בעיית הרטבה
- פותח הנושא יותם יותם
- פורסם בתאריך
חיזוקים והרטבה
שלום יותם! בתי הרטיבה עד גיל 6. כשהיתה קמה רטובה לא דיברנו על זה. היינו ענייניים, הורדנו מצעים, עשינו לה מקלחת וזהו. לא נזפנו לא הענשנו. כאשר קמה יבשה עשינו חגיגה! מחמאות וחיזוקים! כאשר הילדה קמה רטובה ולא מאשימים, לא נוזפים ורק עושים מה שצריך, היא לא חשה מאוימת. לקח לנו קצת זמן ויום אחד...נגמר! אין הרטבות יותר.
שלום יותם! בתי הרטיבה עד גיל 6. כשהיתה קמה רטובה לא דיברנו על זה. היינו ענייניים, הורדנו מצעים, עשינו לה מקלחת וזהו. לא נזפנו לא הענשנו. כאשר קמה יבשה עשינו חגיגה! מחמאות וחיזוקים! כאשר הילדה קמה רטובה ולא מאשימים, לא נוזפים ורק עושים מה שצריך, היא לא חשה מאוימת. לקח לנו קצת זמן ויום אחד...נגמר! אין הרטבות יותר.
זה מה שאנחנו עושים
אנחנו לעולם לא "מאשימים" אותה על בריחת הפיפי, אלא מחליפים ענינית, רוחצים ומחזקים חיובית בבוקר "יבש". אנחנו (אני) לוקח אותה באמצע הלילה לעשות פיפי, ומחזיר אותה למיטה. האם זה כדאי? הילדה משתתפת איתנו בלבטים של איך לפתור אותה מההרטבה הלא נעימה, והיא מעונינת להפגש עם רופא של מרפאת הרטבה, האם כדאי?
אנחנו לעולם לא "מאשימים" אותה על בריחת הפיפי, אלא מחליפים ענינית, רוחצים ומחזקים חיובית בבוקר "יבש". אנחנו (אני) לוקח אותה באמצע הלילה לעשות פיפי, ומחזיר אותה למיטה. האם זה כדאי? הילדה משתתפת איתנו בלבטים של איך לפתור אותה מההרטבה הלא נעימה, והיא מעונינת להפגש עם רופא של מרפאת הרטבה, האם כדאי?
ברוך הבא, יותם ../images/Emo142.gif
למדתי כאן בפורום, שהרטבת לילה קשורה בהפרשת הורמון מסויים, ושהפרשתו יכולה להבשיל גם רק בגיל 5 (בטח נעה או דסי ידעו לתת תשובה יותר מפורטת בעניין הזה). לכן נשמע לי עדיין סביר שילדה בת 5 תרטיב בלילה (בעיקר אם ההרטבות קורות רק בלילה ולא ביום, ואני מבינה שזה המצב). אם הילדה מרגישה לא נוח עם העניין (ואני מבינה אותה, בגיל הזה כבר רוצים לארח חברים ולהתארח, וזה ודאי מגביל אותה) אפשר - להענות לבקשתה ולקחת לרופא שמתמחה בהרטבת לילה, ולו גם כדי שיסביר לה את המנגנון הפיזי, את התהליך של ההבשלה, ויתן לה עוד מעט אורך רוח.
למדתי כאן בפורום, שהרטבת לילה קשורה בהפרשת הורמון מסויים, ושהפרשתו יכולה להבשיל גם רק בגיל 5 (בטח נעה או דסי ידעו לתת תשובה יותר מפורטת בעניין הזה). לכן נשמע לי עדיין סביר שילדה בת 5 תרטיב בלילה (בעיקר אם ההרטבות קורות רק בלילה ולא ביום, ואני מבינה שזה המצב). אם הילדה מרגישה לא נוח עם העניין (ואני מבינה אותה, בגיל הזה כבר רוצים לארח חברים ולהתארח, וזה ודאי מגביל אותה) אפשר - להענות לבקשתה ולקחת לרופא שמתמחה בהרטבת לילה, ולו גם כדי שיסביר לה את המנגנון הפיזי, את התהליך של ההבשלה, ויתן לה עוד מעט אורך רוח.
תשובה ושאלה
הילדה לא הפסיקה להרטיב. עד לפני מספר חודשים היא היתה עם טיטול ללילה, כיום אנו מנסים לגמול אותה לגמרי , עדיין ללא הצלחה. מכניסה למאמרים של הפורום אני מבין שדבר אחד אנו עושים הוא לא כשורה-מעירים אותה לפיפי באמצע הלילה (מעבירים את האחריות ממנה אלינו), וע"י כך יש לנו ירידה בלילות הרטובים שלה. אז כשלב ראשון אנו נפסיק אם הערות הלילה, וכאן יש לי שאלה: O.K ברח לה. להשאיר אותה בתוך השלולית, או להחליף לה באמצע הלילה. אני אפרט. אם היא תתעורר מההרטבה, כמובן שנחליף, נשטוף אם צריך וכו´ ובמידה ואני מזהה שברח לה- האם אז אני מעיר אותה ומחליף לה או שלא מתערב בשינה שלה? תודה יותם
הילדה לא הפסיקה להרטיב. עד לפני מספר חודשים היא היתה עם טיטול ללילה, כיום אנו מנסים לגמול אותה לגמרי , עדיין ללא הצלחה. מכניסה למאמרים של הפורום אני מבין שדבר אחד אנו עושים הוא לא כשורה-מעירים אותה לפיפי באמצע הלילה (מעבירים את האחריות ממנה אלינו), וע"י כך יש לנו ירידה בלילות הרטובים שלה. אז כשלב ראשון אנו נפסיק אם הערות הלילה, וכאן יש לי שאלה: O.K ברח לה. להשאיר אותה בתוך השלולית, או להחליף לה באמצע הלילה. אני אפרט. אם היא תתעורר מההרטבה, כמובן שנחליף, נשטוף אם צריך וכו´ ובמידה ואני מזהה שברח לה- האם אז אני מעיר אותה ומחליף לה או שלא מתערב בשינה שלה? תודה יותם
אז ככה (דעתי האישית)
