בעייה קשה

שמע...

אם מה שאתה מספר להם זה מה שכתבת פה על איך שאתה משחק (ע"ע הקמת כתות שטניות וטבח ערים) אני ממש לא מאשים אותם.
 
פתרון קל

תפסיק לשחק D&D. או שלא. השאלה היא, מה ז"א "משחק ילדותי"? בתור בחורה בת 22 (בחורה!!! ובת 22!!!), בעלת המון ידידים וחברות שרובם אינם שחקנים, האנשים שסביבי מקבלים בצורה די טובה את העובדה שאני שחקנית. כמובן שבחוסר הטאקט המשווע שלי, אני נוטה להציג את משחקי התפקידים כ"חבורה של אנשים יושבים מסביב לשולחן ומשחקים בנדמה לי", אבל בצורה קצת פחות מטומטמת. למען האמת, אני לא מאמינה שהרבה אנשים חושבים שהתחביבים שלי הם ילדותיים וטפשיים. ואם הם כן - אני מרביצה להם מכות.
ביצה שמחה.
 

elik101

New member
משחקים בנדמה לי....

מזכיר תקופה שאמא של חבר שלי (ה DM) הייתה תמיד אומרת שאנחנו משחקים בגרגמלים....
 

SMG

New member
מוכר מוכר...

רוב האנשים הסתכלו עליי מוזר לחלוטין כששמעו איזה תחביב יש לי.. במיוחד כשהתחלתי להסתבך עם ההסבר שלי
אבל שטויות... אני משחקת בחבורה של 6 אנשים(לא כולל שה"מ) ואני הכי צעירה!!!! אני בת 17... והכי מבוגר אצלנו הוא בן 30 נשוי+ אז אני כבר מזמן לא טורחת לנסות להסביר.. למרות שהצלחתי לגרום לידיד שלי להצטרף אלינו... אגב... שלום לכולם!
 

SMG

New member
כן חדשה ../images/Emo9.gif

תודההה!! פה ושם קוראת, אבל אני לא כזו מבינה בשביל להגיב... אז כן אני חדשה פה.. כבר שנתיים משחקת.. ונהנת מכל רגע... בכלל עולם הפנטזיה מאז שתחלתי לשחק מושך אותי..
 

naring

New member
אין כזה דבר "להבין". פשוט לזרום עם

הדימיון. תהני.
 

fate spinner

New member
ההסבר שלי הוא בערך כזה...

זה כמו תאטרון אינטאקטיבי. רק בלי התנועות. אם אנשים אומרים לי שזה טיפשי וילדות הם זוכים באחת משתי התגובות. 1) "טוב. ו...??. שאלת עניתי אף אחש לא ביקש מממך לשחק את זה" (כשאני עצלן אוט אי לי כוח לאותו אדם) 2) "לא זה לא. זה קצת יותר עמוק מלשחק את אמא ואבא. זה כמו לחיות חיים של מישהו אחר. להגיד שזה ילדותי זה כמו להגיד. היי אתה חי וזה ילדותי" (או משהו)
 
השיטה שלי להסברים (די מוצלחת):

בהנחה שיש איזה חמש דקות להעביר עם הבנאדם. מתארים לו סיטואציה מסובכת , דילמה , רצוי אחת מתוך משחק שכבר עברת. מתאימים אותה לעולם של ימינו או לעולם התרבותי של החבר (במקרה ואתה מכיר אותו טוב). ואז שואלים "מה אתה היית עושה במצב הזה ?" הוא שובר קצת את הראש ועונה ואז שואל מה זה קשור. אומרים לו לחכות שניה ואז שואלים אותו "ואם לא היית אתה , אם היית מישהו אחר , נאמר גיבור שרירי חסר פחד , איך היית מגיב אז ?" מחכים לתגובה שלו , ואז אומרים לו שזאת מהות משחק התפקידים : פתירת סיטואציות ודילמות דרך עיניה של דמות בידיונית - תוך יצירת סיפור מעניין. כאן האדם מחליט אם זה מעניין אותו או לא אבל בכל מקרה זה כבר נשמע קצת פחות ילדותי - הרי הוא הרגע עשה את זה בלי לדעת ! בשלב הזה מציעים לאדם המתעניין לבוא ולנסות מפגש אחד (ודואגים ליידע את השחקנים שזה עומד לקרות) , בדרך מסבירים לו טיפה על המכאניקה (מספיק כדי שהוא יבין מה קורה אבל לא יותר מידי כדי לא להמם אותו לחלוטין) ומכאן דברים כבר לא תלויים במסיונר. good luck ! דוגמא לסיטואציה : תחשוב שניה מה היה קורה , אם אתה היית תקוע בין שני שבטים באפריקה , אתה לא מבין את השפה שלהם ולא יודע איך לתקשר איתם , אבל ברור לך שהם במלחמה , אחד השבטים מארח אותך ונותן לך עזרה ואוכל. כעבור כמה ימים מלחמה פורצת והשבט שאירח אותך מנצח (או מחוסל - אם המועמד אוהב סיפורי הישרדות). בבריחתך מהמלחמה אתה נתקל באחד המנהיגים של השבט שאירח אותך , לרגליו נמצאים שלושה ילדים קטנים , כניראה בני השבט השני , מבוהלים לחלוטין , מנהיג השבט שאירח אותך מציע לך את הסכין שלו ומצביע לך על הילדים , מה תעשה ? ואיך תגיב כשהמנהיג יחסל במו ידיו את הילד הראשון ? והשני ? וכולי. hope that helps
 
