בעיות ביחסים...

shani4u2

New member
בעיות ביחסים...

אני זקוקה לעצה/ עזרה כשלהי... אני בת 23 חבר שלח בן 27 בחור שמאוד מאוד מאוד קשור למשפחה שלו בצורה יוצאת דופן ז"א ההורים,האחים,הדודים(אפילו) מאוד קשורים ומחוברים תמיד חששתי שזה יהווה בעיה בעתיד כיוון שכל הקשר שלנו התנהל בצורה תקינה כלומר אני והוא היינו נפגשים, מבלים, ובעצם עושים מה שרוצים כשאפשר ז"א אם אמא/אבא שלו לא צריכים שייקח אותם עם האוטו לאנשהו, או אם דוד שלו לא צריך עזרה כלשהי וכו..וחבר שלי אף פעם לא יכול להגיד אני לא יכול או לא עכשיו תמיד זה קודם כל המשפחה ולעיתים המשפחה היתה גם מגזימה עם הבקשות כי הכל אבל הכל נופל על חבר שלי, אני בעצם מנסה להסביר פה כמה המשפחה תלויה וקשורה אליו וגם הוא אליה. אני וחבר שלי עברנו דירה לפני שבועיים לעיר אחרת,רחוקה מהם, ומאז שעברנו עוד לא התאקלמנו סופית מבחינת כל הרהיטים והארגזים שלנו, אבל ההורים שלו רוצים לבוא אלינו לארוחות,רוצים לבוא לישון אצלנו ובקיצור להתעלק ולהקשות עלינו העיקר להיות איתנו כל הזמן. ובגלל שחבר שלי מאפשר את זה אז הם כל הזמן ירגישו בנוח לבוא,ולרצות לישון אצלנו וכו'...אני רוצה להקדים תרופה למכה ולא רוצה שיבואו לישון אצלנו כי אז זה יהפך להרגל.אין לי בעיה שיבוא לביקור, נארח אותם יפה, אבל לישון? זו קצת חוצפה!!!שאם אני יאפשר את זה, אז זה יהיה על בסיס קבוע כי לחבר שלי יש אח שגר באותה עיר שלנו עכשיו, והם בחיים לא אמרו לי אנחנו נבוא לישון אצלכם או לארוחות הוא גר בעיר הזו 3 שנים והם היו אצלו רק פעמייים לארוחת ערב,ובחיים הם לא יגידו לו שיבוא לישון אצלו, כי האח שלו לא מאפשר את זה מלכתחילה. ועל זה רציתי בעצם להתייעץ איתכם חבר שלי בחיים לא יגיד לא למשפחה שלו, וכל מה שאני יגיד אם יהיה שונה ממה שאמא שלו אומרת הוא יריב איתי והעיקר שיעשה את מה שאמא שלו רוצה או מה שהמפחה שלו ביקשה וזה יוצר המון בעיות. אני מפחדת מהעתיד שלי איתו כי זה לא מה שאני רוצה שבכל דבר קטן אין מי שיצדד בי, נניח ואני רוצה שהיום נילך לאמא שלי לבקר אותה כי לא ראיתי אותה כמה ימים, ולמרות שהיא גרה בעיר ששכרנו דירה, אמרתי לחבר שלי היום תבוא איתי אליה זה חשוב לי הוא אמר אין בעיה, כשהגיע הרגע שרציתי שנילך אח שלו אמר לו שהוא קופץ לראות את הדירה ונחשו מה?הוא לא אמר לו אני לא יכול עכשיו אלא אמר לי בוא, ואני הלכתי לבד בסוף לאמא שלי, שתבינו זה לא סוף העולם שהלכתי לבד זה הקטע שבחיים הוא לא יגיד למישהו אני לא יכול או אני לא רוצה בשביל לבוא איתי או למעני. בסופו של דבר אני תמיד בתחתית סדר העדיפויות כך אני מרגישה ודיברנו על כך המון זמן היו לנו המון מריבות,וויכוחים ואני מפחדת שאני עושה טעות שאני בכלל איתו, אני מפחדת כי בינתיים אני רק סובלת מהדברים האלו הוא תמיד מתנגח בי וכל מה שאני יאמר לו לגבי המשפחה הוא יכנס איתי למאבקי כוחות, גם אם אמא שלו לפעמים זורקת הערות לא יפות לעברי הוא אף פעם לא יגן עליי ויבוא לקראתי. מה אתם אומרים אני מבזבזת את זמני איתו? כי אני לא בטוחה שהוא ישתנה מתישהו, אמרו לי שאיך שעכשיו הוא מתנהג איתי הוא יתנהג כך גם אחרי חתונה, ואפילו יותר יעצים את זה. וגם כשניסיתי לדבר איתו יפה הוא אמר שבחיים לא ישתנה ותמיד יהיה כך כי המשפחה שלו חשובה לו מאוד.למרות שלעיתים הוא פוגע בי יותר מאמא שלו כי אם היא זורקת הערה אני לא יכולה לשנות אותה אבל לפחות שחבר שלי יגן עליי?יאמר לה משהו?כלום הוא בחיים לא ייצא נגד אמא שלו גם אם אני נפגעתי, ווגם אם אני לא רוצה שההורים שלו יבוא לישון אצלנו הוא רב איתי ויכנס בי אבל העיקר שההורים שלו יבוא ויעשו מה שהם רוצים ואני צריכה להתפלל שלא ירצו לישון אצלנו או שלא יבקשו עוד דברים, אני כבר לא יודעת מה עוד הם ירצו כי לפי מה שאני רואה עכשיו חבר שלי מאפשר להם להגיד ולרצות ולעשות מה שהם רוצים. אז אני לא בטוחה לגבי העתיד המאושר שלי לצידו...מה לעשות?בבקשה עזרו לי.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
תשובה נחרצת (כמעט)

