בעיית עבודה

Othigs

New member
בעיית עבודה

היי, יש לי בעיה- אני חייבת עבודה ואני מפחדת לחפש כי אני שמנה. יש לי עבודה שאני לא מרוויחה בה מספיק כדי להתחיל לחיות ולצאת מבית ההורים גם לעבודה הזאת התגלגלתי מתוך הכרות עם הבעלים (והעבודה הזאת לא באמת דורשת יותר מדי). כל החיים חייתי בסוג של בועה- על הכל שילמו לי והכל עשו בשבילי והנה הגעתי לגיל 24 ואני פשוט מפחדת!!! רק התחלתי ללמוד ואפילו מחשבה על עבודה בסקרים ותמיכה בטלפון מפחידה אותי כי אני טיפוס דיי מבודד וביישן. השומן הזה הוא פשוט מעבר למעמסה פיזית הוא גם מעמסה נפשית בשבילי, כי זה לא שיש לי תואר, או שאני חברותית או שיש לי ניסיון- אני מתחילה מאפס כשמנה וכל פעם שאני חושבת על לחפש עבודה חדשה אני לחוצה שאני רק שמנה ואין לי שום דבר מעבר להציע (וזה שבסך הכל אני נחמדה- לא באמת מעניין). ברור לי שאתם לא הולכים לתת לי הצעות עבודה (אלא אם ממש בא לכם :)) אבל אני אשמח לעזרה כי אני מפחדת שככה החיים שלי יהיו. איך יוצאים מזה? תודה על הקריאה
 

Blue Rose

New member
את כבר לא ילדה...

ויש לך הרבה מה להציע מלבד היותך שמנה...להזכירך, את אותו אדם- עם ובלי המשקל ה"עודף".... אם את מתחילה מראש במחשבה שלא ירצו אותך- אז תפסיקי לחפש. זו נבואה שמגשימה את עצמה. את צריכה לבוא לעבודה שמתאימה לחסרי ניסיון, היות ויש הרבה חסרי ניסיון- יש הרבה עבודות לחסרי ניסיון...צוברים ניסיון ועוברים לעבודה הבאה...אם לא תתחילי בתחתית לא תוכלי לעלות. אם יש לך ויטמין P- נצלי אותו. אני ללא ניסיון ברכש- השגתי עבודה כמנהלת רכש במפעל שעוסק במתכות וכימיקלים (שגם בהם לא היה לי ניסיון). עשיתי עסקאות של מיליוני דולרים. אז הניסיון זה לא העיקר. אם תאמיני בעצמך ובמה שאת יכולה לתת למעסיק- הוא/היא יאמינו בך. לא תמיד. זה לא שחור ולבן...אבל אם את לא מאמינה בעצמך למה שהם יחשבו שאת מסוגלת לעשות משהו....את יודעת יותר טוב מכולם למה את מסוגלת...אז אם את לא חושבת שאת מסוגלתומגיעה מראש בתחושה "תבוסתנית" למה שהם יחשבו שאת כן מסוגלת? תשימי בצד את מה שהיה עד עכשיו...תחשבי בראש של- סיימתי צבא/בי"ס /מה שלא...ועכשיו הגיע הזמן לצאת לחיים. תעשי לעצמך רשימת מטלות- ותתחילי לבצע כי - "אם אין אני לי מי לי" ואת כרגע גם לא לעצמך... בהצלחה! רוזי! רצה...הוא בוכה...
 

Othigs

New member
אני יודעת שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים

שכל עוד אני לא מאמינה שיש בי מה לתת- אין טעם ממש לחפש ולכן אני גם לא ממש מחפשת. אני גם יודעת שחלק מהתסכול והפחד שלי זה שאני נוטה לקרוא כאן ומדי פעם צצה כאן הודעה של אפליה\העלבה מאנשים זרים. ומזה אני ממש מפחדת. אני חייבת להודות שמעולם לא קרה לי שהתייחסו אליי לא יפה אבל מצד שני אני גם לא ממש לוקחת חלק פעיל מדי בעולם. אבל איפה מחפשים בלי ניסיון??? אפילו ללהיות מוכרת בחנות רוצים ניסיון. ושוב, זה לא רק הניסיון- אני גם מוגבלת ביכולת החברתית שלי, כתור אחת שהרבתה להתבודד, אני נוטה להלחץ מדיבור עם אנשים אחרים. אני עובדת על זה אבל עדין... תודה.
 