אם היא מעולם לא הפסיקה להרטיב בלילה, יתכן, והיא עדין לא בשלה פיזית לגמילת לילה. ממה שאני הצלחתי להבין מקריאת מאמרים וגם ממה שכתוב כאן, היכולת לעצור שתן למשך הלילה תלויה בהפרשת הורמון מסוים המתרחשת, אצל רוב הילדים, בסביבות גיל 3-4 (אצל בנות, בדר"כ מוקדם יותר מאשר אצל בנים). ישנם ילדים, והם לא מעטים, שההורמון מופרש אצלם בגילאים מאוחרים יותר - במידה ולא מדובר על בעיה פיזיולוגית - סביר להניח, שהבת שלך נכללת בקבוצה הזו של הילדים. איך יודעים שילד בשל לגמילת לילה? הוא קם בבוקר עם חיתול יבש (או, החיתול חם מהשתן של הבוקר... לא בעיה לזהות את זה). לגבי להעיר בלילה לעשות פיפי - ממה שאני הבנתי מפסיכולוג ורופא ילדים ששמעתי אותם מדבר על הענין, שברגע שילד בשל פיזית לגמילת לילה וההורים מעירים אותו באמצע הלילה כדי לעשות פיפי, הם למעשה, מסירים את האחריות מהילד לעצירת השתן. אספקט נוסף הוא, ששלפוחית השתן הוא איבר שפועל עפ"י התניות. כלומר, אם לאורך זמן מרוקנים את השלפוחית בשעה קבועה של היום בשלב מסוים השלפוחית "מתרגלת" להתרוקן בשעה הזו והפסקה של הריקון יוצרת לחץ (דוגמא מצוינת לזה היא - כל בוקר כשקמים מהשינה אנחנו רצים לשירותים לרוקן את השלפוחית). לכן, בתהליך רגיל (שוב, אני מדגישה, אחרי שהילד בשל פיזית לגמילת לילה) אם מפסיקים להעיר את הילד יהיו כמה ימים של הרטבות ובשלב מסוים הם יפסקו. אבל, ממה שאני מבינה מהדברים שלך, הילדה שלך לא בשלה עדין לגמילת לילה (בורח לה גם בלילות שאתם מעירים אותה כדי לעשות פיפי?), וכל המצב הזה של דרישה לעצור את השתן (וברגע שמורידים את החיתול הדרישה קיימת, גם אם מקבלים ברוח טובה את ההרטבות ולא אומרים מילה), מילד שלא מסוגל לזה בנתיים, היא (בעיני), בעייתית ומאוד מתסכלת עבור הילד. הוא נדרש לשלוט בדבר שהוא לא שולט בו. אני באופן אישי (ושים לב שאני חוזרת ומדגישה שזו דעתי האישית), ומתוך פרספקטיבה של גמילה אחת לא מוצלחת עם אורן, הייתי מחזירה לילדה את הטיטול לילה. הייתי שואלת אותה אם היא מעונינת ואם כן - הייתי מחזירה אותו עד לרגע שהיא תהיה בשלה פיזית לכל זה (זה יכול לקרות גם בחודש הבא). לדעתי, הנזק מחזרה לחיתול קטן מהנזק של השפלה, אכזבה ואי נעימות בלהרטיב לילה אחר לילה. אני חושבת שיותר "בריא" להגיד טעיתי ולחזור לאחור, מאשר להגיד "טעיתי" ולהמשיך עם הטעות עד הסוף (לא כולם חושבים כמוני בענין זה). ולגבי השאלה האם להעיר בלילה כשאתה יודע שהיא הרטיבה אבל היא לא מתעוררת. אני חושבת שזה מאוד אישי. אני לא הערתי (אם זה לא מפריע לה, אז למה שזה יפריע לי?). יש הורים שלא מסוגלים לסבול את הרעיון שהילדים ישכבו רטובים ומסריחים משתן והם מעירים. אין כאן דרך טובה יותר מהאחרת - כל אחד והתחושות האישיות שלו. טיפ: לסדר את המיטה שלה באופן הבא: שעוונית, סדין, שעוונית, סדין (ובצד עוד שמכה עם ציפה). ואז, ברגע שהיא מרטיבה סדין אחד - מסירים אותו ואת השעוונית שתחתיו ויש סט מסודר למטה וכל הטקס של החלפת הסדינים מצטמצם למינימום הכרחי.
אם היא מעולם לא הפסיקה להרטיב בלילה, יתכן, והיא עדין לא בשלה פיזית לגמילת לילה. ממה שאני הצלחתי להבין מקריאת מאמרים וגם ממה שכתוב כאן, היכולת לעצור שתן למשך הלילה תלויה בהפרשת הורמון מסוים המתרחשת, אצל רוב הילדים, בסביבות גיל 3-4 (אצל בנות, בדר"כ מוקדם יותר מאשר אצל בנים). ישנם ילדים, והם לא מעטים, שההורמון מופרש אצלם בגילאים מאוחרים יותר - במידה ולא מדובר על בעיה פיזיולוגית - סביר להניח, שהבת שלך נכללת בקבוצה הזו של הילדים. איך יודעים שילד בשל לגמילת לילה? הוא קם בבוקר עם חיתול יבש (או, החיתול חם מהשתן של הבוקר... לא בעיה לזהות את זה). לגבי להעיר בלילה לעשות פיפי - ממה שאני הבנתי מפסיכולוג ורופא ילדים ששמעתי אותם מדבר על הענין, שברגע שילד בשל פיזית לגמילת לילה וההורים מעירים אותו באמצע הלילה כדי לעשות פיפי, הם למעשה, מסירים את האחריות מהילד לעצירת השתן. אספקט נוסף הוא, ששלפוחית השתן הוא איבר שפועל עפ"י התניות. כלומר, אם לאורך זמן מרוקנים את השלפוחית בשעה קבועה של היום בשלב מסוים השלפוחית "מתרגלת" להתרוקן בשעה הזו והפסקה של הריקון יוצרת לחץ (דוגמא מצוינת לזה היא - כל בוקר כשקמים מהשינה אנחנו רצים לשירותים לרוקן את