בעיית השכל

ינוקא1

New member
כשאתה מבין שזה בלתי אפשרי

זה הופך לאפשרי - מבחינה מסוימת.

ההויה נמצאת בכל זמן, מקום ותודעה, מקצה היקום ועד קצה היקום. כי לכל מה שקיים חייבת להיות הוויה - אחרת הוא לא קיים.

אם אדם היה מתאחד כך עם ההוויה, ונמצא בכל מקום זמן ותודעה בו זמנית, הוא פשוט היה נעלם. אך עדיין, אם ההויה עצמה זה השמש, הוא יכול כאדם לקבל את האור ממנה אל המקום בו הוא נמצא.
זה קורה כשחלונות התודעה שלו נקיים.
ואז ההבדל בינו לבין אדם רגיל, זה שהוא כמו כוכב שזורח בלילה בתוך החושך שסביבו.

ההויה היא מודעות והיא אור. בעומק אין הבדל בין שלושת המושגים הללו.
שבת שלום.
 

ינוקא1

New member
ואם תבין לעומק

מה הכוונה במילים "המקום בו הוא נמצא " אז באמת תהיה מקובל
 

lightflake

New member
אילו הבנתיו, הייתיו.

אם אתה רוצה להיות "מקובל"
עליך לקבל את עצמך בדיוק איך שאתה כבר
 

ינוקא1

New member
שבוע טוב !


ראשית , אחלא תשובה.

שנית אבהיר חלק מכוונתי :

אתה כתבת :
"כלומר בלי הצמצום לא היית יודע רוחב אינסופי מהו, בלי הנפרדות לא היית יודע אחדות מהי, בלי הסבל לא היית יודע אושר מהו ובלי כלא לא היית יודע חופש מהו... וכך ה"אדם" זה הכלי של אלוהים להכיר את עצמו".

גם המקובלים יוצאים מנקודת הנחה דומה. לא בגלל שיש לנו איזושהיא תפיסה באלוהים , אלא בגלל מה שאנחנו רואים שמתגלה דרך העולם.
למשל האר"י כותב כי מטרת הבריאה היתה "להוציא לפועל את פעולותיו ושמותיו" של הבורא , והרמח"ל כותב שמטרת הבריאה היא "גילוי היחוד" (שבעומק זה בערך התשובה שכתבת) , ועוד ועוד.

אך אם נקבל זאת , ישר יצוצו שאלות נוספות.

כי כעת יש לנו אחדות , יש לנו נפרדות , ישנן דרגות שונות של הסתר וגילוי , יש איזשהו תהליך בו נוצרה הנפרדות הזו , ויש תהליך בו ניתן להחזיר נפרדות זו לאחדות.
וכאן יש שטח ענק למחקר !
לא מחקר "פילוסופי" אלא מחקר דרך ה"חוויה" , ה"ראיה".
וזה בעצם מה שעושים המקובלים.
 

ינוקא1

New member
ואם הוא מדמיין שהוא נפרד

אז הוא נפרד.

מבחינתי ה"צמצום" היה לעטוף ניצוץ של "מודעות" במעטפות רבות של שכחה.

וכך בעצם נוצר החומר הדומם.

תהליך ה"היזכרות" של אותה "המודעות" - לזכור מהיכן היא באה ולהוריד את המעטפות הללו , זה בעצם המנוע של האבולוציה.
 
למעלה