כבר אמרו לך שהוא לא ישתנה, ואין לי ספק שזה נכון. זה הבחור. יש בחורות שמאוד יאהבו את המשפחתיות הזאת ויש כאלו (כמוך) שזה מוציא להן חררה. ככה הוא. (רק כדי לסבר את האוזן, זה שאחיו שונה ממנו ב-180מעלות זה הדבר הכי טבעי בעולם. כל ילד תופס במשפחה תפקיד מסוים, ושמה הוא נשאר בד"כ עד יום מותו - אלא אם כן הוא עובד ממש ממש קשה לצאת משם, באמצעות טיפול, וגם אז זה לוקח הרבה זמן). אז זה הבחור. העצה הכי מעשית שיש לי בשבילך היא לעבור לאחיו... טוב, ברצינות, הרי אף אחד לא יגיד לך אם לעזוב את הבחור או לא. לא. אני בשום אופן לא מוכן להגיד את זה! לא! אל תלחצי עלי! טוב, אם אין ברירה, אני אגיד לך. זה בחיים לא יעבוד. חבל על הזמן שלך.
 
לפחות הוא אמיתי

אחרי החתונה זה יהיה גרוע יותר. ועכשיו את עוד עצמאית ברשות עצמך. כשיהיה לך ילד\ים, תהיי הרבה יותר תלויה בו ובמשפחתו. הם ישלחו את ידם המתערבת בכל ניואנס בחיים שלכם, והפעם זה לא יהיה בתיווך שלו, אלא ישירות. יהיו להם הערות עלייך, על הילדים, על החינוך, על ההחלטות שלך.. כמו מריוס, גם אני חושב שיהיו כאלה שיאהבו את האפיון הזה של הבחור. אבל את, לפחות תדעי לאן את נכנסת... גם אם הוא היה מבטיח לעמוד מולם, לא בטוח שהיה עומד בהבטחתו. אבל אם הוא מצהיר בצורה מפורשת שזה לא ישתנה - זה שלט ענק בשבילך. את ניסית ליצור משוואה שבו הוא יעדיף אותך על פניהם במקרים מסוימים והוא הבהיר לך את מקומך. זה לעולם לא יקרה!
 

shani4u2

New member
תראה אבל אני לא יכולה להיות אגואיסטית...