השלפוחית). לכן, בתהליך רגיל (שוב, אני מדגישה, אחרי שהילד בשל פיזית לגמילת לילה) אם מפסיקים להעיר את הילד יהיו כמה ימים של הרטבות ובשלב מסוים הם יפסקו. אבל, ממה שאני מבינה מהדברים שלך, הילדה שלך לא בשלה עדין לגמילת לילה (בורח לה גם בלילות שאתם מעירים אותה כדי לעשות פיפי?), וכל המצב הזה של דרישה לעצור את השתן (וברגע שמורידים את החיתול הדרישה קיימת, גם אם מקבלים ברוח טובה את ההרטבות ולא אומרים מילה), מילד שלא מסוגל לזה בנתיים, היא (בעיני), בעייתית ומאוד מתסכלת עבור הילד. הוא נדרש לשלוט בדבר שהוא לא שולט בו. אני באופן אישי (ושים לב שאני חוזרת ומדגישה שזו דעתי האישית), ומתוך פרספקטיבה של גמילה אחת לא מוצלחת עם אורן, הייתי מחזירה לילדה את הטיטול לילה. הייתי שואלת אותה אם היא מעונינת ואם כן - הייתי מחזירה אותו עד לרגע שהיא תהיה בשלה פיזית לכל זה (זה יכול לקרות גם בחודש הבא). לדעתי, הנזק מחזרה לחיתול קטן מהנזק של השפלה, אכזבה ואי נעימות בלהרטיב לילה אחר לילה. אני חושבת שיותר "בריא" להגיד טעיתי ולחזור לאחור, מאשר להגיד "טעיתי" ולהמשיך עם הטעות עד הסוף (לא כולם חושבים כמוני בענין זה). ולגבי השאלה האם להעיר בלילה כשאתה יודע שהיא הרטיבה אבל היא לא מתעוררת. אני חושבת שזה מאוד אישי. אני לא הערתי (אם זה לא מפריע לה, אז למה שזה יפריע לי?). יש הורים שלא מסוגלים לסבול את הרעיון שהילדים ישכבו רטובים ומסריחים משתן והם מעירים. אין כאן דרך טובה יותר מהאחרת - כל אחד והתחושות האישיות שלו. טיפ: לסדר את המיטה שלה באופן הבא: שעוונית, סדין, שעוונית, סדין (ובצד עוד שמכה עם ציפה). ואז, ברגע שהיא מרטיבה סדין אחד - מסירים אותו ואת השעוונית שתחתיו ויש סט מסודר למטה וכל הטקס של החלפת הסדינים מצטמצם למינימום הכרחי.
כמה דברים קטנים:
א. אם הילדה ללא חיתול בלילה כבר הרבה זמן, אני אישית לא הייתי מחזירה לה את החיתול בלילה, משום שאני לא מאמינה שהייתי מצליחה לעשות את זה כשזה נותר חף מכל תחושת "הקטנה" (כלומר, לעשות אותה קטנה יותר ממה שהיא). אבל אולי הורים אחרים יכולים. ב. עוד טיפ מנסיון לגבי סידור המיטה: שעוונית (אפשר גם שקית נילון גדולה ועבה - כמו שקיות זבל), מגבת, סדין, שעוונית, מגבת, סדין. קצת כמו הנסיכה על העדשה, אבל פותר את הבעיה ברוב המקרים. ג. גם אני לא הערתי את עומר, והוא לרוב לא התעורר (למרות שהשקעתי בסידור המיטה כאמור לעיל). אם הוא התעורר, זה באמת היה פשוט יותר להתארגן (אבל עדיין קמתי איתו, והוא לא עשה הכל לבד).
א. אם הילדה ללא חיתול בלילה כבר הרבה זמן, אני אישית לא הייתי מחזירה לה את החיתול בלילה, משום שאני לא מאמינה שהייתי מצליחה לעשות את זה כשזה נותר חף מכל תחושת "הקטנה" (כלומר, לעשות אותה קטנה יותר ממה שהיא). אבל אולי הורים אחרים יכולים. ב. עוד טיפ מנסיון לגבי סידור המיטה: שעוונית (אפשר גם שקית נילון גדולה ועבה - כמו שקיות זבל), מגבת, סדין, שעוונית, מגבת, סדין. קצת כמו הנסיכה על העדשה, אבל פותר את הבעיה ברוב המקרים. ג. גם אני לא הערתי את עומר, והוא לרוב לא התעורר (למרות שהשקעתי בסידור המיטה כאמור לעיל). אם הוא התעורר, זה באמת היה פשוט יותר להתארגן (אבל עדיין קמתי איתו, והוא לא עשה הכל לבד).
ומה אם הוא לא רוצה טיטול??
למישהי יש איזה שהוא פתרון? הוא כל כך אומלל ... הם מתעורר רטוב ובוכה ומתוסכל "...אמא ברח לי פיפי..." מחליפים ומחזירים לישון - אבל בשום אופן הוא לא מוכן להחזיר את הטיטול - כי "אני לא תינוק!" בשבת כשהיינו אצל חמתי ונאלצנו לשים לו טיטול (כי לא ניתן היה לשים שעוונית...) הוא עשה פרצוף כל כך מתוסכל... ואלה לא פיספוסים - כי הפיספוסים הם כשהוא קם יבש... ואני לא לוחצת עליו לשום כיוון.... (אני מקווה בכל אופן..)
למישהי יש איזה שהוא פתרון? הוא כל כך אומלל ... הם מתעורר רטוב ובוכה ומתוסכל "...אמא ברח לי פיפי..." מחליפים ומחזירים לישון - אבל בשום אופן הוא לא מוכן להחזיר את הטיטול - כי "אני לא תינוק!" בשבת כשהיינו אצל חמתי ונאלצנו לשים לו טיטול (כי לא ניתן היה לשים שעוונית...) הוא עשה פרצוף כל כך מתוסכל... ואלה לא פיספוסים - כי הפיספוסים הם כשהוא קם יבש... ואני לא לוחצת עליו לשום כיוון.... (אני מקווה בכל אופן..)