אה?

דילמות מוסריות בסגנון תנועות נוער? שאלות היפותטיות של "אתה שקוע בחרא עד הצוואר ובא מישהו וזורק לך גוש חרא לפנים - תתכופף או לא?"? בחייך.
 
אה !

א)דילמות מוסריות הן חלק (אצלי די גדול) מהמשחק. מפגש בין המוסר האישי למציאות הוא משהו שמתרחש לא מעט פעמים במהלך משחק , או שמא אני טועה לחלוטין ? ב)הסיטואציה שהראיתי מצריכה מעט יותר מחשבה מתתכופף או לא , אבל היא בכוונה "פשוטה" וברורה. השאלה שנשאלה הייתה כיצד לגרום למשחק תפקידים להשמע פחות כמו משהו שילדים בני 11 מתעסקים בו. ועל השאלה הזאת עניתי. לא תתחיל לסבך בנאדם עם סיטואציה סטייל בחירתה של סופי בשיחת חמש דקות שבה אתה גם רוצה ליצור אצלו הבנה מסוימת של מהות המשחק , גם התלהבות מסוימת מהרעיון ואולי אפילו רצון לנסות בעצמו.
 
דילמות וכד'

א) כל נושא הדילמות למיניהן, נטחן עד דק בפעילויות של תנועות נוער למיניהן. ברור שאפשר לשלב אותו במשחק, אבל מעבר למינון מסויים, אפילו העלילה הופכת למבוך, בו צריך לבחור לאיזה כיוון לפנות. הרבה דילמות, יכולות להוות גם סתם כלי זול לסחיטה רגשית - טריק פשוט שנועד לעודד די בכוח "כניסה לדמות". אישית, אני לא אוהב שסוחטים אותי.
 
הייתי שמח לשמוע ממך תשובה

לשאלה שנשאלה (ולא עוד קטילה כמו שכבר ראיתי שהעלית). איך - אתה - היית מציג את התחביב למישהו שאינו מכיר אותו ? -אני מבין את דעתך בנושא הדילמות , אבל קלעת בדיוק לנקודה שלי - הן מכריחות את האדם להיכנס לדמות - שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות לאדם ששואל אותי מה זה משחק תפקידים. עדיין לא מצאתי דרך יותר טובה להבין משהו מאשר ע"י התנסות אישית. לגבי השימוש שלהן במשחק ברור ש(כמו כל אלמנט אחר) צריך להשתמש בהן במינון המתאים לקבוצה.
 

רמץ

New member
לא מנסה לסכסך או משהו

השיטה של באל"ר נשמעת לי יותר סימפטית. אבל אם אתה מנסה להסביר לבנאדם את הרעיון במשפט אחד מבלי לנסות לעודד אותו לשחק אז זה לא רע.
 
לעודד לשחק

אין לי שום כוונות מסיונריות. מי שהמשפט הקצר הזה הדליק אצלו תשוקה חבוייה לכתוב בעצמו את סוף המחזה, יתעניין עוד וישאל. מי שלא - ובכן, אין לי מניות בשום חברה של מוצרי משחק, ואין לי סיבה מיוחדת ליצור לקוחות חדשים באופן אקטיבי.
 
למעלה