Blue Rose

New member
זה סתם תירוצים!!!

תעשי בגוגל חיפוש של דרושים ללא ניסיון ותגיעי לעשרות אתרים שבכל אחד מהם יש די הרבה משרות דרושים ללא ניסיון, וזה בלי לפתוח עיתון. עצם זה שאת בכלל לא מחפשת אומר שאת לא מאמינה בעצמך כלל. הבעיה שלך היא לא של מראה אלא של ביטחון שאת מאשימה את המראה והקושי החברתי שלך בו. במקום להגיד את מה שיש לך- תגידי את מה שאין לך. את עובדת עכשיו. כבר תצאי עם המלצות. מה את עושה עכשיו? פקידה? מה שאת לא עושה- יש לך ניסיון בו. גננת- נסי בקיבוצים באזור. אצלנו בקיבוץ מקבלים הרבה בלי ניסיון לגיל הרך. נכון, היו פה סיפורים על אפליה. העולם לא מושלם. אבל אפליה מגיעה מהמון כיוונים- ערבים מופלים בארץ, רוסים, אתיופים...בהמון המון מקומות. זה לא יעמוד בדרכם. העלבה יכולה להגיע מכל כיוון. אבל אם יש לך את הביטחון לדעת שאת שווה יותר ממה שזר פולט- את מבינה שזרים שמעליבים הם אלו שחסרי ביטחון, הם אלו שצריכים להרגיש חזקים ע"ח אחרים....ואז פשוט מרחמים עליהם... את יכולה לחפש משרת אופר (שכבר מוציאה אותך מהבית), בייביסיטר, כל כך הרבה דברים- אבל את מעדיפה להגיד "קשה"... אז כמו שאומרים לילדים- "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"... אם לא תנסי- אני יכולה להבטיח לך דבר אחד- שלא תצליחי. אם תנסי...הסיכויים להצליח משתפרים באופן מדהים....אם לא תצליחי אז תמשיכי לניסיון הבא, כי יותר גרוע ממצב של בכלל לא לנסות- לא יכול להיות... יש בך יכולת. את לא טיפשה. את יודעת לכתוב ולקרוא. את בריאה, יש לך ניסין תעסוקתי (גם אם מינימלי)...אז כבר יש לך הרבה יותר מאחרים- ואת בוגרת יותר מה שנותן לך עוד נקודות בתחרות על המשרה. היחידה שמפריעה לך לצאת לדרך זו את. את המכשול הכי גדול של עצמך...תעשי ראיונות עבודה ב"כאילו" עם חברים ומשפחה ותצברי את האמון בך, אפילו אם זה קצת על גבול הלשחק תפקיד....תתחילי להגיד את כל הדברים שאת כן יכולה לעשות...ואם שואלים אותך מה החולשות שלך בריאיון...תגידי שזה שעוד לא שמו בפנייך את האתגר שיביא אותך לגבול היכולת- ואת מחכה לו. "עוף גוזל" רוזי!
 

Othigs

New member
האמת שהמילים שלך נורא מחזקות

וביליתי את הסופ"ש בשליחת קורות חיים אז נראה איך זה יתקדם! תודה רבה על ההשקה בתגובה!
 
לנשום או לחיות?

קשה לפעמים לפרוש כנפיים, במיוחד אם אף פעם לא למדנו לנופף בהן. את מרגישה קצת חסרת אונים, פתאום בגיל 24 את צריכה להתחיל חיים מהתחלה. את מספרת שאת מפחדת שהמראה שלך לא יהיה טוב מדי, ושהאופי שלך לא יספיק. כל הפחדים של מי שבהתחלת הדרך שלו ואף פעם לא בחן את עצמו"שם בחוץ". אם תתני לפחדים האלו לקבוע את המעשים שלך אף פעם לא תהיי יותר ממה שאת היום. אבל אם תצאי לעולם בטוחה בעצמך תוכלי להיות כל מה שאת מסוגלת להיות. זה הזמן לבחור בין הילדה שהיית לאישה שאת יכולה להיות.
 

Othigs

New member
וואו, תיארת את זה הרבה יותר טוב ממני

לגמרי להדפיס ולתלות את ההודעה שלך מול העיניים. אני צריכה להפנים וליישם במיוחד את המשפט האחרון. תודה!!
 

destiny23

New member
במה את טובה ומה הם תחומי העניין שלך?