מירי
כמו שסיפרתי, גם מיתר מאד מתוסכלת ובוכה כשבורח לה (היום זה כבר כמעט לא קורה, אבל גם כשזה קרה הרבה). זה מן פרפקציוניזם, וחשש מהפספוס (לא מאיתנו). מה שאני עשיתי, זה לאשר לה כמה שיותר שזה לא נורא שבורח. בהתחלה, כל יום לפני השינה היתי שואלת אותה מה יקרה אם היא תעשה פיפי, ומדגישה שכלום. מחליפים וממשיכים לישון. גם כשזה קרה, הייתי מייד מרגיעה אותה שזה קורה, וזה לא נורא. מחליפים וממשיכים הלאה. אני חושבת שזה עזר לא רק להרגעה שלה, אלא גם ליותר לילות "יבשים", כי פחד מ"פספוס" הוא אחד הגורמים המשמעותיים לפספוסים... (או שמתאפקים יותר מדי, או שלא נרדמים מהלחץ, ואז בסוף ישנים שינה עמוקה מדי).
כמו שסיפרתי, גם מיתר מאד מתוסכלת ובוכה כשבורח לה (היום זה כבר כמעט לא קורה, אבל גם כשזה קרה הרבה). זה מן פרפקציוניזם, וחשש מהפספוס (לא מאיתנו). מה שאני עשיתי, זה לאשר לה כמה שיותר שזה לא נורא שבורח. בהתחלה, כל יום לפני השינה היתי שואלת אותה מה יקרה אם היא תעשה פיפי, ומדגישה שכלום. מחליפים וממשיכים לישון. גם כשזה קרה, הייתי מייד מרגיעה אותה שזה קורה, וזה לא נורא. מחליפים וממשיכים הלאה. אני חושבת שזה עזר לא רק להרגעה שלה, אלא גם ליותר לילות "יבשים", כי פחד מ"פספוס" הוא אחד הגורמים המשמעותיים לפספוסים... (או שמתאפקים יותר מדי, או שלא נרדמים מהלחץ, ואז בסוף ישנים שינה עמוקה מדי).
נעה - אני מכירה את המאמר לגבי ההורמ
ונים כבר זמן רב. אבל הוא לא מסתדר לי עם הגישה (שעובדת!) של לגדל ילדים בלי טיטולים. מסתבר (לטובת מי שלא מכיר) שאפילו תינוקות קטנים לא עושים פיפי מתוך שינה (הם עושים במהלך הלילה, אבל מתעוררים בשביל זה), ורק אנחנו, עם החינוך המערבי והטיטולים, בעצם מרגילים את הילדים להתעלם מתחושותיהם, ולכן הם מפסיקים להתעורר, ואנחנו מתמודדים עם קשיי הגמילה. כיוון שכך, קשה לי להסכים עם גישה שטוענת שפיזית, הורמונלית, ילד בריא בן 4-5 לא מסוגל להתעורר בשביל לעשות פיפי (יש סיבות אחרות לכך). ורק סיפור לגבי המצב אצלנו: מיתר (3) כבר חודשים ארוכים בלי טיטול בלילה. תקופה די ארוכה היא היתה מרטיבה בערך מחצית מהלילות, ובדרך כלל לא מתעוררת מזה (בבוקר, כשגילתה שהיא רטובה, היתה בוכה מאד, והיה צריך לשכנע אותה שזה לא נורא). בהדרגה הלילות הרטובים פחתו, ועכשיו היא כבר לגמרי יבשה (אולי מדי פעם, אבל זה חריג). לאוריין (3), לא הצעתי אפילו לישון בלי טיטול, כי הוא עדיין לא לגמרי מסתדר עם הקקי, ורציתי להשאיר לו מפלט. בצהריים, היו מספר פעמים שהוא ביקש לישון בלי, ואכן קם יבש, אבל בדרך כלל הוא רוצה עם. בסוף השבוע, הילדים היו אצל הסבים, ודווקא אצלם, הוא ביקש לישון בלילה בלי טיטול, ואכן קם יבש - לראשונה בחייו. בעקבות זאת, החלטנו ללכת בעקבות הרצון שלו, ולהוריד טיטול בלילה. אמנם, בשני הלילות מאז הוא קם רטוב (בבוקר, ואפילו לא שם לב לזה), אבל, בעצם, מעבר לריבוי הכביסה, זה לא ממש משנה, ואני מאמינה, שעם הזמן הוא יתרגל, גם בשינה (אנחנו לא לגמרי חסרי מודעות בשינה) לא לשחרר בכל רגע - ויתאפק או יתעורר. איכשהו, אני מרגישה, שיותר נכון לא לחכות שזה יקרה עם טיטול (ובעיקר אני חושבת שהוא הביע רצון ברור, דווקא בגלל שהוא עשה את זה אצל הסבים). האמת היא, שאני צופה שתוך כמה ימים הוא יבקש שוב טיטול, ואז אני אהיה בבעיה: מצד אחד, אם הוא רוצה, אז אני רוצה להענות לו, ויכול להיות שהוא רק עושה "ניסוי כלים" ועוד לא ממש בשל לגמילת לילה, מצד שני, נסיוננו איתו, מראה שהוא מבקש טיטול גם בגלל תחושת כשלון, וההענות שלנו רק מחזקת אותו (או מחלישה...) בתחושה ש"אסור לפספס" (שהיא אגב, תחושה פנימית שלו, לא בגללנו) - מה שגורר התאפקויות מוגזמות, ולכן גם, באופן פרדוקסלי, "פספוסים".
