בעיית השכל

[רועי החושב]

טעות בידיך

ריכוז הוא תנועת מחשבה רפלקטיבית. עוד אחת ממיני תנועות המחשבה. אין שום הבדל מהותי בין חשיבה על שניצל לריכוז, כי ריכוז הוא פשוט חשיבה על חשיבה.
כל תנועות המחשבה, כולל ריכוז, מייצרות הפרעה בתפיסה הישירה של המציאות.
אני טוען שיש בעיה. אתה מייד קופץ וזורק פיתרון. חכה. אתה נמהר מאד וטרם תפסת את הבעיה לעומקה. האופטימיות שלך היא בעוכריך. אתה חייב לקבל את האפשרות שיתכן שאין פיתרון. אין פה מקום לאמונה אלא להתבוננות נטולת פניות.

 

[lightflake]

אני לא מייד קופץ אני מתעסק בזה כבר 15 שנים..

מה שאתה כותב ברור לי לגמרי, לא התכוונתי לריכוז במובן הזה, הסברתי שם בסוגריים, אני מדבר על דבר הרבה יותר אוטומטי וראשוני מלהתרכז במשהו באופן מודע, אני מדבר על ה"התלהבות" שגורמת לנו להצמדות מיידית לתנועת חשיבה כאילו שהיא באמת הדבר היחיד שקיים (או לפחות הדבר הכי חשוב שיש) וזה גם די ברור למה, החשיבה היא פלא הפלאים של התודעה, בתוך אוקיינוס אינסופי אחד (אמנם עשוי מאושר אבל כשזה רק 100% של אושר זה חד-גוני ומשעמם למדי חח) פתאום יש משהו, איזשהו הבהוב, ברור שהוא ימשוך אליו... הבעיה היא שמרוב ההתלהבות והיצירה של ה"אני", בתוך עולם החשיבה או נכון יותר עולם התחושות (אנחנו מדברים כאן על תחושות יותר קמאיות מהחשיבה שהיא חלק מורכב ומתוחכם יותר בתוך עולם התחושות), אז "נשכח" מאתנו הבסיס שכל זה מתאפשר בתוכו! כלומר מה שאנחנו באמת!

וזה חייב להיעשות ככה... זה חלק מתהליך של הלימוד העצמי של התודעה (הלימוד של היקום עצמו את עצמו) ובלי מן "שכחה", כלומר בלי הדמיון שאני "משהו" (לא משנה מה), אני לא יכול לעולם להתוודע לעובדה שאני הלא-כלום שבתוכו נוצר ה"משהו" הדמיוני הזה...


אל תהיה מודאג לגבי, האופטימיות שלי מבוססת על נסיון
אבל אני לא אומר לך מה לחשוב או להיות אופטימי, אני רק מביע את דעתי על דבריך

 

[בן טל-שחר]

הופתעתי לקרוא את זה.

החוויות המדיטטיביות העמוקות בהן התנסית היו משעממות?

אני יודע שלא.
בין אם אתה "מתעורר מתחיל" ובין אם אתה "הבודהא", העומק של ההוויה הוא אינסופי, בלתי נגמר.
מנסיוני ומנסיונך אין בו שום דבר משעמם. "הכל מלא וגדוש עד אפס מקום", כפי שניסח זאת "דון חואן מאטוס".
לכשעצמי, מודה אני, החשיבה הרב-מימדית המרהיבה ביותר שאי פעם חוויתי - מדהימה ומרגשת ככל שהיתה - הינה אפורה ומשמימה בהשוואה לאושר העדין שאני מוצא ברגע זה בלב הווייתי, בעודי כותב שורות אלה, שלא לדבר על חוויות מדיטטיביות עמוקות יותר.

 

[ינוקא1]

האם אתה יכול להפריד בין החוויה למחשבה?

אפרופו דון חואן, גם מבחינתו כאשר משחררים את המחשבה הרגילה מגיעים למשהו אחר - "ראיה". וגם שם חייבים לדעת לעשות את הקיבוע של הראיה כדי לא להיבלע בכאוס - כמו שלמשל קורה אצל הסכיזופרן.
כלומר, התודעה תמיד נשארת, הרעיון הוא רק להרחיב את בית הכלא יותר ויותר, למתוח את גבולות התודעה יותר ויותר עד שתכיל מימדים שאינם בתחום החשיבה הרגילה.

 

[בן טל-שחר]

אני יכול לזהות מרכיבים בחוויה, כגון:

- שמיעה
- תחושות
- חשיבה
וכולי...

שכבות ורבדים שונים המרכיבים יחדיו את החוויה של רגע זה.
לא יודע אם לזה התכוונת בשאלה שבנושא.

 

[ינוקא1]

אמת

וגם אלו מחשבות- ללא פרשנות המוח לא היינו יכולים לחוות דברים אלו.
כך שאם נדייק נגיד שהמדובר בעידון של המחשבה לרמות עדינות יותר מהתפיסה הרגילה.
אך בסופו של דבר, יש רק מחשבה.

 

[בן טל-שחר]

מעניין.

הדבר שאני נוטה לקרוא לו "חשיבה" תופס רק חלק מהחוויה שלי, לא את כולה, אפילו לא את רובה.
אז כנראה אני קורא "חשיבה" רק לפס צר, מסויים, מתוך מה שאתה קורא לו "חשיבה".

אני יכול כמובן להסתכל על כל מה שאני חווה ולהגיד "הכל זה חשיבה".
זה פשוט שונה מאד מהמשמעות שאני בדרך כלל נותן למלה "חשיבה".

יש המון רכיבים בחווייתי השוטפת שלא מקבלים אצלי את הכינוי "חשיבה".
לדוגמה (אחת מיני רבות), לחלק ה"חייתי" בחוויה שלי, הכולל בין היתר מגוון של תחושות קמאיות, אני לא נוטה לקרוא "חשיבה".