אלו הן שאלות המפתח שצריכות להנחות אותך. את צריכה לזכור שאנחנו לא חיים בעולם בו רק לרזים יש עבודה וכל השמנים הם מובטלים, אז קחי בחשבון שברוב המקומות לא ייחסו לזה משקל; ומקומות בהם כן - עוברים על החוק ואת יכולה לתבוע אותם. מעבר לזה גיל 24 זהו הגיל להתחיל לרכוש נסיון תעסוקי כלשהו, אז קדימה - עלי על הרכבת: בדקי במודעות דרושים ואם יש מקום בו תרצי לעבוד מיוזמתך - הציעי את עצמך והגישי קורות חיים.
 

Othigs

New member
זה בדיוק העניין

איזה קורות חיים כבר יש לי? אמנם יש לי עבודה, אבל היא לא משהו מרשים שדורש בעצם משהו. החיפוש העיקרי שלי הוא למטפלת בגני ילדים, עבדתי בזה ואני יודעת שאני טובה בזה. הבעיה העיקרית היא שגם בתחום הזה- השכר הוא מינימום ולרוב עובדים 5-6- שעות ביום, וגם לפחות באזור שלי - מחפשים רק מחליפות. זה עדיין לא יוצר מצב של משכורת חביבה. תודה!
 

destiny23

New member
כמה דברים

1. לרוב בני גילך אין משהו מרשים לכתוב בקורות החיים. ככה זה. את לא במצב גרוע בכלל, תכתבי איפה למדת, איפה שירתת, מהו הנסיון התעסוקתי (גם אם הוא מועט מאוד) ומהם הכישורים ותוכונות האופי הבולטות אצלך. תתחילי בלחלק את זה בגנים (אפילו תרחיקי לכת לכמה שכונות לידך). 2. יש הרבה הורים שעובדים עד מאוחר וצריכים מישהו/י שישמרו להם על הילד אחרי שעון הגן, חשבת לעשות משהו בסגנון? 3. אל תתיאשי, אם תתני את כל כולך - זה יבוא.
 

Othigs

New member
תודה!

אל דאגה אני עושה בייביסטר ככל האפשר... ואני לא מתייאשת, רק קצת אובדת עצות אבל אתן בהחלט מפקסות אותי ומכניסות אותי לפרופורציה
 