ונים כבר זמן רב. אבל הוא לא מסתדר לי עם הגישה (שעובדת!) של לגדל ילדים בלי טיטולים. מסתבר (לטובת מי שלא מכיר) שאפילו תינוקות קטנים לא עושים פיפי מתוך שינה (הם עושים במהלך הלילה, אבל מתעוררים בשביל זה), ורק אנחנו, עם החינוך המערבי והטיטולים, בעצם מרגילים את הילדים להתעלם מתחושותיהם, ולכן הם מפסיקים להתעורר, ואנחנו מתמודדים עם קשיי הגמילה. כיוון שכך, קשה לי להסכים עם גישה שטוענת שפיזית, הורמונלית, ילד בריא בן 4-5 לא מסוגל להתעורר בשביל לעשות פיפי (יש סיבות אחרות לכך). ורק סיפור לגבי המצב אצלנו: מיתר (3) כבר חודשים ארוכים בלי טיטול בלילה. תקופה די ארוכה היא היתה מרטיבה בערך מחצית מהלילות, ובדרך כלל לא מתעוררת מזה (בבוקר, כשגילתה שהיא רטובה, היתה בוכה מאד, והיה צריך לשכנע אותה שזה לא נורא). בהדרגה הלילות הרטובים פחתו, ועכשיו היא כבר לגמרי יבשה (אולי מדי פעם, אבל זה חריג). לאוריין (3), לא הצעתי אפילו לישון בלי טיטול, כי הוא עדיין לא לגמרי מסתדר עם הקקי, ורציתי להשאיר לו מפלט. בצהריים, היו מספר פעמים שהוא ביקש לישון בלי, ואכן קם יבש, אבל בדרך כלל הוא רוצה עם. בסוף השבוע, הילדים היו אצל הסבים, ודווקא אצלם, הוא ביקש לישון בלילה בלי טיטול, ואכן קם יבש - לראשונה בחייו. בעקבות זאת, החלטנו ללכת בעקבות הרצון שלו, ולהוריד טיטול בלילה. אמנם, בשני הלילות מאז הוא קם רטוב (בבוקר, ואפילו לא שם לב לזה), אבל, בעצם, מעבר לריבוי הכביסה, זה לא ממש משנה, ואני מאמינה, שעם הזמן הוא יתרגל, גם בשינה (אנחנו לא לגמרי חסרי מודעות בשינה) לא לשחרר בכל רגע - ויתאפק או יתעורר. איכשהו, אני מרגישה, שיותר נכון לא לחכות שזה יקרה עם טיטול (ובעיקר אני חושבת שהוא הביע רצון ברור, דווקא בגלל שהוא עשה את זה אצל הסבים). האמת היא, שאני צופה שתוך כמה ימים הוא יבקש שוב טיטול, ואז אני אהיה בבעיה: מצד אחד, אם הוא רוצה, אז אני רוצה להענות לו, ויכול להיות שהוא רק עושה "ניסוי כלים" ועוד לא ממש בשל לגמילת לילה, מצד שני, נסיוננו איתו, מראה שהוא מבקש טיטול גם בגלל תחושת כשלון, וההענות שלנו רק מחזקת אותו (או מחלישה...) בתחושה ש"אסור לפספס" (שהיא אגב, תחושה פנימית שלו, לא בגללנו) - מה שגורר התאפקויות מוגזמות, ולכן גם, באופן פרדוקסלי, "פספוסים".
אני עונה במהירות ורק מתייחסת לדבר
אחד - גידול בלי טיטולים בכלל. ישנו סרט בערוץ 23 שמציגים אותו מדי פעם (בשידורים החוזרים בשישי שבת) והוא מראה יחסים בין ילדים לאמהות בכל התרבויות ה"לא מערביות". מראים שם אסקימוסים, הודים, אפריקנים, אינדאנים, כורדים ומה שתרצי. הרעיון המרכזי של הסרט הוא להראות איך נוהגים בתרבויות שונות (כאלה שלא נחשפו לעולם המערבי) בנושאים שונים: שינה, הרגעה, הנקה, גמילה משתן וכו´. בכל התרבויות - גם אלה המגדלות ללא חיתולים, בלילה דואגים לשים לילד ריפוד (בדר"כ פרוות בע"ח) שהוא ישן איתה. המדהים הוא - שהם ממש קושרים את התינוק לעריסה באופן כזה שהוא לא יזוז והשתן והצואה לא ימרחו בכל מקום. הגדילו לעשות באחד המקומות (אני לא זוכרת בדיוק באיזה שבט, אבל אני יכולה לבדוק כי יש לי את זה מוקלט), שלא רק שקושרים את הילד לעריסה, אלא שמקבעים אותו כך שבין הרגליים יש לו מקל במבוק שלא מאפשר לו לסגור את הרגליים. מתחת לטוסיק יש להם חור קטן שהיציאות נופלות דרכו למטה. או בקיצור - יש כמה יתרונות לתרבות המערבית... אין הרבה, אבל נראה לי שדווקא בענין זה החיים שלנו יותר נוחים
. ובככל בענין טיטולים - אני יכולה להבין ואפילו להסכים ולרצות להשתמש בטיטולים רב פעמיים מבד ולא חד פעמיים. בעיקר ממניעים של אקולוגיה ושמירה על הסביבה. נראה לי, שענין גידול ללא טיטולים בכלל, הוא קצת כפיה של מנהגים שכבר לא מתאימים לתרבות שלנו מכל הבחינות (פיזית, מנטלית וחברתית-תרבותית). קראתי בענין רב את הדפים ב"באופן טבעי" לגבי גידול ילדים ללא טיטולים. יש שם הודעות שהאזניים שלי האדימו (ולא מבושה) והעיניים התפלבלו. קראתי שם דברים שאנשים עושים לילדים שלהם מהמניעים הלא נכונים (לדעתי כמובן), בדרכים (שוב, לדעתי) לא נכונות ואפילו מזיקות. ואת יודעת שאי אפשר לחשוד בי שאני לא אוהבת או לא מסכימה עם "עקרון הרצף"....
