בעין אחרת
שבוע טוב תופעת גלוי באמצעות מלאך, תופעת בת קול היוצאת משמים, אלו הסממנים המצוינים בתנ"ך במחשבה רגילה והגיונית ניתן לפרש זאת כתקשור. תקשור חזותי וקולי יחד או לחוד חוו אנשים רוחניים בכל זמן.כאשר מבקשים עצת רב או מקובל אין מקבלים תמיד תשובות. לעיתים מקבלים ברכה בלבד, אולם מעצם המעמד אנו מושפעים ונפעמים. ככל שחצר הרב (יחסי ציבור) גדולה יותר, כך גם האמונה וההשפעה. בהתיחסות אובייקטיבית אוכל לציין שאין הבדל בינו לבין מתקשר מהשורה באותה רמה. אין תמיד תקשורת בצורה הרצויה. הנני שב לצורות הגלוי- המלאכים ובת הקול הפכו עם הזמן למדריכים וישויות. ככל שתהיה האמת נכונה, עדיין תהיה סובייקטיבית. הנני טוען שאנו קולטים אחד מתודעתו של השני. ויכול להיות מצב של חוויה והתגלות של מדריכים וישויות שתקלט, אך אין זה אומר שהדבר נפרד ואישי. כלומר ההאחזות היא כה מציאותית עד שקשה להבין אחרת ושפני הדברים אינם כך בהכרח. והאדם מכוחה של האנשה לשם תפיסה והבנה ממשיך לטעות. שאלתי היא: מדוע לא תקשרו עם חוצנים וחייזרים לפני חמישים או יותר שנים? האם אז היו אלו שדים? האם לא היו קיימים אז? בודאי שלא היו קיימים (בתודעתו של האדם ובמודעותו)ולכן אין עדויות לכך.טוענים שעידן זה מחולל תמורות אך אם נתבונן בטבע העולם הפיזי לא נמצא הבדל מימי קדם מלבד הנזק הנגרם על ידי האדם.אנו יוצרים את המציאות ואנו משנים אותה.וכאשר טוענים לניסים דומה הדבר למסר או נבואה מובנת לאחר שהדברים קורים.מוצאים אנו הקשרים וחבורים הגיוניים. מכיר אני צורת התבוננות זו ולא רק לאחר מעשה וכאשר אדם מודע לכך, הרי בכל רגע מתחוללים ניסים (הווה אומר קשר בין דברים) ניתן גם להבין את הצד השלילי של הדברים באותה צוה, כלומר עשיתי כך וכך הינה אות וסימן ענישה על כך. וכך נוצרת תאוריית דומה מושך דומה.-קרמה-עונש על מעשים ועוד. רבים אולי לא יסכימו לדברים אך יש בהם לא מעט אמת אובייקטיבית.ולמרות זאת נוכל לבחור את דרך ראייתנו הרוחנית בצורה אובייקטיבית מלאת תוצאות רצויות לנו. רפוי וטפול איני מומחה כלל אולם קורה על הוראות מטפל מעל דפי הפורום. ואני מלא תמיהה על חוסר התפיסה (מבחינתי) ועל הוראות הזהירות. כאשר אני אמור לטפל, כיצד אוכל "לחוש" את מצבו של המטופל? כאשר אני מזדהה עמו יכול אני "לראות" ולאבחן. בראיית רנטגן אני ממש חודר פנימה ומתבונן. עצם קרבה זו מחברת את מודעותי אל פנימיותו. ואם עלי לדעת את רמת הכאב הרי שבאופן הגיוני קיימות מספר צורות -תחושה-רגש-ראייה-חוסן אלו שלבות יחדיו גם את יחסו (פחדים) של המטופל אל "מחלתו. הפחד מטפילות ומגניבת אנרגיה אינו תמיד מוצדק. פעולות הרפוי גוזלות אנרגיה אך חוסר זה מתבטא בגוף הפיזי. אך הרי הכל במחשבה ולכן "ההתבוננות" בדבר מבטלת את השפעתו.בזמן סריקת המטופל עלינו לקלוט את מהותו ואם נעשה זאת בצורה מבוקרת נגביל את הפעולה.
