצמי,.... כשאיש שירות שהזמנתי אל הבית שלנו לא הגיע בזמן- הוא כעס עלי, טען שאני אשמה!
יקרה, אפשר גם אחרת! לדעתי, או שתלכו לטיפול כדי שמישהו אובייקטיבי ישקף לו את ההתנהגות שלו ושאולי יגרום לשינוי, או שתלכי לשיחות כדי להבין כיצד את יכולה להתמיר את חייך לחוד ובתוך המערכת הזוגית שלך....
השאלה: האם את אוהבת אותו? האם את אוהבת את עצמך בזוגיות איתו?

 

[Natural Blonde]

אני אוהבת אותו

על זה אין וויכוח.כן אני פגועה וכן אני לא אוהבת את ההתנהגות שלו אבל אני אוהבת אותו. לגבי עצמי המון פעמים הוא מצליח לגרום לי לרגשי אשמה גם כשאני לא באמת אשמה. את זה אני לא אוהבת. אני לא יכולה להגיד הוא הוריד לי מהערך העצמי שלי וכו' כי זה לא נכון אבל להרגיש אשמה לעיתים קרובות זה מאוד מתסכל

 

[עוד פיה אחת פחות]

אני מצטערת לבאס אותך

אבל "למה את מנהלת את הבית כל כך גרוע???" זאת לא ביקורת, זאת אלימות/ השפלה/ העלבה/ קטנרנות.
&nbsp
מצטערת לבאס אותך2, כל מה שאת עושה זה אך ורק לעודד אותו להמשיך בפעולות הפוגעניות האלו שלו. הוא מבקר את הבישולים שלך? פנטסטי, מעכשיו את פטורה מבישולים! תגידי לו שהחלטת להקדיש את כל מרצך לשיפור הכביסה שהוא כה לא מרוצה ממנה, ואת מצפה ממנו לבשל כעת באופן מושלם.
&nbsp
במקומך?
טיפול. ממש לא זוגי, אין שם עם מה לעבוד. טיפול אישי, כדי להבין את שורשי המזוכיזם שלך.
אולי בעוד שלוש ארבע שנים כשתהיי במקום אחר יהיה על מה לעבוד בזוגיות הזאת. אולי בכלל תחליטי לפרק אותה, מי יודע.

 

[Natural Blonde]

קודם כל כאמור יש לאדם הזה גם המון יתרונות

ואין אנשים מושלמים. אז המטרה שלי זה איכשהו לשפר את זה לא לפרק את זה. אין לי עניין במשחקי כוח בסגנון של אמרת שאני מבשלת רע אני לא מבשלת יותר. אני לא רוצה עוד ריבים ההפךאני רוצה יותר הבנה ושלום בית. לגבי טיפול אין מה לדבר. הלכנו לפגישה אחת בה המטפל עשה "טעות קריטית" וניסה להגיד לבעלי שאוי ההתנהגות שלו נובעת מדברים מסיימים בתוכו ומאיך שהוא מרגיש לגבי דברים מסויימים.בן זוגי התחרפן.איך זה שאיש זר מעיז לדבר על מה הוא חושב ומרגיש וכו'. וחוץ מזה הוא יודע הכל הכי טוב. אז טיפול זה לא אופציה. גם ללכת לטיפול לבד אני לא יכולה כי הוא לא מרשה. הוא בטוח שאני אסלףאת המציאות והוא לא יהיה שם בשביל להגונן ושאז רק יסיטו אותי נגדו

 

[חובטת שטיחים]

אין ספק שמצב ההכחשה שלך חמור ממה שהיה נדמה בהתחלת הפוסט

הדופק שלי עולה רק מלקרוא את זה שיש פה מישהי שלא הולכת לטיפול כי בעלה לא מסכים... ועוד בגלל החשש שהוא יצא רע... אם מישהו כל כל מפחד מזה שאישתו תלך לטיפול, כנראה שיש לו סיבה טובה לפחד (ולה יש סיבה טובה מאוד כן ללכת לטיפול...).

 

[מפלצת או ילדה]

