בעיות בלימודים
שלום, אני אביה, תלמיד כיתה י"ב, ויש לי בעיטה "קטנה"... אני לא יודע אם זה הפורום הנכון, אבל אני ממש צריך עצות להתמודדות עם משהו שעובר עלי בתקופה האחרונה. כל חיי הייתי תלמיד מצטיין, כזה ש-95 לא מספיק בשבילו. השקעתי את מירב כוחותי בלימודים, אך יחד זאת לא ויתרתי לרגע על הילדות שלי. החברים וההנאות קדמו ללימודים, ועדיין הייתי מצליח לקבל ציונים טובים מאוד. כל זה היה נכון עד שהגעתי לתיכון, ושם, בשנים החשובות ביותר התחלתי להידרדר מבחינה לימודית- מאסתי בלימודים מתוך רצון להשתחרר לאחר כל כך הרבה שנים של "חרישה" (לאור הציונים שלי יהיו מי שיגידו שאני "חרשן", אבל אני תלמיד שעושה מה שנדרש ממנו ולא יותר מזה) . בכיתה י' המצב היה יחסית טוב, אבל כבר כשהגעתי לכיתה י"א (שאגב, הייתה שנה מאוד לחוצה מבחינת לימודים- לא היה לילה שלא הייתי עוסק במשהו שקשור ללימודים), התחלתי לעגל פינות ולעשות לעצמי הקלות שלא יכלתי להרשות לעצמי קודם לכן, כמו לא לגשת למבחן או להעדר מלימודים. בתקופת הבגרויות ראיתי את החופש קרב, וזה גרם לי להתרשל מלימודיי אף על פי שזו התקופה שעלי לתת את המיטב. ניגשתי לבגרויות בלי לסיים את החומר או אחרי לימוד מאוד כללי ולא ממצה. ובכלל, כל השנה הזו הייתי הרבה עם חברים והזנחתי לימודים, אבל למרות הכל- ממוצע הבגרויות שלי נכון לעכשיו הוא 96. אני לא אגיד שהוא לא טוב, אבל אני יודע שאני מסוגל ליותר, ואני גם צריך יותר מכיוון שאני מעוניין ללמוד רפואה ומחישוב הממוצע שלי בהתאם לדרישות האוניברסיטה אני עובר אך מאוד גבולי. כיום אני תלמיד בכיתה י"ב, והאווירה החופשית מאוד גורמת לי להזניח לימודים בצורה משמעותית מאוד (למרות שאין לחץ השנה, אני לא ניגש למבחנים כי אני לא מספיק את החומר לבחינה- דבר שלא העליתי על דעתי שנים קודם לכן), ואני רואה ומודע להידרדרות ההולכת וגוברת שלי מבחינה לימודית המתבטאת בציונים. לאחרונה היה לי מבחן בתנ"ך שגם אליו לא ממש למדתי, והיה לי קשה (אמנם המבחן היה קשה ללא שום קשר, אבל אני חושב שהייתי צריך להצליח בו), ונקודת השבירה שלי הייתה כשקיבלתי 88 בביולוגיה- ציון שמאוד כאב לי, במיוחד לאור העובדה שהמבחן הקודם בביולוגיה הסתכם בציון 77, ואני מאוד חושש לציון המגן שלי. אני כותב את הדברים מתוך מודעות עצמית וביקורת מאוד גבוהה כלפי עצמי שליוותה אותי לאורך כל החיים שלי, אבל למרות המודעות- אני מתקשה ללמוד ומוצא את עצמי ימים שלמים בבית רובץ מול הטלוויזיה / מחשב ולא עושה את הנדרש ממני. כמו שאמרתי, האווירה של להיות "שמיניסט" רק מוסיפה להרגשת החופש ואי-הרצון ללמוד, ואני מאוד חרד לגבי העתיד שלי, וחייב להתמודד עם זה איכשהו כדי לעבור את השנה האחרונה שלי בצורה הכי טובה שאפשר. אם למישהו יש עצות/הערות/הטפות שיוכלו לעזור לי ולדרבן אותי ללמוד אני אשמח, כי אני ממש חייב את השינוי הזה במח שיגרום לי לוותר על ההנאות ולחזור ללמוד, אני חייב שתחזור אלי המוטיבציה. תודה מראש, אביה