dify

New member
אני חייבת מלהגיד לך במלוא הכנות

שהמילה שמנה מופיעה בהודעה הקצרה שלךל מלא פעמים, מלא. ואני לא מצליחה להבין- מה הקשר? מה הקשר בין זה שאת שמנה לעבודה בסקרים או במתן שירות תמיכה טלפוני? הלוא אלו סוגי עבודה שבהם הלקוח לא רואה אותך, את לא מעניינת את העובדים לידך שתכלס המראה שלך לא מעלה ולא מוריד שום דבר ממשכורתם, תכלס- איך זה שאת שמנה קשור ליכולת שלך לתת שירות טלפוני? אני באמת לא מבינה. אז אני קוראת, וחושבת שאת פוחדת. זה הכי טיבעי בעולם. את פוחדת כי את יוצאת לעולם, בצעדים ראשונים, קטנים, ואין לך ניסיון קודם להישען עליו ולהרגיש שאת חזקה, אלא הכל חדש ולא ידוע. וואלה, אני משערת שרובנו היינו שם. התרגשנו לפני ראיונות עבודה, חששנו ללכת לשכור פעם ראשונה דירה. פירפרנו לפני דייט ראשון. הלכנו לישון בחשש לפני היום הראשון באוניברסיטה ועוד ועוד'. לא כולנו- כל השמנים, אלא כולנו- כל האנשים. זה טיבעי להתרגש, זה טיבעי לחשוש מהלא ידוע. הרבה מאד אנשים לא אוהבים ראיונות עבודה, זה מעמד מלחיץ. אחרי שמתקבלים ועובדים בפועל מגלים שזה בכלל לא נורא, ועדיין כשרוצים להתקדם לתפקיד חדש ולא ידוע, אז מתרגשים גם הלאה, כי ככה זה. אנושי. אז הרשי לי להיות מאד מאד אמיתית איתך. אם היית אומרת לי שאת מתביישת ללכת לבריכה עם בגד ים, הייתי מבינה אותך יותר. זו סיטואציה שבה המראה החיצוני שלך הוא מרכז העניין. אבל כשאת הולכת לחפש עבודה, המשקל שלך הוא מרכיב זניח, אלא אם כן את הולכת לעבוד במשהו שהמראה החיצוני הוא מרכיב קריטי בו, אין סיבה שלא תוכלי לעשות כל עובדה כמו כל אדם. את ביישנית? יתכן מאד זה לא כי את שמנה (יש אינספור שמנים לא ביישנים בכלל, ואינספור רזים מאד ביישנים). את רוצה לשנות? תתחילי שינוי! תביני שחיים את החיים יחד עם הביישנות, לא נותנים לביישנות לעצור אותנו- מהסיבה הפשוטה שבלי עבודה אין לך עצמאות כלכלית, בלי עצמאות כלכלית את לא יכולה לחיות את החיים כרצונך. את לא מאמינה שניתן לשנות? אספר לך סיפור. סיפור שלא קשור למשקל. כשהייתי בת 7 הייתי ילדה ממוצעת למדי. משקל ממש לא היה מושג שחשבתי עליו בגיל 7... אבל הייתי ילדה מאד מאד מאד מאד ביישנית. מאד. לא דיברתי עם אף אחד בערך חוץ מהמשפחה הקרובה שלי. לא בגן, לא בבית ספר, לא כלום. יום אחד הלכתי עם דודה שלי ברחוב, נכנסנו לחנות, קנינו בגד לברבי שלי, יצאנו החוצה, המשכנו ללכת, פתאום אני רואה שחסרה נעל בתלבושת לברבי. אני אומרת את זה לדודה שלי ומצפה שהיא תלך ותסדר לי את זה. והיא עונה לי שאם אני רוצה, שאני אלך לחנות לבקש להחליף, היא לא חוזרת לשם. הקונפליקט שלי היה ענקי. לוותר על התלבושת המדהימה המושלמת לברבי או להתגבר על הביישנות שלי ולחזור לחנות? מאד לא רציתי לחזור... הרבה יותר רציתי את התלבושת המושלמת... חזרתי. לא זוכרת מה מילמלתי להם, קיבלתי תלבושת מושלמת, חזרתי לדודה שלי, רק כדי לשמוע אותה אומרת למי שהיתה איתה שאיזה מזל שהלכתי, היא התביישה ללכת...
זו אחת החוויות המעצבות שהיו לי בחיים, אחת החזקות שאני זוכרת. עד היום אני ביישנית, באמת, עד היום אני אעדיף להימנע ולשלוח מישהו אחר. אבל גם אז בגיל 7 וגם היום, אני עושה עם ולמרות הביישנות. אני אומרת לעצמי שזו הדרך היחידה שלי להיות עצמאית ולא תלויה, לקבל מה שאני רוצה, לצאת מהקונכיה שלי. וככל שאני יותר מעיזה, אני רואה איך אני זוכה לדברים שלא הייתי זוכה בהם אם הייתי ממשיכה להתבייש. אפילו את זוגתי הכרתי בזכות זה שניגשתי לקבוצה שאני לא מכירה ושאלתי אם אני יכולה להצטרף למשחק שהם שיחקו... פתאום אני שמה לב שהמילה שמנה לא מופיעה בסיפור שלי. אני שמנה. אבל המשקל לא מנהל אותי. לטוב ולרע. זה שיש בי ביישנות, זה משהו שיש בי. וכן, אני ביישנית, ושמנה, ועושה את כל מה שכולם עושים, עם זה ועם זה גם
אז ביישנות לא נעלמת, אבל בעזרת ניסיון, סביבה תומכת, שכנוע עצמי, לומדים לא לתת לביישנות לנהל אותך, אלא מבינים שביישנות זה עוד תכונה שיש לנו, כמו להיות חסר יכולת התמצאות למשל, ולומדים לחיות עם זה ולפעול עם זה, כי אחרת החיים יעצרו! וחבל!!! מי מרוויח מזה שאת ביישנית? אף אחד! למי יפריע שלא תהיי ביישנית? אף אחד. רק את יכולה להרוויח מזה שתצאי קצת מהקליפה. תאמיני לי :) אז אני קמה בבוקר, אפילו היום, ואומרת לעצמי, יאללה, צריך לעשות, לא כי כייף לי, אלא כי זה משהו שצריך לעבור ואח"כ הכל יסתדר. אז אני מצלצלת, קובעת לעצמי ראיונות עבודה, ומתרגשת ומתעלפת קצת, אבל את תופתעי לגלות שיקבלו אותך, כי הם צריכים עובדים, ואת, אני משערת, חוץ מביישנית, יש בך עוד כמה כישורים טובים שהמראיין יודע לזהות, שהם מה שחשוב באמת.. לא המשקל ולא הביישנות... אגב, סקרים, בעיני, זה עבודה שלא צריך לקחת ללב.. אם לא ענו לך.. זה לא כי לא מחבבים אותך אישית... להיות נותן שירות זה קצת יותר קל, כי את עונה לפניות נכנסות, זה לא דורש ממך להרגיש שאת נדחפת למישהו אחר לחיים. לכן כנראה שהייתי הולכת על זה :) למרות שתכלס זה לא באמת משנה...
 

