בעיה

[טל קארי]

בעיה

שלום, שמי טל ואני בת 15 הוריי התגרשו לפני כמעט שנתיים, ואני חיה עם 2 אחיותיי ואמי בביתינו. אבי עבר לגור בכפ"ס. אחותי הקטנה עולה לכיתה ב' ואחותי הגדולה בצבא. העניין הוא, שכאשר אנחנו אצל אבינו, אמי מרגישה בדידות, דיכאון ועצב. השבוע זהו השבוע שבו אנחנו אצל אבינו עד יום שישי [ה"שבוע שלנו"] ואמי מספרת לי שהיא חשה עצב ובדידות כשאנחנו לא ליידה.. אני מציעה לה לצאת, ללכת לחברות, לעשות הליכה, אך אני לא חושבת שזה יועיל, היא מאוד קשורה אלינו.. מה ניתן לעשות? אני מאודד דואגת לה, היא מאוד רגישה ואני לא רוצה שתבכה כשאנחנו לא בבית.. יש לנו חתולה, והמלצתי לה לאמץ כלב כדי שלא תהיה בודדה...אך היא תמיד מסרבת, היא טוענת שהיא צריכה את הבנות שלה. מה עליי לעשות? בתודה, טל.

 

[דנדי1]

קצת קשה להגיב....

אנסה לעשות זאת בעדינות את הילדה והיא האמא , היא זו שצריכה לדאוג לך ולא להיפך (ככה אני רואה את זה לפחות) תסלחי לי אם אפגע בך אבל העובדה שאמא שלך מתנהגת ככה נורא "מעצבן" אותי היא אמורה להיות אמא וגם אם היא מתגעגעת נורא ואם היא נורא קשורה אליכן היא צריכה להבין שיש לכן גם אבא אני בטוח שבגלל שאת יודעת שבמהלך השבוע היא תיהיה נורא עצובה ושיהיה לה קשה זה איכשהו יהרוס לך את השבוע אצל האבא וזה לא צריך להיות כך תעבירי לאמא שלך שתתמודד עם הקושי ותתן לכן להנות עם אבא שלכן

 

[טל קארי]

אתה צודק

זה נכון, ואני גם לא רוצה שאני לא יהנה...למרות שאני לא אוהבת להנות על חשבון אחרים... אבל אני אגיד לה את זה.. תודה!

 

[אא ניר]

אמא שלך

צריכה לטפל בעצמה בעזרת בעלי מקצוע. לא בגלל העצבות, שהרי היא טבעית ובמקומה, אלא, בעיקר, בשל הצורך שלה לשתף אתכן. היא צריכה ראשית לשלוט בצורך לשתף אתכן ורק אחר כך בעצבות עצמה. זה "לא חוקי" מה שהיא עושה. {למרות שכפי הנראה אין במעשיה כוונה רעה, כי אם המון חוסר יכולת וקשיים אישיים} אם תרצי לדעת עוד על דעתי, תשלחי מסר. הצלחה לכולכם.

 

[טל קארי]

נכון

היא גם פוגעת בי כשהיא אומרת את זה.... באיזשהו מקום זה מציק לי ומפריע לי, ומוציא אותי אשמה... תודה!

 

[סתם שמוליק]

הרגישות שלך מדהימה

אבל אמך תאלץ למצוא את הדרך להתגבר. הייתי מציע בזהירות ... שיש מצב שאולי יהיה לאביך דווקא נוח לארח רק אחת משתיכן בכל פעם (אולי הוא אפילו יעדיף את זה), אבל אז יווצר מצב שכל אחת מכן תראה אותו פעם בחודש (אולי אפשר לחשוב על פתרון שפעם בשלושה שבועות כל אחת מכן תיפגש איתו). אם זה נשמע לך משהו שיכול להתאים הייתי מתחיל לברר מאד בזהירות עם כל הצדדים הקשורים לעניין (אמך, אביך, אחותך) ורק אם זה מוסכם על כולם הייתי עושה משהו בכיוון. בכל מקרה, עם רגישות כזאת מאמין שתתגברו על כל דבר. בהצלחה.