כי מצד אחד הוא תמיד מגן עליהם תמיד יעשה מה שהם רוצים אבל מצד שני הוא עבר לגור איתי בעיר רחוקה מהמשפחה שלו עבר איתי לעיר שתמיד גרתי בה ושהמשפחה שלי גרה כאן. אני נורא מבולבלת אני מפחדת לעשות טעויות אבל אני אוהבת את הבחור הוא אהבת חיי והאהבה הכי גדולה שהיתה לי, אני מפחדת לאבד אותו בגלל הנושא הזה אבל אני גם מפחדת להתחתן ולהיות אומללה,כי כל פעם שיש לנו ויכוח שהמשפחה שלו קשורה בזה אני מרגישה זרה לו ואנחנו רבים ותמיד אני זו שנפגעת, אני לא רוצה לסבול כך לא עכשיו ולא את שארית חיי.מה אעשה? ואולי אחרי חתונה זה שונה כמו שהוא אומר גם שאחרי חתונה ושיש ילדים זה שונה כי יש משפחה משלך כבר...אני כבר לא יודעת מה לעשות....
 

שילה1

New member
סליחה שני.גם כעת אתם משפחה לכל דבר!אתם חיים

יחד.מכאן שלקחתם על עצמכם את כל המחויבויות. מה שלא מסתדר היום,יחריף במהלך השנים.אם כעת אינך יכולה או הוא,לשים להוריו גבולות,הרי ש....קחי בחשבון את הדברים. לאור גילך הצעיר,מציעה לך לשקול ומהר,לעזוב מערכת זו,ולחפש לך מערכת אחרת,בה כבוד הערכה,שויון ואהבה יהיו מרכזיים.
 
שום דבר לא משתנה אחרי החתונה

הכל נישאר אותו דבר . הם שם כל הזמן . אני חיה כך 17 שנים . את אוהבת אותו והוא אותך וזה חשוב ביותר . יש לך 2 אפשרויות :- ללמוד לחיות עם זה ולהפיק תועלת אישית (הם יעזרו עם הילדים בעתיד ) או להיפרד. אם תהיי שלילית מערכת היחסים שלכם לא תישרוד . הוא תמיד יעדיף אותם (עם כל האהבה שלו אלייך) כמו שאמרת יש ויהיה סדר עדיפויות . ואת תמיד תהיי בעדיפות שניה . אני אישית למדתי לחיות עם זה וככל שמתבגרים מבינים שזה לא כל כך נורא ובהחלט אפשר להפיק מכל תועלת . אבל כשאת צעירה קצת יותר קשה .
 

אייבורי

New member
אני חושב

שהוא מבזבז את הזמן איתך. אבל שתדעי שיכול להיות הרבה יותר גרוע, המשפחה שלו תעבור לגור אצלכם בסלון, חבל לנסוע רחוק ואז פעמים בשבוע לבוא, זה המון נסיעות. הכי קל תכינו להם את הסלון [רצוי מיטת מים זוגית אקסטרא לארג'] נטיה של נשים [צעירות] לבדוק כמה אוהבים אותם, כמה הם שוות בסולם הדרגות, האם אמא שלו יותר חשובה ממך. לדעתי יש לך דרך ארוכה עד בגרות לזוגיות ולכן אני באמת מציע לו להמנע מעוגמת הנפש הכרוכה בכך.
 

נגה68

New member
חד משמעי

תעצרי את הקשר הזה אם את יכולה כמובן כי להציע הכי קל
 

BlackUnicorn

New member
אני רואה את הדברים קצת אחרת.

