בעיות עם בנים:

[SomebodyToldMe]

וקשר שלא נגמר בחתונה, הוא חסר משמעות?

כל דבר שקורה לנו בחיים מלמד אותנו משהו, נותן לנו משהו להמשך הדרך. ולא חייבים להיפרד בצורה מגעילה, ואם כן - אז כואב ולא נורא, עובר. היית מעדיפה לוותר על כל הפעמים שצחקתם ביחד, שביליתם ביחד, על כל הזיכרונות שלכם ביחד? וד"א - ממש לא הייתי רוצה שהקשר הראשון שלי יהיה גם האחרון. כדאי לעבור כמה קשרים בחיים בשביל לעשות טעויות וללמוד מהן, ללמוד להתפשר ועוד דברים שלומדים רק עם בנזוג רציני, טעויות שלא היית רוצה לעשות עם בעלך, אלא לבוא מוכנה. ועוד דברים כמו הרצון להיות עם אנשים אחרים לפני החתונה וכו' אבל זה כבר לא אצל כל אחד. אם תראי את זה מנקודת מבט של "מה זה יעזור לי בחיים, בסוף ישבר לי הלב" את לא תצליחי להינות ממה שקורה, וחבל, כי בדר"כ אנחנו לא שולטים על מה שהלב מרגיש

 

[coolit]

חסר סיכוי, לא חסר משמעות..

שזה אומר- בסוף נגמר וכואב. ואני מדברת על אהבה אמיתית, לא על סתם לצאת. כי אז זה סבבה [כאילו זה לא, אבל מבחינת לב-שבור זה כן סבבה כי זה לא כואב כשנגמר] זה טוב לעבור דברים אבל את יודעת מה, יש דברים שפשוט עדיף לא לעבור. בהקצנה ממש ממש גסה ואני מצטערת- גם השואה לימדה את האנשים שהיו בה להעריך את מה שיש להם, לימדה אותם להלחם על החיים שלהם וכו'- ובכל זאת הם היו מעדיפים לא לעבור את זה. כל דבר בחיים תורם לך כי בסך הכל- הכל לטובה, אבל זה לא אומר שאין דברים שעדיף פשוט לא לעבור אותם מלכתחילה ולהסתדר בלעדיהם. קשר בגיל ההתבגרות הוא אחד מהדברים האלה לדעתי.

 

[SomebodyToldMe]

אי אפשר לעשות השוואה כזאת...

בגיל ההתבגרות את מתעצבת, אחרי כמה בנים לא מתאימים את מבינה מי כן מתאים, עדיף שתביני את זה עם חבר בגיל 17 מאשר עם בעלך בגיל 25, לא? תראי, אין ספק שזה כואב, אבל עוד כמה שנים את תסתכלי אחורה ותחייכי כי בסה"כ מה שישאר אלו הדברים הטובים, הזכרונות, ואם כאב לך בסוף זה רק אומר שאת אנושית, וגם עם פרידות צריך לדעת להתמודד - כל המקרים האלה נותנים לך כלים להתמודדות בחיים, בד"כ אחרי שמתגברים מרגישים חזקים יותר. חוצמיזה, תחשבי איזה משעממים יהיו החיים שלנו בלי בנים שיעשו קצת צרות

 

[coolit]

את צודקת אבל זה לא סותר את זה

שאם אני אוהבת מישהו באמת, והוא מפסיק לאהוב אותי, אני עלולה להסתובב שנתיים ואף יותר בדכאון בגללו וכן, גיל ההתבגרות זה גיל יפה ואהבות בגיל הזה זה כיף אבל שנתיים של לב שבור זה לא כיף! ולא שווה את השלושה חודשים של אושר! כן כשאני אהיה גדולה אני לא אזכור את זה אבל מה אכפת לי? למה להרוס לעצמי עכשיו? וזה לא נכון שצריך לעבור הרבה קשרים כדי ללמוד מהם.. פשוט צריך לעבור אותם בגיל הנכון כשאתה כבר יודע מה אתה רוצה וממילא אתה יודע מה לא מתאים לך ואתה חושב יותר עם השכל ופחות עם הרגש..

 

[SomebodyToldMe]

אני לא מסכימה

את אף פעם לא תדעי איך אתבקשר אם...לא היית באחד

מקסימום תוכלי לנחש. אם יש לך שנתיים לב שבור בגלל 3 חודשים אני חושבת שאת צריכה לעשות משו בקשר לזה. גם בגלל קשר של 5 שנים זה לא בריא... חייבים לדעת איך להתמודד עם דברים כאלה. להיות בדיכאון חודש, חודשיים, אפילו חצי שנה! אבל אין שומדבר במשך שנתיים שיוציא אותך מלחשוב עליו? זה רק אומר שהבעיה עמוקה יותר ובכלל לא קשורה אליו, זו דעתי.

 

[coolit]

חח נו

ה"בעיה העמוקה יותר" היא מאוד פשוטה וקוראים לה "גיל ההתבגרות" בנאדם בגיל ההתבגרות בד"כ לא בנוי לקשר עדיין ועובדה שכשאוהבים באמת נשבר הלב להרבה זמן, וזה אצל כולם ככה..

 

[SomebodyToldMe]

אני אהבתי "באמת" יותר מפעם אחת

ולא נשבר לי הלב. הייתי עצובה, כעסתי, התאכזבתי - אבל לא נתתי לעצמי להגיע למצב של דיכאון למשך כלכך הרבה זמן. הבעיה העמוקה יותר היא לא גיל ההתבגרות (אולי אם את מדברת על גיל 13 ואז אולי...) כי אני חושבת שמגיל 15 אנחנו כבר צריכים לדעת לקחת על עצמנו אחריות. או כמו שמישהו יותר חכם ממני אמר - אל תשקיעי יותר ממה שאת מוכנה לאבד.

