הדיכאון שאינו במקום........
למדוכדכת בת ה-30 שלום איני פסיכולוג ולא מתימר להיות כזה ובפרט שאת לא זקוקה לזה לדעתי מה שקרה לך זה דבר פשוט מאד הית עסוקה בכל מיני דברים. פעם חשובים יותר. ופעם פחות. אבל לך הם היו מאד מאד חשובים. כמו, לעזור לזולת, לאחד ההורים, חברות וכו,ושכחת מעצמך"בכלל" יום אחד רצית משהו מ"חברה"ולא מצאת כזו.מפני ש.כ.ו.ל.ם. "עסוקים" ובצדק ואין להם זמן.{התחתנו וכדומה } ואז, נזכרת שאת קיימת ו..לבד... אבל לא מאוחר את עדין צעירה והחיים לפניך ועכשיו, לענין קחי את עצמך מול ה"מראה" והסתכלי היטב {זה לא חייב להיות } {ממש} זה בהחלט יכול להיות על הספה ובעינים עצומות והתבונני היטב מי את? מאיין את?{משפחה} רמת משכל. נשיותך. טוב ליבך. וכהנה וכהנה דברים שאת יודעת טוב ממני,(על עצמך), וכן, מותר לך לפזול-לצדדים-.ולחשוב. מה?? אין? שמנות ממני.מכוערות ממני.טפשות ממני.מבוגרות ממני{לא שאני חושב כך אליך} (רק לצורך הענין) לחזק רוחך אגב אילו ידעתי חודש מזלך יתכן שיכלתי עוד לעודדתך, חבל, אבל, אנא, אם בכל זאת עשו לך מ.ש.ה.ו. מילותי.באמת,אנא, הודיעיני על כך לא חשוב כיצד, בתודה בכל עת עבורך............שמואל.