דבר ראשון, אני מאוד מזדהה איתך. הארוס שלי גם הוא כזה - מאוד מאוד מאוד משפחתי. המשפחה שלו זה החיים שלו, נקודה. בשנים הראשונות לזוגיות שלנו, למרות שגרנו ביחד, הייתי במקום השני. ללא שום ספק. לא יודעת אם זה הפריע לי ברמה שזה מפריע לך, אבל זה כן הפריע ברמה שתוכניות היו משתנות כי הם היו צריכים ממנו משהו והיה נדמה לפעמים שהוא מאוד מושפע מדעות של ההורים שלו ובעיקר אבא שלו עד כדי כך שלא הייתה לו דעה משלו לעיתים. אצלנו, אני יכולה לספר - זה השתנה עם השנים - אולי וכנראה בגלל שהוא התבגר (הכרנו בגיל 20-21, היום הוא בן 26). בנוסף, הייתה לי בעיה עם זה אבל מצד שני גם הבנתי שעצם המשפחתיות שלו כיום זה סימן טוב לעתיד - כשתהיה לנו משפחה משלנו הוא יעביר את ערכי המשפחה החזקים שלו הלאה, וזה חשוב. אין לי ספק לצורך העניין שהוא יהיה אבא מעולה. מצד שני, אצל המשפחה שלו אני כמו בת בית (הם קוראים לי מאז ומתמיד "הבת שלהם"), והם לא אוהבים לדחוף את האף - הם לעולם לא ירצו לבוא לישון פה (לא שיש מקום) או להידחף. בשורה התחתונה - בן הזוג שלי למד עם השנים והבין שאנחנו הופכים להיות משפחה גרעינית משלנו. אני חושבת שהשינוי המשמעותי ביותר נעשה כשהוא הציע לי נישואין ולאו דווקא כשעברנו לגור ביחד. אולי המחויבות הזו עשתה לו סוויטץ' בראש. מה שלא הצלחתי להבין מההודעה שלך זה - כמה זמן אתם יחד? האם את מסתדרת עם המשפחה שלו? האם את מוכנה ויכולה לשהות אצלהם פעם פעמיים בשבוע? או שגם זה מעצבן אותך? ואיך את עם משפחתך? איך הוא עם משפחתך? (לצורך העניין אני יכולה להעיד שבן הזוג שלי קירב אותי למשפחה שלי.. כן כן.. בדיוק בגלל הערכים החזקים האלו שלו. אז לא הכל שלילי!). בקיצור, הרבה נושאים למחשבה. ההבדל העיקר ביני לבינך הוא שהבחור שלך כבר בן 27, ובשלב הזה לא ברור אם זה ישתנה. (אגב, גם בן הזוג שלי אמר שהוא "בחיים לא ישתנה"). אם תרצי לדעת עוד את מוזמנת לשאול כאן או במסר.
 

BlackUnicorn

New member
ההודעה יצאה קצת מסורבלת ולא לוגית...

רק קמתי, סלחו לי
 

shani4u2

New member
אז ככה...

אני בת 23 הוא בן 27 שנה ו4 חודשים יחד. הוא היה גר בעיר אחרת וצלי בבית אין לי חדר לבד אז רוב הזמן אני הייתי ישנ אצלו והיו מצבים שכבר לא יכולתי הייתי חייבת לברוח משם כי ההורים שלו תמיד רוצים חברה וכו...ואני באה מהעבודה ורוצה רק את השקט שלי והפינה שלי. אז אני באמת אוהבת אותם כי הם המשפחה שלו ואני לא יכולה לשנות אותם אבל אין להם טאקט,ואין להם גבולות.כי חבר שלי אף פעם לא נהג לעשות להם גבולות וחבר שלי מתנגח בי על הקטע שהוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה ואני לא יחליט בשבילו ואם הוא רוצה שההורים שלו יבואו לישון אז הם יבואו כך הוא מדבר. אנחנו שומרים שבת ועושים שבת עם ההורים שלי ושבת אצל ההורים שלו וישני ששם כי אין ברירה לא נוסעים בשבת, אז מה לא מספיק ואני צריכה אותםם גם בבית שלי?מה גם שאין לי מקום בבית בשביל לישון. הוא מסתדר עם המשפחה שלי אין בעיה איתם. האם לפי דעתך להמשיך כך ולחכות שדברים ישתנו? או פשוט לפרק הכל? שזה ממש יהיה לי קשה כי אני באמת אוהבת אותו ומרגישה שהוא פשוט החיים שלי.
 