אחד - גידול בלי טיטולים בכלל. ישנו סרט בערוץ 23 שמציגים אותו מדי פעם (בשידורים החוזרים בשישי שבת) והוא מראה יחסים בין ילדים לאמהות בכל התרבויות ה"לא מערביות". מראים שם אסקימוסים, הודים, אפריקנים, אינדאנים, כורדים ומה שתרצי. הרעיון המרכזי של הסרט הוא להראות איך נוהגים בתרבויות שונות (כאלה שלא נחשפו לעולם המערבי) בנושאים שונים: שינה, הרגעה, הנקה, גמילה משתן וכו´. בכל התרבויות - גם אלה המגדלות ללא חיתולים, בלילה דואגים לשים לילד ריפוד (בדר"כ פרוות בע"ח) שהוא ישן איתה. המדהים הוא - שהם ממש קושרים את התינוק לעריסה באופן כזה שהוא לא יזוז והשתן והצואה לא ימרחו בכל מקום. הגדילו לעשות באחד המקומות (אני לא זוכרת בדיוק באיזה שבט, אבל אני יכולה לבדוק כי יש לי את זה מוקלט), שלא רק שקושרים את הילד לעריסה, אלא שמקבעים אותו כך שבין הרגליים יש לו מקל במבוק שלא מאפשר לו לסגור את הרגליים. מתחת לטוסיק יש להם חור קטן שהיציאות נופלות דרכו למטה. או בקיצור - יש כמה יתרונות לתרבות המערבית... אין הרבה, אבל נראה לי שדווקא בענין זה החיים שלנו יותר נוחים
קראתי בתדהמה ../images/Emo104.gif
אני גם חושבת שחלק מהבשלות לגמילה היא שטויות. יש בשלות ויש צורך של החברות הבינל להרוויח על הגב שלנו כסף, ויש את הצורך שלנו לשמור על הבית נקי. הרבה פעמים אני רואה על תינוק קטן שלי את הצורך לעשות. אני יכולה להגיד בדיוק מתי הם עושים. אף פעם לא חשבתי לנסות לנצל את הידע הזה. אולי בילד הבא? אבל לגבי הגמילה, תקראו את מה שכתבתי בדיוק היום לגבי גמילה מחיתולים של איתי בפורום הורים לילדים:" איתי בן שנתים. יש לי את הלוקסוס לגור בבית עם חצר, ומאז שחם אני נותנת לו להסתובב ערום בחצר. לפעמים הוא מבקש חיתול, ואני מחתלת אותו, לפעמים הוא רוצה רק מכנסים, ואני בהחלט לוקחת בחשבון את התוצאות. אני חושבת, שגמילה טבעית מתרחשת בגיל מבוגר יחסית, כי הילדים לא תמיד נחשפים לאפשרות ללכת ללא חיתול. מצד שני, גמילה בכח, גורמת להם בעיות רגשיות. לכן, בעקביות, אני חושפת את ילדי לאופציה של להיות בלי חיתול. חלק מהם תפסו את הקונץ מהר, וחלק לאט. המכונה עובדת, הגינה מקבלת השקיה מעת לעת, והילדים הגדולים לומדים לא להגעל כשאח שלהם עושה את צרכיו. היחיד שהיו לי איתו בעיות זה נועם, שפשוט לא הסתדר לא עם חיתול ולא בלעדיו, עד שמצאנו את הפוזיציה שבה הוא היה מוכן לעשות את צרכיו בשירותים." מה שלא כתבתי שם, שאיך שיובל מגיע הביתה החיתול חוזר, כי יובל משתגע מזה. אז אםאצליח לשכנע אותו לעוד ילד, אולי גם אצליח לשכנע אותו לגידול ללא חיתולים? אני לא יודעת מה יותר קשה.
אני גם חושבת שחלק מהבשלות לגמילה היא שטויות. יש בשלות ויש צורך של החברות הבינל להרוויח על הגב שלנו כסף, ויש את הצורך שלנו לשמור על הבית נקי. הרבה פעמים אני רואה על תינוק קטן שלי את הצורך לעשות. אני יכולה להגיד בדיוק מתי הם עושים. אף פעם לא חשבתי לנסות לנצל את הידע הזה. אולי בילד הבא? אבל לגבי הגמילה, תקראו את מה שכתבתי בדיוק היום לגבי גמילה מחיתולים של איתי בפורום הורים לילדים:" איתי בן שנתים. יש לי את הלוקסוס לגור בבית עם חצר, ומאז שחם אני נותנת לו להסתובב ערום בחצר. לפעמים הוא מבקש חיתול, ואני מחתלת אותו, לפעמים הוא רוצה רק מכנסים, ואני בהחלט לוקחת בחשבון את התוצאות. אני חושבת, שגמילה טבעית מתרחשת בגיל מבוגר יחסית, כי הילדים לא תמיד נחשפים לאפשרות ללכת ללא חיתול. מצד שני, גמילה בכח, גורמת להם בעיות רגשיות. לכן, בעקביות, אני חושפת את ילדי לאופציה של להיות בלי חיתול. חלק מהם תפסו את הקונץ מהר, וחלק לאט. המכונה עובדת, הגינה מקבלת השקיה מעת לעת, והילדים הגדולים לומדים לא להגעל כשאח שלהם עושה את צרכיו. היחיד שהיו לי איתו בעיות זה נועם, שפשוט לא הסתדר לא עם חיתול ולא בלעדיו, עד שמצאנו את הפוזיציה שבה הוא היה מוכן לעשות את צרכיו בשירותים." מה שלא כתבתי שם, שאיך שיובל מגיע הביתה החיתול חוזר, כי יובל משתגע מזה. אז אםאצליח לשכנע אותו לעוד ילד, אולי גם אצליח לשכנע אותו לגידול ללא חיתולים? אני לא יודעת מה יותר קשה.
הי יותם יותם
קראתי את הדברים שנכתבו לך ע"י חברות הפורום ואני לא בטוחה שכאן המקום לחשוף את סיפורי אבל אעשה זאת למענך ולמען ביתך. אני בניגוד למה שהומלץ לך כאן לא הייתי מחזירה לה את הטיטול לילה ולא לא הייתי מחזירה... זה יצא קצת מבולגן אז אני אסביר. לי היו בעיות הרטבה עד גיל מאוחר יחסית וככל הנראה הורי האמינו שצריך לסדר לי את המיטה עם שעוונית וסדינים ולהעביר את האחריות אלי - בדיעבד אני מאמינה שזאת הייתה טעות וסבלתי מכך בילדותי, לא הצטרפתי למסיבות פיג´מות, לא ישנתי מעולם אצל חברה, לא יצאתי לטיול שנתי של יותר מיום אחד ועוד.... אני הייתי ממליצה לך ולאישתך לפנות ליעוץ מקצועי בנושא, היום (שלא כמו בעבר) יש הרבה מאוד מרכזים לסיוע למקרים כאלו, תפנו ליעוץ בנושא ואל תזניחו! גיל 5 הוא בהחלט לא גיל צעיר שאפשר לעבור לסדר היום עם בעיות הרטבה, אגב לי היו בעיות ריגשיות קשות מאוד כילדה בגלל שהרטבתי והנושא לא טופל כיאות (לדעתי) ולא בגלל שהחזירו לי או לא החזירו לי את טיטול הלילה.