 

[ינוקא1]

סבבה

גם אם נניח יש תחושה - כמו "יש לי כעת זבוב על הפנים" , או "קר \ חם" , או "שיווי משקל" , או "נעים \ לא נעים" , מבחינתי זוהי גם חשיבה , רק שהיא אכן ברמה יותר "קמאית".

גם היא בסופו של דבר פרשנות של תהליכים מסוימים.

 

[lightflake]

אז לא הייתי מובן כנראה

דיברתי על המצב בראשיתו...
אתה מדבר על המצב כיום, אחרי שאנחנו כבר בחשיבה רוב הזמן, לחוות פתאום את השלווה, הדממה, האהבה, האושר ההרמוניה והאינסופיות של התודעה עצמה בודאי שזה דבר מופלא ביותר, אבל זה לא היה יכול להיות מופלא בלי שקודם תכנס ותצמצם את עצמך אל תוך העולם התחושתי-מחשבתי, כלומר בלי הצמצום לא היית יודע רוחב אינסופי מהו, בלי הנפרדות לא היית יודע אחדות מהי, בלי הסבל לא היית יודע אושר מהו ובלי כלא לא היית יודע חופש מהו... וכך ה"אדם" זה הכלי של אלוהים להכיר את עצמו.

 

[בן טל-שחר]

עכשיו הבנתי את כוונתך.

מעניין מאד מה שאתה אומר.
אף פעם לא חוויתי זאת כך.
הרגשתי שהאדם מיותר מנקודת מבט קוסמית.
באופן שלא סותר את חשיבותו העצומה, שאיננה נופלת מחשיבותם של כל אבן, עץ וכדומה.
הרגשתי שזהו אכן משחק נהדר, ככה, להיות אדם להרף עין, אך שהדבר לא מוסיף לי אינטליגנציה כלשהי.
יתכן מאד, עם זאת, ששוב לא הבנתי אותך; זה אפילו די מתקבל על הדעת, מפני שקל מאד לשני אנשים לא-להבין זה את זה

 

[lightflake]

לא זה לא מיותר בכלל חחח...

 

[בן טל-שחר]

אה, טוב, אנסה שאלה קטנה. נראה מה שנינו נקבל.

קח, לדוגמה, את האינטליגנציה שיצרה את האדם.
מן הסתם אתה יכול לחוש בה בתוכך, שהרי מה שקיים הוא שקיים.
האם אינטליגנציה זו (ולא משנה אם נקרא לה אלוהים, הטבע, האבולוציה, המקרה, וואט אבר), שאחראית על כל תא ורגש בך ושהמציאה את השכל האנושי ואת הרגש האנושי גם יחד, איננה יודעת מהי אחדות, מהו אושר, מהו חופש?

 

[lightflake]

לא

אבל אתה באמת רוצה שנכנס לדיון הפילוסופי הזה אחרי שאני כל יום פה אני טוחן שהאמת היא לא ברעיונות

האם אחדות יכולה לדעת שהיא אחדות ? הם יש מבחינת האחדות איזושהי משמעות למילה או לרעיון האחדות אם אין שום דבר נפרד ?

 

[בן טל-שחר]

לא, אינני רוצה.

 

[ינוקא1]

לעולם לא נוכל לדעת את התשובה לזה.

אני רק מעריך שאצל אותה אינטלגנציה קיימות כמה אפשרות לגלות ולשחק ב"אחדות" באושר ובחופש שלה.

 

[ינוקא1]

באחדות , כמה אפשרויות

 

[lightflake]

האם האדום המוחלט יכול לדעת שהוא אדום ?

האם יש לזה בכלל משמעות כלשהי בהיעדר כל צבע אחר ?

 

[ינוקא1]

לכן באמת שאין מה לדבר על זה.

במשנה כתוב :

"כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם - מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.
וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם."

השאלה הזו "מה היה חסר לאלהים שבגללו הוא ברא את העולם ?"

היא בדיוק שאלת "מה למעלה" ("למעלה" מרמז על סיבה).

היא שאלה שאין עליה תשובה , והעיסוק בה הוא אכן "אוננות מחשבתית".
זה לא שהתשובה היא "סודית" או משהו , פשוט אין יכולת בשכל אנושי להבין זאת.
גם אם נאמרות כל מיני תשובות , הן חלקיות בלבד.

פשוט העולם שלנו מתחיל מהמספר 2 - מהרגע בו אתה יכול להבחין בין דבר לדבר.
אך אין לנו שום הבנה במספר 1 - בהוויה עצמה.
וגם החוויה של ההויה לעולם לא תהיה מלאה.

כי אדם מכסימום יכול לנקות את חלונות התפיסה שלו , ואז נכנס בו אור והוא "מואר".
אך אדם לא יכול להיהפך ולהיות השמש עצמה , ההויה עצמה.

על זה כתוב :

"אילו ידעתיו - הייתיו".

 

[lightflake]

מסכים עם הכותרת

 

[lightflake]

"אילו ידעתיו - הייתיו"

זה לא אומר שזה בלתי אפשרי
זה אומר שכשאנו מדברים על ידיעת האמת, זו לא ידיעה שכלית, אלא רק ע"י "להיות" את זה זו הידיעה, זה בסיס הויכוח שלי עם רועי ומדיטציה זה ללמוד להיות, זה גם קשור לזה ש"האמת" במובן כאן היא לא מסקנה שכלית על אודות משהו אחר, אמת היא אמת, לכן אילו ידעתיו - הייתיו, וזה לא אומר שזה לא אפשרי, למעשה במסורת אחרת זה נאמר במפורש "האטמן הוא ברהמן"

שבת שלום