BlackUnicorn

New member
אתם רק 4 חודשים ביחד?

נו, אז בטח שהוא עדיין שומר על ההרגלים שלו. יקח זמן עד שהוא יוותר למענך. תראי, אי אפשר להבטיח כלום, אבל אני רואה את זה ככה - הוא ישנה את סדר העדיפויות שלו כשהקשר שלכם יהיה רציני מספיק. אולי גם חשוב לו לראות שאת מוכנה להתפשר למען משפחתו לפני שהוא יתפשר למענך. מה שבטוח - אתם ממש בהתחלה והציפייה שלך לשנות את סדר העדיפויות שלו כבר בשלב הזה היא מוקדמת מדי, אפילו לטעמי... מנגד, הדרישה שלך שהם לא ישנו אצלכם היא לגיטימית. עם זאת, את צריכה לדבר איתו ולהסביר אותה ממניעים של פרטיות והרגשת נוחיות בבית ולעולם לא ממניע של "הם נדחפים" או "אני במקום השני". זו גישה לא נכונה פשוט. בשורה התחתונה - אם נראה לך שיש עתיד לזוגיות, מלבד העניין הזה - תמצאו דרך להגיע לפשרה. הרי הוא בעצמו אומר לדברייך: "שאחרי חתונה ושיש ילדים זה שונה כי יש משפחה משלך כבר" - כלומר הוא מבין את ההיגיון מאחורי הדברים. אז יש עם מי לדבר. תסבירי לו על דרך הפרטיות והכבוד שאת רוצה את המרחב האישי שלך, ושבאותה מידה את לא תזמיני חברות שלך לימים שלמים אליכם הביתה, ותגיעו להסדר כמה פעמים בשבוע אתם אצל המשפחה שלך וכמה אצל המשפחה שלו. אצלנו, לדוגמא (ואנחנו לא שומרי מסורת) - יש הרגל של "שבוע שבוע" - יום שישי אחד אנחנו בארוחה משפחתית אצל אמא שלי, ביום השישי שלאחריו אנחנו אצל המשפחה שלו. בימי שבת שבהם אנחנו אצל אמא שלי, אנחנו הולכים לעיתים לאכול צהריים אצל המשפחה שלו, ולהפך (לפעמים משאירים שבת פנויה). ומעבר לזה, אם יש משהו חשוב, אנחנו מבקרים אצל המשפחה שלו עוד פעם נוספת, אבל זה די נדיר. אם הוא רוצה - הוא הולך לשם לבד באמצע השבוע לאחר העבודה, לאכול ארוחת ערב לדוגמא, וחוזר הביתה. מקווה שעזרתי.
 

BlackUnicorn

New member
אה. פספסתי.

בכל מקרה התשובה שלי עדיין עומדת בעינה - תנסו להגיע לפשרה. אם אתם לא מצליחים - נכשלתם כבני זוג בלאו הכי, ואז את יכולה להמשיך הלאה. לא מסכימה עם התגובה מתחת של מבקר הגבולות - לא כולם בני זוג מושלמים. אוי ואבוי אם היינו מעיפים בני זוג על ימין ועל שמאל רק בגלל שהצהרות כאלו ואחרות הן לא נכונות - בני זוג טעו, טועים ויטעו. זה היופי בזוגיות - לומדים איך להתנהג, איך לחיות יחד, איך להתפשר ואיך לחיות כזוג. השאלה היא אם בן הזוג שלך הוא שותף לרצון שלך להתפשר, או לא.
 

shani4u2

New member
תראי...