 

[טל קארי]

אני חושבת

שאמא שלי זקוקה לנו הרבה יותר מאבא שלי.. הרבה הרבה יותר.. כשאנחנו לא בבית של אבא, הוא מסתדר...הוא לא מתגעגע ברמות מטורפות כמו אמא.. אני חושבת שאמא זקוקה לבן זוג, והיא מנסה למלא את החור החסר בכך שהיא נמצאת יותר איתנו.. מה יקרה שלי יהיה בן זוג? המצב לא יהיה נעים..היא תרגיש יותר גרוע.... תודה! טל

 

[אמא אהבה]

טל היקרה

בטוחה שגם אבא שלכם מאוד אוהב ומתגעגע גם כשאינכן איתו ושגם אבא שלכן זקוק לכן מאוד, אבל ההבדל ביניהם הוא שלאביך יש את היכולת להישאר עם עצמו והוא אינו נשען עליכן, בעוד נראה שלאמא שלך אין בהווה את היכולות האלו. יש הבדל בין הזדקקות לאנשים הקרובים, לבין השענות טוטאלית עליהם. מקווה עבור אמא שלך שהיא תלך לטיפול ותצליח לעשות שינוי עם עצמה עוד לפני שיהיה לה בן זוג. בכל מקרה, את מבחינתך, המשיכי לאהוב את אמא שלך כפי שאת אוהבת אבל שימי לב, לעשות הבחנה בין לתת ולקבל ממנה אהבה ובין להוות עבורה משענת שעליה היא משעינה את כל חייה. השענות כזו אינה הוגנת עבורך.

 

[טל קארי]

נכון והיא מפריעה לי..

לאיזה טיפולים עלייה ללכת? פסיכולוג זה טוב?

 

[קטי30]

חושבת שעם כל הכבוד מתוקה

ללכת לפסיכולוג זה אמור להיות מתוך הרצון שלה והבחירה שלה,שלה ורק שלה את במצב כזה רק יכולה לזרוק ת'רעיון לאוויר העולם אבל זה בהחלט צריך לבוא ממנה דעתי בלבד

 

[טל קארי]

היא הלכה פעם

וחשבתי שזה קבוע אבל היא אומרת שהיא הולכת מתי שהיא מרגישה שהיא זקוקה ולפי דעתי זה ממש לא בסדר!! היא לא צריכה לחכות לזמן הזה שהיא תתמוטט!!!

 

[קטי30]

יכולה בהחלט להבין

יש איזה חברה שמשפיעה משהוא/משהיא שאת יכולה לדבר איתו/ה והוא ישפיע/תשפיע עליה???

 

[טל קארי]

יש אולי מישהי אבל

היא נורא רחוקה, וקשה לי להגיע לדבר איתה... אני אולי יכולה לדבר עם דודות שלי, כלומר אחיות שלה... הן משפיעות עלייה

 

[קטי30]

מעולה../images/Emo70.gif

יכול להיות פיתרון לאופן השיכנוע ואולי אם היא באמת מושפת זה יכול רק להועיל לה והם כ"גורם משפיע" תוכלנה לרק לעזור לה

 

[טל קארי]

צודקת..המון תודה!../images/Emo9.gif../images/Emo24.gif

 

[אמא אהבה]