מאמי

אני לא מרבה לשלוף את הקביעה הזו, אבל את לגמרי במחנה האימונים לאישה מוכה.
יש בעלים שתלטנים, כאלה שתמיד צודקים, אבל אצלך זה לא שתלטן - זה טרוריסט, לחלוטין מודע לעצמו.
החדשות הרעות הן שאת לא יכולה לשנות מה שזה לא יהיה כדי 'לרצות' אותו, או למנוע ריבים/עימותים. טרור זה כלי השליטה שהוא מטיל עליך, והוא מתחיל לשאת פירות. 'סיפוק צרכים' זה הגזר להשאיר אותך תקועה במקום, ולהתקדם הלאה אל תוך התופת.
מה שאת מתארת לא נשמע כלל זוגיות. את עובדת אצלו, את רכוש שלו. הוא לא מרשה לך ללכת לטיפול?! ולא תלכי?! - נשמע כמו אסירה. זבוב על קורי העכביש. לחלוטין.
החדשות הטובות הן שאת עדיין יכולה ללכת משם, עם נזקים נפשיים יחסית מינוריים. אני מבטיחה לך שכשיגיעו הילדים את תהפכי לאומללה לגמרי. את תהיי 'אמא גרועה', ואם וכאשר תגיעי לתחתית ותרצי, שומו שמיים, ללכת- תתמודדי בקרב משמורת מכוער שעוד ישאיר אותך בלי הילדים.
את טועה לגבי 'מאבק הכוחות' שאת לא רוצה לעורר. אתם כבר עמוק מאוד במאבק הכוחות, ואת נרמסת. לפי מה שאני שומעת - אתם לא כוחות. וגם אם תצאי לעבוד ותנסי לעמוד על שלך להיות יישות נפרדת בעלת עצמיות, גם זה לא יעזור לך לפתח עמוד שדרה עוצמתי מולו. הוא צריך מישהי מסוג של 'מה אתה אומר?!' עערוף להתמודד מולו. זו לא את.

צר לי. אבל אני לא צופה לקשר הזה, או לך בתוך הקשר הזה, עתיד מזהיר

. רוצה להגיד רוצי כל עוד נפשך בך, אבל מאחר ש'יש לבן אדם הזה הרבה מעלות' ברור לי שתישארי שם עד הסוף המר

.

 

[מפלצת או ילדה]

*עערוף -> שתעמוד

 

[Natural Blonde]

אני לא לחלוטין מסכימה איתך

תארת פה גבר שהוא סאדיסט או גבר אלים וזה ממש לא הוא. אולי מתישהו הוא יהיה כזה. מתישהו כל אחד יכול להפוך לכל דבר אבל הוא בטח לא כה עכשיו. לגבי הטיפול הוא החליט בשבילו שהוא לא רוצה ללכת. הוא חושש שאם אני אלך לטיפול המטפל ישמע מן הסתם רק צד אחד בלי הסברים שלו וכו' ואז הוא חושש שהמטפל יסיט אותי נגדו. חוץ מזה הוא חושב שיחסים בין בני זוג זה עניינים בלבד. זה לא שהוא ינעל אותי בבית אם אני אלך או לא יתן כסף. הוא פשוט מתנגד ואם אני אלך הוא יחפור לי על זה בי סוף ימצא דרך להאשים הכל בטיפול ולא יתן לי מנוח. במחיר כזה לא בא לי טיפול. הוא אדם סמכותי וידעתי את זה מהיום הראשון שהכרנו ואהבתי את זה. הבעיה שלי היא יותר עם הקטע של הביקורת שזה משהו שמאוד קשה לי איתו

 

[מפלצת או ילדה]

טוב, תראי

היות שהוא לא סדיסט או גבר אלים, ואת כל הביקורת שאת עקרת בית גרועה שמבשלת לא משהו, ובאופן כללי לא עושה אף דבר נכון הוא מטיח אך ורק לטובתך

, כדי שתשתפרי ותשתכללי כמובן, ותהיי מסוגלת לקחת את המקום הראשון בתחרות הפיליפיניות השנתית ולזכות במדליה - אין מנוס אלא להתמסר לאילוף המפרך ו'למורלים' להגברת המוטיבציה שלו, ולתת את הלב ואת הנשמה! בקרצוף הבא.
אם לסינים זה עוזר באימון הספורטאים האולימפיים שלהם, אין סיבה שבעלך ייכשל בזה <אלא אם כן את תכשילי אותו!!!>
וזכרי! קשה באימונים - קל בקרב. בסוף את תהיי שפחה מצטיינת! ובעזרת השם אולי אפילו תזכי לליטוף חד שנתי.

 

[A לוןA]

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

(וגם להתלונן שהעוגה לא משהו ואת אופה מחורבן)
בואי נזקק את העניין-
1. את אומללה בנישואים הללו, ותהיי אומללה יותר כשיגיעו הילדים. כן-מעלות-לא-מעלות- זה המצב כרגע.
2. שתי אפשרויות- להישאר או לפרק. לפרק כרגע לא עומד על הפרק- אז להישאר
3. אם להישאר- שתי אפשרויות- להמשיך ככה בשמחה ובגיל (לא אופציה) או ללכת לטיפול.

עכשיו הוא לא יכול להגיד לך- אני לא הולך לטיפול כי זה לא מתאים לי ואת לא הולכת לטיפול כי זה לא מתאים לי.
אם זה לא היה ברור- גם את חלק מהזוגיות הזו.
ואם זה לא היה ברור עד עכשיו- ולדעתי זה ממש לא היה ברור לשניכם- אז הנה, הצעד הראשון לקראת מלחמה שלך על המקום שלך בחיים שלכם.