שבוע טוב תופעת גלוי באמצעות מלאך, תופעת בת קול היוצאת משמים, אלו הסממנים המצוינים בתנ"ך במחשבה רגילה והגיונית ניתן לפרש זאת כתקשור. תקשור חזותי וקולי יחד או לחוד חוו אנשים רוחניים בכל זמן.כאשר מבקשים עצת רב או מקובל אין מקבלים תמיד תשובות. לעיתים מקבלים ברכה בלבד, אולם מעצם המעמד אנו מושפעים ונפעמים. ככל שחצר הרב (יחסי ציבור) גדולה יותר, כך גם האמונה וההשפעה. בהתיחסות אובייקטיבית אוכל לציין שאין הבדל בינו לבין מתקשר מהשורה באותה רמה. אין תמיד תקשורת בצורה הרצויה. הנני שב לצורות הגלוי- המלאכים ובת הקול הפכו עם הזמן למדריכים וישויות. ככל שתהיה האמת נכונה, עדיין תהיה סובייקטיבית. הנני טוען שאנו קולטים אחד מתודעתו של השני. ויכול להיות מצב של חוויה והתגלות של מדריכים וישויות שתקלט, אך אין זה אומר שהדבר נפרד ואישי. כלומר ההאחזות היא כה מציאותית עד שקשה להבין אחרת ושפני הדברים אינם כך בהכרח. והאדם מכוחה של האנשה לשם תפיסה והבנה ממשיך לטעות. שאלתי היא: מדוע לא תקשרו עם חוצנים וחייזרים לפני חמישים או יותר שנים? האם אז היו אלו שדים? האם לא היו קיימים אז? בודאי שלא היו קיימים (בתודעתו של האדם ובמודעותו)ולכן אין עדויות לכך.טוענים שעידן זה מחולל תמורות אך אם נתבונן בטבע העולם הפיזי לא נמצא הבדל מימי קדם מלבד הנזק הנגרם על ידי האדם.אנו יוצרים את המציאות ואנו משנים אותה.וכאשר טוענים לניסים דומה הדבר למסר או נבואה מובנת לאחר שהדברים קורים.מוצאים אנו הקשרים וחבורים הגיוניים. מכיר אני צורת התבוננות זו ולא רק לאחר מעשה וכאשר אדם מודע לכך, הרי בכל רגע מתחוללים ניסים (הווה אומר קשר בין דברים) ניתן גם להבין את הצד השלילי של הדברים באותה צוה, כלומר עשיתי כך וכך הינה אות וסימן ענישה על כך. וכך נוצרת תאוריית דומה מושך דומה.-קרמה-עונש על מעשים ועוד. רבים אולי לא יסכימו לדברים אך יש בהם לא מעט אמת אובייקטיבית.ולמרות זאת נוכל לבחור את דרך ראייתנו הרוחנית בצורה אובייקטיבית מלאת תוצאות רצויות לנו. רפוי וטפול איני מומחה כלל אולם קורה על הוראות מטפל מעל דפי הפורום. ואני מלא תמיהה על חוסר התפיסה (מבחינתי) ועל הוראות הזהירות. כאשר אני אמור לטפל, כיצד אוכל "לחוש" את מצבו של המטופל? כאשר אני מזדהה עמו יכול אני "לראות" ולאבחן. בראיית רנטגן אני ממש חודר פנימה ומתבונן. עצם קרבה זו מחברת את מודעותי אל פנימיותו. ואם עלי לדעת את רמת הכאב הרי שבאופן הגיוני קיימות מספר צורות -תחושה-רגש-ראייה-חוסן אלו שלבות יחדיו גם את יחסו (פחדים) של המטופל אל "מחלתו. הפחד מטפילות ומגניבת אנרגיה אינו תמיד מוצדק. פעולות הרפוי גוזלות אנרגיה אך חוסר זה מתבטא בגוף הפיזי. אך הרי הכל במחשבה ולכן "ההתבוננות" בדבר מבטלת את השפעתו.בזמן סריקת המטופל עלינו לקלוט את מהותו ואם נעשה זאת בצורה מבוקרת נגביל את הפעולה.