Othigs

New member
כל הכבוד לדודה שלך!

היה לך שיעור מחשל לחיים, הגיע הזמן שגם אני אעבור אחד כזה. תודה רבה על התגובה הכל כך אמיתית, מחמם את הלב. זה סוג של לופ- כי אין לי ממש תמיכה מאף אחד וכשניסיתי יותר לדבר ולחיות אז כולם מצאו איך להעיר על זה שפתאום "נפתחתי" וזה החזיר אותי לשקט... אבל אני חוץ מהאספק של העבודה, אני מנסה לעבוד על זה (תמיכה חיצונית), אבל כמו שרשמתי למעלה את הסופש ביליתי בשליחת קורות חיים אז נראה מה יצא מזה. ובאמת שהתגובות שלכן מאוד עזרו! תודה
 

nika27

New member
באיזה תחום?

תאמיני לי שבראיון עבודה לא מסתכלים על המראה, אלא אם כן את הולכת להיות דוגמנית. תרגישי בטוחה, בהצלחה!
 
באותו הסטטוס

השבוע הייתי בארבעה מרכזי הערכה (שירות לקוחות ומזכירות). מעולם לא עבדתי ואין לי נסיון לרשום בקורות החיים. שואלים אותי אם אני יודעת למכור: מאיפה לי?! מה שאינני מבינה זה למה את מפחדת גם ממשרות שהן לא פרונטליות, כמו שירות לקוחות וכו'. יכולה לומר לך בלב שלם שזה לא משפיע על הקבלה לעבודה, היו איתי שמנות נוספות, לחלק מהמשרות התקבלתי ולחלק לא. אנשי משאבי האנוש, שאחראים על המיונים, מצליחים ברוב המקרים להסתכל מעבר. הם מחפשים תכונות ספציפיות בבנאדם ויודעים בדיוק איפה ואיך לחפש אותן, לפי איזה קריטריונים. זה לא כמו בראיון אישי למשרת מנהל או משהו כזה, שיש משקל גדול לחיבור אישי, לכימיה, לרושם, למראה. פשוט לא. לדעתי את מתחבאת מאחורי השומנים שלך כשהבעיה האמיתית היא שאת לא חברותית, טיפוס מבודד וביישן, כהגדרתך. אנא, אל תעשי זאת. זה לא הוגן כלפי השמנות החברותיות והחייכניות שיכולות להתקבל לעבודה.
 

Othigs

New member
כל הכבוד!

אז זהו שהעובדה שאני טיפוס מבודד מקשה עליי בכלל ליצור קשר מילולי... נגיד בטלפון אני מניחה שאוכל להשתפשף ולהסתדר...אבל לפני זה יש לפחות בן אדם אחד שצריך לדבר איתו פנים מול פנים. ואז אני כולי מגמגמת (וכבר קרה לי שהגעתי למצב של בכי) וזה גם במקרה הטוב- במקרה הרע אני פשוט בהתקף חרדה ולא מצליחה להוציא מילה. סוג של נכות חברתית. תודה ובהצלחה!!
 
מה שאת מספרת זה הרבה מעבר לחוסר בטחון של שמנה

אני במקומך הייתי הולכת לאחד המכונים האלו שמכינים לראיונות עבודה ומתאמנת על זה שם, אבל כשלב ראשון בכלל הייתי שוקלת טיפול מקצועי. אין סיבה לסבול מהתקפי חרדה, יש הרבה אנשים חכמים בעולם והם המציאו תרופות מצויינות. שיהיה לך המון בהצלחה!
 

עקשנית25

New member
מסכימה ומוסיפה

שיש טיפולים שהם לא רק תרופתיים שעוזרים בחרדה. טיפול התנהגותי. יש גם מושג של חרדה חברתית. אולי כדאי להתייעץ. אני מאוד ממליצה. זה עובד!
 
למעלה