פסיכולוג זה מצויין- רק אם היא רוצה

בוודאי שפסיכולוג זה טוב ועשוי מאוד לעזור לה להביא שינוי לחייה (ובעקבות כך כמובן גם לקשר שלכן ולחיים המשותפים) אבל תהליכים כאלו לעולם לא יכולים להצליח אלא אם האדם עצמו בוחר בהם. גם הפסיכולוג המנוסה והטוב ביותר שיש לא יכול לעזור לאדם שלא רוצה לעזור או לא מסוגל כעת לעצמו. את מצידך לא צריכה לעשות כלום מלבד להבין את זה, בינך לבין עצמך. אם מרגיש לך יותר קל לשוחח איתה, דברו על זה אבל במידה וזה לא מקל מעלייך את התחושה הכבדה ועדיין קשה לך אולי כדאי שתלכי להתייעץ עם מישהו. האם יש לך שם של מטפל/ת מומלצים באיזור שלך? הביני- עם כל האהבה, לא תוכלי ובהחלט אינך אמורה, להחיות את אמא שלך. היא אדם בוגר ואת הילדה שלה שגם כן כבר בוגרת. לך יש את חייך שלך ולה את שלה.

 

[טל קארי]

אוקיי....תודה=)

אני אדבר איתה על נושא הפסיכולוג

 

[magic40]

שתפי אותה

ספרי לה את מה שסיפרת לנו כאן אני מאמינה שבעובדה שהיא גורמת לך עצב ודאגה היא תעשה מאמצים להתנהג אחרת וגם אם לא תסמכי על העובדה שככל שהזמן עובר הכאב הולך ונחלש ויכולים לקרות כל מיני דברים לא צפויים - לטובה- ואת מקסימה היא זכתה שיש לה ילדה כמוך

 

[טל קארי]

המון המון תודה!!../images/Emo24.gif

קצת יהיה לי קשה להגיד לה את זה... לא נעים....

 

[יערית]

היי טל ../images/Emo13.gif

דאגה של אמא "קטנה" יש בך,אינסטינקט מולד בכל אישה לדעתי, הזכרת לי את עצמי בגיל 15,בתקופה הזו אבי עזב את הבית ואמא שלי נשארה עם 6 ילדים וכל העול הכלכלי נפל על כתיפה. אז בתקופתו למדתי בפנימיית בן שמן,ובכל יום ויום אנחנו הבנות היינו מסיימות לימודים ורצות להאזין לרדיו לתכנית של יוסי סייאס (הוא היה מאד פופולרי בתקופה ההיא לפני 20 שנה אמאל'ההההה הזמן טס) אחרי שהקשבתי לו כ"כ הרבה נגמלה בי החלטה לשלוח לו מכתב, לספר לו הודות הכאב של אמא שלי ולשאול אותו איך הוא יכול לעזור? המכתב שלו נשלח.... עד היום הוא נמצא בין המסמכים של אמא שלי,כשהיא רוצה להזכיר לעצמה מי זאת הבת שלה,היא קוראת אותו בארועים מיוחדים

מהמקום שלי יכולה לומר לך שזה בסדר לשתף ברגשות,בתחושות שלנו כאמאות, אבל יש הבדל גדול בין שיתוף לבין ניקור מצפוני שהיא "נעזבת",נשארת "בודדה" בעיקבות הביקורים שלכם אצל אביכם.הרי אנחנו כילדים ,אנחנו מאד רישים לכל מה שעובר על הורינו,אנחנו לוקחים גם מאד קשה ללבד את מה שהם עוברים, עשית טוב בזה שניסית לעודד אותה ואף להראות לה שיש לה אפשרות לבחור אחרת בחיים, לא חושבת שזה מוריד מערכה כשבתה מייעצת לה או מעודדת אותה,לפעמים מה שרואים משם לא רואים מפה. אמא שלך צריכה להתמודד עם המציאות ואולי אף להתחיל לרצות טוב עבור עצמה, אם כבר פנית אלינו,אולי הצעד הבא יהיה נבון אף הוא,לומר לאמך להכנס לכאן, לקרוא לכתוב ,להוציא לשחרר וגם להשתתף במפגשים הח'ברתיים שיש כאן. משהו טוב יצא מזה תעשי חיים חמודה-החיים קוראים לך לכי תכבשי אותם.