בן הזוג שלי תמיד אומר להתפשר ולהתפשר אבל כשאני יתפשר איתו לגבי מה שהוא רוצה ולא לגבי מה שאני רוצה כי תמיד הוא ממציא לי משהו ומסדר את זה לטובתו כלומר אני אומרת אמא שלך רוצה לבוא לישון פה בוא נתפשר שהם יבואו רק לארוחה או משהו כזה ולא לישון אז הוא אומר לא תתפשרי את לטובתי כי תחשבי שהייתי רוצה שהם יבואו לישון אצלי שבועיים אז אני לא אומר שבועיים אלא יום-יומיים, הוא משחק עם דברים לטובתו, ולא כל כך מתחשב בי...הוא רוצה להשיג אך ורק את מטרתו וכנראה זה לשלוט..
 

BlackUnicorn

New member
אין כזה דבר..

פשרה זו פשרה, או שתלמדו להתפשר, או שתקומי ותלכי, אין אפס. ושוב - דברי אליו בהקשרים של פרטיות, כבוד, מרחב אישי, על עצמך ועל הפגיעה בזוגיות שלכם, ולא עליהם ועל ההפרעה שלהם. זה עוזר. אם לא, אז לא.
 

גארוטה

New member
עכשיו הכל הרבה יותר

ברור, את פשוט לא אוהבת את המשפחה שלו, נקודה. כשאת כותבת "אני באמת אוהבת אותם כי הם המשפחה שלו ואני לא יכולה לשנות אותם אבל אין להם טאקט, ואין להם גבולות", אז יקירתי, מה שמשתמע מכך זה רק דבר אחד, את לא אוהבת, לא מכבדת ולא סובלת את נוכחותם. את נמצאת עם הבחור קצת יותר משנה, הם נמצאים איתו 27 שנים, מה בדיוק רצית שבשנה וקצת שאת איתו ישתנו כל סידרי עולם? אחרי הפוסט הראשון שלך רציתי לכתוב לך קומי ותברחי, עכשיו ככל שאת כותבת יותר ברור שהבעיה היא יותר אצלך מאשר אצלו, יש לך צורך לשלוט, להיות במקום ראשון, את לא מסוגלת לקבל את העובדה שבכלל יש לו משפחה ואנשים אחרים שהוא מכבד ואוהב ומתחשב בדעתם, רק את וזהו, ולכן את כל הזמן עושה לו מבחנים כדי לראות את מי הוא אוהב יותר, את הצד של מי הוא תופש והפאפי של מי הוא, שלך או של משפחתו. העיצה שלי אלייך, תתבגרי. תלמדי לקבל שהעובדה שיש לך בן זוג לא אומרת שהוא צריך להתנתק מכל קשר אחר בחייו. גם משפט כמו "הוא האהבה הכי גדולה בחיי" מראה על חוסר בגרות מכיוון שאת רק בת 23 כמה מערכות יחסים ואהבות גדולות או קטנות היו לך כבר בחייך?
 

shani4u2

New member
אז תשמעי את בלבלת הכל לגמרי...