קראתי את הדברים שנכתבו לך ע"י חברות הפורום ואני לא בטוחה שכאן המקום לחשוף את סיפורי אבל אעשה זאת למענך ולמען ביתך. אני בניגוד למה שהומלץ לך כאן לא הייתי מחזירה לה את הטיטול לילה ולא לא הייתי מחזירה... זה יצא קצת מבולגן אז אני אסביר. לי היו בעיות הרטבה עד גיל מאוחר יחסית וככל הנראה הורי האמינו שצריך לסדר לי את המיטה עם שעוונית וסדינים ולהעביר את האחריות אלי - בדיעבד אני מאמינה שזאת הייתה טעות וסבלתי מכך בילדותי, לא הצטרפתי למסיבות פיג´מות, לא ישנתי מעולם אצל חברה, לא יצאתי לטיול שנתי של יותר מיום אחד ועוד.... אני הייתי ממליצה לך ולאישתך לפנות ליעוץ מקצועי בנושא, היום (שלא כמו בעבר) יש הרבה מאוד מרכזים לסיוע למקרים כאלו, תפנו ליעוץ בנושא ואל תזניחו! גיל 5 הוא בהחלט לא גיל צעיר שאפשר לעבור לסדר היום עם בעיות הרטבה, אגב לי היו בעיות ריגשיות קשות מאוד כילדה בגלל שהרטבתי והנושא לא טופל כיאות (לדעתי) ולא בגלל שהחזירו לי או לא החזירו לי את טיטול הלילה.
דבר ראשון, תודה שסיפרת ../images/Emo142.gif
ממה שהצלחתי לראות מסביבי (ילדים של חברים), אחוז הילדים שמגיע לגיל 5 ועדין מרטיב אופן קבוע בלילות הוא לא גבוה (אבל זו לא תופעה נדירה). מתוך אלו שבגיל 5 מרטיבים והמשיכו להרטיב בגילאים מבוגרים יותר עד שנאלצו לפנות לטיפול במרכז הוא עוד יותר קטן. כך, שאני חושבת שאפשר לחכות עוד קצת לפני שהופכים את הבעיה לרשמית. אני חושבת, שבאופן אישי, הייתי הולכת להתייעץ במרכז לסיוע אחרי גיל 6. אני לא יודעת מה ההמלצות הרשמיות של מרכזים כאלה, אבל, אולי כדאי לשאול את הרופא המשפחה (ולא בנוכחות הילד) מתי כדאי לפנות. לפעמים רק להרפות מהלחץ פותר את כל הבעיות, וכדאי (בכל דבר לא רק בגמילה) לנסות קודם את זה. בלי ספק, לא כדאי להגיע למצב שאת הגעת אליו ואם יש בעיה - צריך לטפל. הנה קישור לאתר שמתעסק בנושא - הם כותבים שם "כבר מגיל 4". נראה לי שזו צריכה להיות החלטה אישית משפחתית
ממה שהצלחתי לראות מסביבי (ילדים של חברים), אחוז הילדים שמגיע לגיל 5 ועדין מרטיב אופן קבוע בלילות הוא לא גבוה (אבל זו לא תופעה נדירה). מתוך אלו שבגיל 5 מרטיבים והמשיכו להרטיב בגילאים מבוגרים יותר עד שנאלצו לפנות לטיפול במרכז הוא עוד יותר קטן. כך, שאני חושבת שאפשר לחכות עוד קצת לפני שהופכים את הבעיה לרשמית. אני חושבת, שבאופן אישי, הייתי הולכת להתייעץ במרכז לסיוע אחרי גיל 6. אני לא יודעת מה ההמלצות הרשמיות של מרכזים כאלה, אבל, אולי כדאי לשאול את הרופא המשפחה (ולא בנוכחות הילד) מתי כדאי לפנות. לפעמים רק להרפות מהלחץ פותר את כל הבעיות, וכדאי (בכל דבר לא רק בגמילה) לנסות קודם את זה. בלי ספק, לא כדאי להגיע למצב שאת הגעת אליו ואם יש בעיה - צריך לטפל. הנה קישור לאתר שמתעסק בנושא - הם כותבים שם "כבר מגיל 4". נראה לי שזו צריכה להיות החלטה אישית משפחתית
אין ספק ש"החיים הנוחים" גורמים
בהרבה מאוד מישורים לדחיה של תהליכים טבעיים. גמילה מטיטולים היא דוגמא מצוינת לזה. אם הילדים היו מסתובבים כל הזמן ערומים, בטוח, בלי ספק, שהם היו נגמלים מהר יותר מהילדים של היום. זה לא סותר את זה שיש דבר כזה "בשלות פיזית". ילדים שגדלים ללא טיטולים לוקחים אחריות (זה כמובן לא תהליך מודע) על הגוף שלהם הרבה יותר מהר (בדיוק מתי שהם בשלים) מכאלה שכן גדלים עם טיטולים. אני מצטטת מתוך "עקרון הרצף" - ההדגשות הן שלי על ההבדלים התרבותיים שבענין זה לדעתי קריטיים: " כשהוא מרטיב, או מפריש צואה, היא עשויה לצחוק... ואז היא מרחיקה ממנה את התינוק מהר ככל האפשר עד שהוא מסיים. בשבילה זה מעין משחק.... השתן נספג ברצפת העפר בתוך שניות, ואת הצואה היא מנקה מיד בעלים.... כשמגיעה השעה ופעוט היקוואנה לומד את הרגלי הנקיון בבית, הוא מגורש החוצה כאשר הוא עושה את צרכיו על רצפת הצריף...." את ה"מגורש החוצה" מבלי לעשות נזקים לאישיות אפשר לדעתי, לעשות רק אם אתה בן היקוואנה (וזה נאמר בלי טיפת ציניות) והורה לילד שהוא בן היקוואנה.