 

[Oo The Gush Oo]

../images/Emo45.gif

 

[coolit]

את חושבת ככה כי

כמו שכתבת בהודעה למטה, אף פעם לא באמת אהבת מישהו בטירוף.

 

[Oo The Gush Oo]

בטח שכן!

למה את חושבת שניהייתי אטומה כ"כ אחרי פיצק? מהסיבה שאהבתי אותו, ואיך את חושבת ששרדתי את הטירונות הקרבית שלו? כי אהבתי אותו והייתי מוכנה לשבת על התחת עם קוצים שבועיים בשביל להיות איתו יומיים מסכנים. זה שבשלב מסויים התרחקנו וכבר לא היה טעם לזה, ממש לא אומר שלא אהבתי. אהבתי בצוה שאין לי מילים לתאר אפילו. אבל כן למדתי מטעויות שעשיתי והוא עשה בקשר הזה, וגם מהקשר הקודםף וחלק מהחיים זה לצאת עם אנשים. זה שאולי זה לא יוביל לחתונה לא אומר שאין צורך בזה. מלבד זה שלכי תנחשי אם משהו יוביל לחתונה או לא, באמת שאי אפשר לדעת.

 

[coolit]

ובנוסף

אין ספק שהדבר הכי.. במילה אחת- טוב שיכול לקרות לבנאדם זה לאהוב מישהו שאוהב אותו בחזרה ולהיות איתו אבל א. ככל שאוהבים יותר- זה כואב יותר כשנפרדים, ככל שהקשר רציני יותר- זה כואב יותר כשנפרדים, ככל שהקשר ארוך יותר ויש יותר זכרונות משותפים- זה כואב יותר כשנפרדים ב. לפיכך, יש קשרים שכמה שהיה טוב בהם- זה לא שווה את מיליון הפעמים שתקללי את היום שפגשת אותו, כשתריבו וכשתפרדו ואגב לפעמים בנות כותבות פה "אוווף לא ראיתי את פיצק[

] שבוע" וכולן מתנפלות "מה את רוצה לפחות יש לך פיצק!" והאמת שזה בכלל לא ככה חח.. כאילו זה ממש נורא להיות רחוק מהחבר וכל רגע כזה אוכל את הלב ממש.. ולסיום- אמנם היה לי קשר של שלושה חודשים+ עם אהובי האחרון, אבל חוץ מזה הייתי מאוהבת אנושות באנשים מכיתה ה'-ו', כל פעם התאהבות רצינית ומושקעת כזאת של כמה וכמה חודשים ובכמה מהמקרים גם שנה או יותר, והיחיד שהרגיש אליי משהו כלשהו בחזרה הוא האחרון. ככה שסבלתי הרבה שנים בלי שיהיה לי את הטוב הזה של הקשר, ואין ספק שלאהוב בלי שיאהבו אותך בחזרה זה כבר ממש לא שווה את כל הכאב לב. להידלק זה כיף, כן, אבל כשזה נהיה רציני זה פשוט גוש חרא..

 

[nettus]

מכירה את זה

גם אצלי זה היה ככה החבר הראשון שלי היה בגיל 17 וחצי וזה גם נמשך חודש, אחריו היו לי עוד כמה בנים מעטים, שעם אף אחד מהם זה לא היה רציני, ולא אהבתי אף אחד מהם, וגם עם היו כאלה שהיו מקסימים שרצו אותי אני אף פעם לא רציתי אותם. ואז לפני שנה הכרתי מישהו ומאז אנחנו ביחד. זה יבוא גם לך אני מבטיחה לך, ושזה יבוא זה יבוא בבום. בת כמה את ד"א?

 

[LimiMimi]

17

יצאתי קצת ילדה קטנה בהודעה הזאת מהסיבה הפשוטה שפשוט זה דברים שהיו מטרידים אותי לפני שנתיים ופשוט לא חשבתי עליהם כלכך הרבה זמן. לומדת לזרום, לראות מה קורה, להכיר, להפתח, אבל שום דבר לא באמת קורה. ואז לפעמים זה בא בסטירה כזאת.

 

[nettus]

זה בסדר לא נורא

תאמיני לי שזה יבוא זה יבוא, זה יכול לקחת קצת זמן אבל זה יקרה בסוף

 

[the mush]

ואע, איך הייתי מתחלפת איתך!

[עוד מעט גם לא יהיו לנו את ההחלפות מבטים. בושה וחרפה שעדיין לא דיברנו.]

 

[LimiMimi]

אשמתך בלבד P:

 

[greeneye]

ואי, כנ"ל.

ואני בסוף החודש בת 18. נמאס לי להרגיש פגומה.

 

[כבשה200]

מבטיחה לך שזה יבוא, גם לי לא הייתה אהבה

אמיתי עד גיל 19.. ומאז... חחחח עברתי הרבה עד שהגעתי הלום (והלום מצויין)

 

[K a y a 1989]

אני כל כך מבינה

אומנם כן רציתי בנאדם בטירוף,אבל זה לא נמשך יותר מחודשיים. ואין כמו הרייקנות שאחרי ואף פעם לא היתי הילדה עם הקשר הארוך,והממוסד[?]. אני תמיד זאת שמתחילים איתה ובסוף לא נסגר כלום חוץ מסטוץ או סתם לא מתאים לי . וזה כזה מייאש,ומשפטים כגון: "זה יבוא",עוד מעט,זה רק עניין של זמן מייאשים עוד יותר. אותי לפחות. ובנתיים אני אנחם אותך עם

. לחיי הרווקות הנואשות.[טוב לא עד כדי כך אבל המצב חמור

]

 

[Small talk]

מזהה

יהיה טוב