היו לי כמה מערכות יחסים רציניות אחת שנה וחצי והשנייה שנתיים וחצי ובחיים לא היו לי וויכוחים מהסוג הזה. אני אוהבת את משפחתו והם חשובים לי איפה שהוא נכון שאני רוצה מעט להתרחק מהם כי הם ממש יושבים על וריד ואין להם טאקט בכלל אבל זה לא אומר שאני לא מכבדת אותו או את משפחתו אני מבינה שהוא קשור אליהם לכן אני אומרת אנחנו באים לבקר אותם כשרק אפשר, וזה אפילו שכל הבית שלנו עדיין בקרטונים, ואני אפילו אומרת לחבר שלי תלך אליהם או בוא נילך לבקר אותם בכיף זה לא העניין. הקטע הוא שאין גבולות כל מה שאמא שלו תבקש כל גחמה הוא צריך לעשות גם אם זה פוגע בי לדוג' שיבואו לישון אצלי...למה?למה אני צריכה את זה לא רק שאין לי מקום בבית אני רוצה פרטיות אני רוצה שקט והם לא משפחה שמכבדת את הפרטיות של האחר,אז לכן אמרתי שיבואו לארוחה,אנחנו נבוא אליהם בכיף אבל לישון זו חוצפה ואני לא רוצה את זה. אז מה הוא לא צריך לכבד אותי?לא צריך להתחשב בי?אני אוהבת את משפחתו אני לא אוהבת את הקטע שהם תמיד מחפשים שנהיה איתם, נבלה בחברתם,גם כשהיינו גרים בנפרד ואני באה אליו תמיד הם רוצים שנישב איתם בסלון וכו...וקצת לא מבינים שיש כאן זוגיות ואנחנו רוצים גם שקט אבל הם לא אשמים הם לא מבינים זאת כי חבר שלי לא דואג להסביר להם או להעמיד אותם על מקומם, והבעיה שלי עם חבר שלי ולא בגלל שאני לא אוהת אותך או משהו.
 
אני לא חושב שהמשפחה שלו היא הבעיה

כל הקונפליגטים שתארת מאוד מינוריים בעיני. הבעיה היחידה היא ההצהרות שלו. בן זוג טוב אומר: "אני אפעיל שיקול דעת, ומצד אחד לא אתן לזוגתי להכתיב לי ולמשפחה שלי לגבי הקרבה בינינו, ואם רוצים לבוא לישון, תפדל... ומצד שני אני גם אהיה קשוב לרגישויות של בת הזוג שלי, ואלך לקראתה ואנסה לרצות אותה במידה מסוימת". אם הוא מצהיר שהרגישויות שלך לא מעניינות אותו, אז זו בעיה. כי המימוש הראשון של "אהבה" זה בדיוק הקשב לרגישויות.
 
תגובתך פשוט מוגזמת

אני יכולה לומר לך שאני נמצאת בסיטואציה דומה לשלך רק מהצד ההפוך, אני זו שקרובה מאוד למשפחתי ומבחינתי משפחה זה הדבר החשוב, גם המשפחה הגרעינית שאנו בונים וגם המשפחה המורחבת ואין זה סותר האחד את השני. אני נמצאת היום בסיטואציה לא קלה עם בן זוגי על כמות ביקורים ואירוח של אח שלי ואני יכולה לומר לך שהמצב לא פשוט וקשה מאוד להגיע לפיתרונות (אבל אנחנו מנסים). אני חושבת שמי שחצופה זו את ולא ההורים שלו שרוצים מדי פעם לבוא ולהתארח ולישון אצל הבן שלהם שכפי שציינת גר בעיר רחוקה מאוד לשלהם. גם ההורים שלי אוהבים מדיי פעם לבוא לסופ"ש במרכז והם ישנים אצלנו כשם שכשאנו מעוניינים בסופ"ש בצפון אנו ישנים אצלם. זה ברור שהוריו לא יעברו לגור אצלכם כך שאני לא מבינה מה הבעיה שלך, אומנם את עדיין מאוד צעירה אבל תנסי לחשוב קדימה, תחשבי איך את היית רוצה לראות את התנהלותך עם ילדיך ואת התנהלות ילדיך ביניהם והאם את רוצה שיהיו קרובים אליך וביניהם כפי שמשפחתו של חברך או שגם את היית מעוניינת שילדיך יגידו לך "אמא, את לא יכולה לבוא לפה לישון מקסימום לארוחה". תלמדי מעט לשחרר ולקבל זה שאנחנו נמצאים בזוגיות ובונים משפחה גרעינית חדשה אין זה אומר שאנו צריכים לוותר על משפחתנו המורחבת
 
למעלה