ואם זה המצב עכשיו- בשום פנים ואופן לא להביא ילדים עד שהמצב מראה שיפור משמעותי וקבוע. אם ככה זה כשהוא אוהב אותך- תארי לעצמך איך זה יהיה כשהוא ישנא אותך כגרושך. בררררר

 

[נוסעת27]

אוקיי!!!!

הגבתי לך בתחתית הקישור כי עברתי רק על חלק מהפוסטים וחשבתי שמדובר בגבר שתלטן ואסרטיבי שצריך למצוא דרך להתמודד מולו בחוכמה.
עכשיו כשקראתי פה עוד כמה פסוטים אני מבינה שהמצב שונה לחלוטין ממה שחשבתי.
דארלינג, את לא מול גבר כוחני שאת צריכה ללמוד איך להתמודד בחוכמה. בעלך עבר את הגבול הזה מזמן.
לא להרשות לך ללכת לטיפול "כי הוא לא יהיה שם להגן על עצמו". יש כל כך הרבה דברים לא הגיוניים במשפט הזה שאני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.
בעלך לא רוצה שתלכי לטיפול כי זה יפתח דלת למקום שאין לו שליטה עליו. כי טיפול זה מקום מאוד אישי, מעצים ובונה, מלא תמיכה, הקשבה וחיזוק העצמי של המטופל. בעלך יודע כי אם תלכי לטיפול, השליטה המוחלטת שלו בך עלולה להתערער.
אהבה זה לא תירוץ להישאר בקשר הרסני. זה הבן אדם. גבר כוחני ואלים בהוויתו (אלימות זה לא רק להרים יד) שצריך אישה שהוא יכול לשלוט בה ולנהל אותה. מבחינתו כל דבר שעלול לערער את האחיזה שלו הוא טאבו. זה מצב מאוד חריג. זוגיות זה שותפות. שכל אחד מהצדדים יש את העולם העצמאי שלו. והוא מבטל לך את זה, ורוצה שתהיה לו יד בכל כולך ולא להשאיר לך טיפת עצמאות או משהו שהוא אך ורק "שלך".
&nbsp
כל שני וחמישי מגיעות נשים לפורום שמספרות על קשרים הרסניים כאלה ומתרצות ב" אבל אני אוהבת אותו". באמת כל הזמן יש כאלה פוסטים. ללא הפסקה. העניין הוא שצריך לצאת מהתפיסה הקלוקלת הזאת ש"אולי הוא ישתנה" ולהבין שזה מה שיש. האהבה תספיק כדי להישאר בזה? להיות אומללה כל החיים כי "את אוהבת"?

 

[Natural Blonde]

הוא טיפוס שתלטן ומאוד קשה לו לשחרר

לכן באמת ההליכה שלי לטיפול שזה משהו שהוא לא יכול לשלוט עליו מאוד קשה לו. כתבתי פה כבר שהוא לא נועל אותי בבית כדי שאני אלך והוא אפילו ישלם על הטיפול הוא פשוט יחפור לי על זה בלי סוף כמה זה רע וכמה אני עושה טעות. כבר היו מקרים שעשיתי כרצוני וזה לא השתלם לי כי לשמע אותו מאשים אותי שוב ושוב בכ שלא הקשבתי לו ולשמוע אותו לוחץ עלי שוב ושוב לשנות את דעתי זהפשוט מתיש. מתחילת תקופת הדייטים שלנו היה ברור לי האופי הסמכותי שלו. כשהתחתנתי איתו היה לי חשש שאול יום אחד הסמכות הזאת תהפך לשתלטנות ושהקשר שלנו עלול להפוך ללא בריא ושאני אפתח בו תלות.ידעתי את כל זה והתחתנתי איתו בכל זאת כי אהבתי אותו מאוד. זה לא שזה באלי בהפתעה. אבל עדיין אני רוצה לנסות לשפר את המצב. להשאיר אותו סמכותי וקצת שתלטן אבל לפחות לא ביקורתי כזה ובעיקר שהמצב לא יחמיר. כשגרנו יחד וגם אחרי החתונה היו לנו הרבה ריבים על ענייני השליטה שלו והביקורת ועדיין הוא ידע לעשות אותי מאושרת. הייתי מאושרת באמת.היום העלבונות על כל הביקורות שספגתי כבר הצטברו יותר מידי והיום אני כבר לא מרגישה שאני מאושרת. אוהבת אותו כן אבל מאושרת לו. כי את כל הטוב שהוא עושה והוא עושה המון בקשר הזה את כל זה הוא מוחק עם הביוקרות האיומות שלו. לא אכפת לי לריב איו על הקטעים השתלטניים שלו כי עדיין אני מאושרת איתו או לפחות הייתי. זה הביקורת שהורסת הכלל.