בהרבה מאוד מישורים לדחיה של תהליכים טבעיים. גמילה מטיטולים היא דוגמא מצוינת לזה. אם הילדים היו מסתובבים כל הזמן ערומים, בטוח, בלי ספק, שהם היו נגמלים מהר יותר מהילדים של היום. זה לא סותר את זה שיש דבר כזה "בשלות פיזית". ילדים שגדלים ללא טיטולים לוקחים אחריות (זה כמובן לא תהליך מודע) על הגוף שלהם הרבה יותר מהר (בדיוק מתי שהם בשלים) מכאלה שכן גדלים עם טיטולים. אני מצטטת מתוך "עקרון הרצף" - ההדגשות הן שלי על ההבדלים התרבותיים שבענין זה לדעתי קריטיים: " כשהוא מרטיב, או מפריש צואה, היא עשויה לצחוק... ואז היא מרחיקה ממנה את התינוק מהר ככל האפשר עד שהוא מסיים. בשבילה זה מעין משחק.... השתן נספג ברצפת העפר בתוך שניות, ואת הצואה היא מנקה מיד בעלים.... כשמגיעה השעה ופעוט היקוואנה לומד את הרגלי הנקיון בבית, הוא מגורש החוצה כאשר הוא עושה את צרכיו על רצפת הצריף...." את ה"מגורש החוצה" מבלי לעשות נזקים לאישיות אפשר לדעתי, לעשות רק אם אתה בן היקוואנה (וזה נאמר בלי טיפת ציניות) והורה לילד שהוא בן היקוואנה.
אבל לא על זה מדובר
בסיפורים שאני מכירה (מקריאה), התהליך דומה למה שקורה עם אוכל: תינוקות קטנים תלויים באופן מוחלט בנו ובזיהוי שלנו את הצורך שלהם (לאכול או להפריש). וכמו ש"העולם המודרני" לימד אותנו להאכיל תינוק כל 4 שעות (מזל שכבר זנחו את השיטה), כך גם "העולם המודרני" לימד את התינוקות שאפשר להפריש בכל רגע (ואפילו מנסיוני - זה לא כך באופן טבעי. אוריין, בהיותו זעיר, עשה קקי רק כשפתחנו טיטול, אבל אז, לא הכרנו את השיטה ובשלב מסוים קיבלנו את העצה "חכו עד שיגמור" - והיום אנחנו (והוא) סובלים מצרות גמילה...). אפשר להשתמש בכל כלי קיבול (כיוון שרובנו לא הולכים על האדמה הסופגת רוב שעות היום...), כולל סיר, אסלה, כיור או קערה יעודית. כמו שאמהות קשובות מספרות שהן מזהות את הסימנים של התינוק הרוצה לינוק, כך אמהות קשובות (ומודעות) מזהות את הסימנים של התינוק הרוצה להפריש (והוא מסמן!). בהמשך, בהדרגה, האחריות עוברת לילד. כמו שילד בן שנה כבר יכול לאכול לבד בכפית (ואנחנו מקבלים בהבנה את הלכלוך שהוא חלק מהלימוד) כך גם ילד בן שנה (נניח) כבר יכול לגשת לבד לסיר, וצריך עזרה הולכת וקטנה, עד לעצמאות מלאה. כפי שאין צורך לריב על כך שהוא יאכל לבד (למרות שלפעמים גם גדולים מתפנקים ורוצים שנאכיל אותם) כך גם אין צורך "לריב" עם הילד על עצמאותו בעשיית הצרכים, או "לגרש אותו החוצה" - כאשר הוא רגיל לכך שעושים אותם במקום מסוים, ולא מעלה על דעתו שאפשר אחרת. הצורך לגדול ולהיות עצמאי, קיים בכולנו, אם לא הורסים אותו... (וזה שכתבו עליהם ספר לא אומר שכל מעשי ההיקוואנה ראויים לחיקוי...). אני לא רואה שום סיבה שזה ישאיר משקעים נפשיים. להיפך. זה נראה לי הרבה יותר בריא רגשית. (היישום הוא לא לגמרי פשוט ולא בטוח שאתנסה בו, אבל אני מדברת ברמה העקרונית).
בסיפורים שאני מכירה (מקריאה), התהליך דומה למה שקורה עם אוכל: תינוקות קטנים תלויים באופן מוחלט בנו ובזיהוי שלנו את הצורך שלהם (לאכול או להפריש). וכמו ש"העולם המודרני" לימד אותנו להאכיל תינוק כל 4 שעות (מזל שכבר זנחו את השיטה), כך גם "העולם המודרני" לימד את התינוקות שאפשר להפריש בכל רגע (ואפילו מנסיוני - זה לא כך באופן טבעי. אוריין, בהיותו זעיר, עשה קקי רק כשפתחנו טיטול, אבל אז, לא הכרנו את השיטה ובשלב מסוים קיבלנו את העצה "חכו עד שיגמור" - והיום אנחנו (והוא) סובלים מצרות גמילה...). אפשר להשתמש בכל כלי קיבול (כיוון שרובנו לא הולכים על האדמה הסופגת רוב שעות היום...), כולל סיר, אסלה, כיור או קערה יעודית. כמו שאמהות קשובות מספרות שהן מזהות את הסימנים של התינוק הרוצה לינוק, כך אמהות קשובות (ומודעות) מזהות את הסימנים של התינוק הרוצה להפריש (והוא מסמן!). בהמשך, בהדרגה, האחריות עוברת לילד. כמו שילד בן שנה כבר יכול לאכול לבד בכפית (ואנחנו מקבלים בהבנה את הלכלוך שהוא חלק מהלימוד) כך גם ילד בן שנה (נניח) כבר יכול לגשת לבד לסיר, וצריך עזרה הולכת וקטנה, עד לעצמאות מלאה. כפי שאין צורך לריב על כך שהוא יאכל לבד (למרות שלפעמים גם גדולים מתפנקים ורוצים שנאכיל אותם) כך גם אין צורך "לריב" עם הילד על עצמאותו בעשיית הצרכים, או "לגרש אותו החוצה" - כאשר הוא רגיל לכך שעושים אותם במקום מסוים, ולא מעלה על דעתו שאפשר אחרת. הצורך לגדול ולהיות עצמאי, קיים בכולנו, אם לא הורסים אותו... (וזה שכתבו עליהם ספר לא אומר שכל מעשי ההיקוואנה ראויים לחיקוי...). אני לא רואה שום סיבה שזה ישאיר משקעים נפשיים. להיפך. זה נראה לי הרבה יותר בריא רגשית. (היישום הוא לא לגמרי פשוט ולא בטוח שאתנסה בו, אבל אני מדברת ברמה העקרונית).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.