שלום, אני אביה, תלמיד כיתה י"ב, ויש לי בעיטה "קטנה"... אני לא יודע אם זה הפורום הנכון, אבל אני ממש צריך עצות להתמודדות עם משהו שעובר עלי בתקופה האחרונה. כל חיי הייתי תלמיד מצטיין, כזה ש-95 לא מספיק בשבילו. השקעתי את מירב כוחותי בלימודים, אך יחד זאת לא ויתרתי לרגע על הילדות שלי. החברים וההנאות קדמו ללימודים, ועדיין הייתי מצליח לקבל ציונים טובים מאוד. כל זה היה נכון עד שהגעתי לתיכון, ושם, בשנים החשובות ביותר התחלתי להידרדר מבחינה לימודית- מאסתי בלימודים מתוך רצון להשתחרר לאחר כל כך הרבה שנים של "חרישה" (לאור הציונים שלי יהיו מי שיגידו שאני "חרשן", אבל אני תלמיד שעושה מה שנדרש ממנו ולא יותר מזה) . בכיתה י' המצב היה יחסית טוב, אבל כבר כשהגעתי לכיתה י"א (שאגב, הייתה שנה מאוד לחוצה מבחינת לימודים- לא היה לילה שלא הייתי עוסק במשהו שקשור ללימודים), התחלתי לעגל פינות ולעשות לעצמי הקלות שלא יכלתי להרשות לעצמי קודם לכן, כמו לא לגשת למבחן או להעדר מלימודים. בתקופת הבגרויות ראיתי את החופש קרב, וזה גרם לי להתרשל מלימודיי אף על פי שזו התקופה שעלי לתת את המיטב. ניגשתי לבגרויות בלי לסיים את החומר או אחרי לימוד מאוד כללי ולא ממצה. ובכלל, כל השנה הזו הייתי הרבה עם חברים והזנחתי לימודים, אבל למרות הכל- ממוצע הבגרויות שלי נכון לעכשיו הוא 96. אני לא אגיד שהוא לא טוב, אבל אני יודע שאני מסוגל ליותר, ואני גם צריך יותר מכיוון שאני מעוניין ללמוד רפואה ומחישוב הממוצע שלי בהתאם לדרישות האוניברסיטה אני עובר אך מאוד גבולי. כיום אני תלמיד בכיתה י"ב, והאווירה החופשית מאוד גורמת לי להזניח לימודים בצורה משמעותית מאוד (למרות שאין לחץ השנה, אני לא ניגש למבחנים כי אני לא מספיק את החומר לבחינה- דבר שלא העליתי על דעתי שנים קודם לכן), ואני רואה ומודע להידרדרות ההולכת וגוברת שלי מבחינה לימודית המתבטאת בציונים. לאחרונה היה לי מבחן בתנ"ך שגם אליו לא ממש למדתי, והיה לי קשה (אמנם המבחן היה קשה ללא שום קשר, אבל אני חושב שהייתי צריך להצליח בו), ונקודת השבירה שלי הייתה כשקיבלתי 88 בביולוגיה- ציון שמאוד כאב לי, במיוחד לאור העובדה שהמבחן הקודם בביולוגיה הסתכם בציון 77, ואני מאוד חושש לציון המגן שלי. אני כותב את הדברים מתוך מודעות עצמית וביקורת מאוד גבוהה כלפי עצמי שליוותה אותי לאורך כל החיים שלי, אבל למרות המודעות- אני מתקשה ללמוד ומוצא את עצמי ימים שלמים בבית רובץ מול הטלוויזיה / מחשב ולא עושה את הנדרש ממני. כמו שאמרתי, האווירה של להיות "שמיניסט" רק מוסיפה להרגשת החופש ואי-הרצון ללמוד, ואני מאוד חרד לגבי העתיד שלי, וחייב להתמודד עם זה איכשהו כדי לעבור את השנה האחרונה שלי בצורה הכי טובה שאפשר. אם למישהו יש עצות/הערות/הטפות שיוכלו לעזור לי ולדרבן אותי ללמוד אני אשמח, כי אני ממש חייב את השינוי הזה במח שיגרום לי לוותר על ההנאות ולחזור ללמוד, אני חייב שתחזור אלי המוטיבציה. תודה מראש, אביה