 

[איש המתח]

מכירה את הגישה של....

"נכנס מאוזן אחת ויוצא מאוזן שנייה"? - זו הגישה שצריך לפעול כשהוא חופר.
במיוחד כשאת יודעת שאין שום אמת בביקורת שלו כלפייך. כך תוכלי לכל הפחות - לא להיפגע (את יודעת, בכל זאת, קל להגיד, אך במישור המעשי זה דורש הרבה תרגול).
&nbsp
&nbsp
"סתם" שאלה - איך הוא בלקבל ביקורת?

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[Natural Blonde]

הוא תמיד צודק

חוץ מהפעמים בהם הוא מודה שהוא טעה. אז אם הוא לא חושב שהוא טועה הוא לא יקבל שום ביקורת כי הרי הוא צודק. לעומת זאת בפעמים שהוא מבין שהוא טעה הוא יעבר בעצמו ביקורת על עצמו שעת.אם אז אני גם אעביר עליו ביקורת הוא יקבל אותה בסדר גמור. אבל אם אני אזכיר את זה אחר כך כשהוא כבר ישלים עם הטעות אז זה לא יתקבל כל כך יפה. הוא יטען שאני מחפשת לריב. לגבי השתלטנות שלו אני באמת נוקטת בשיטת הנכנס מאוזן אחת יצא מאחרת וזה עובד לי יופי אבל עם הביקורת לא מצליח לי.עם הביקורת אני נעלבת ונפגעת ולא משנה שאני יודעת שהוא לא צודק עדיין אני כואבת.

 

[איש המתח]

זה מחלה מידבקת.

נטורל...מי לא היה נפגע? רבים מאיתנו נפגעים, גם כשהביקורת היא מוצדקת.
הכל עניין של ניגון - איך מעבירים אותה. והאם בכלל ביקשו את אותה ביקורת,
&nbsp
לכן,
&nbsp
הוא יודע להעביר ביקורת על עצמו? זה מצוין.
&nbsp
מעתה אמרי לו ברגעים בהם הוא החליט למתוח עלייך ביקורת: "תודה. אך לא ביקשתי (...ממך ביקורת), לכשאבקש זאת אשמח לשמוע ממך את דעתך, כעת עזור לי ב...(תמיד אפשר לשנות נושא

)".
&nbsp
הרי, אינך ילדה קטנה, כבר אמרנו, ויודעת את להתבונן בעצמך כראוי.
&nbsp
אז, האם את מסוגלת ויכולה לנסות לומר לו משפט כזה?
[בצד אומר, אם הוא יפגע ממשפט כזה...בעולם הפסיכולוגיה יענו לו את המשפט הידוע - "אתה בחרת להיפגע" אני ממשיך משפט זה ב- "טפל אתה בעצמך".

 

[Natural Blonde]

המשפט הקלאסי שלו זה "אבל אני רק"

כל פעם שאני מבקשת ממנו להפסיק להעביר ביקורת ולהביע את דעתו אם לא ביקשתי את זה הוא ישר עונה"אבל אני רק"... רק רוצה לעזור/לשפר/ להסביר וכו'... הוא טוען שהוא הגיע למה שהוא הגיע רק אחרי אלף כשלונות ומליון השתפרויות ושהוא בסך הכל מנסה עזור לי להשתפר בעזרת הביקורת. זה שאני לא רוצה אותה לא ממש מעניין אותו.

 

[Natural Blonde]

ההודעה נקטעה לי

סתם דוגמה: אני דיברתי איתו תקופה שאני רוצה ללכת לחדר כושר. לחנוכה וא עשה לי מתנה מנוי לקאנטרי ליד הבית. בהתחלה הלכתי כמעט כל יום והוא היה מבסוט. אחר כך זה קצת נמאס לי ולאחרונה התחלתי לחפף כי לא התחשק לי לצאת בקר הזה מהבית. הוא כל יום יושב לי על הוריד ושואל נו היית בקאנטרי נו היית בקאנטרי. כשאני אומרת שלא אני חוטפת הרצאה ע כמה חשוב להתמיד ולא רק בשביל הספורט אלא בשביל האופי. כשאני אומרת לו שהקאנטרי היה מתנה עבורי וזה ענייני מה אני עושה איתה ושאני לא מציקה לו שהוא לא לובש מי יודע מה הרה את הסוודר שאני קניתי לו זה לא עזר שוב התחילו המשפטים של אבל אני רק מסביר לך/ עוזר לך וכו'. אם בהתחלה הלכתי בשמחה לקאנטרי עכשיו אני הולכת לשם רק כדי לא לשמוע את ההרצאות שלו על התמדה ועל אופי חלש