מכיוון שאני בשווווווונג של
לגלות סודות, אז עוד אחד: עד אותו יום סגרירי (אני זוכר את זה כאילו זה היה שלשום... בעצם זה היה שלשום!), הייתי - כנגד כל הסיכויים - אדם אופטימי וטוב לבב... ואז, בעקבות שפע האופטימיות הבלתי נלאית שלי, החלטתי לעשות החלטה.. היום אני מספר לו, חשבתי לעצמי. וכאחד שהמילה שלו לעצמו שווה משהו, כך היה... מאז למדתי לקח אחד חשוב; אופטימיות? הכל טוב ויפה... לפעמים באמת יש את כל הסיבות להיות מאושרים, ו.., איך לא, עליזים... אבל לפעמים, יש לנו את כל הסיבות להתבאס.. וזה מה שכיף כל כך ב"חיים". הקיצר, אני בעד הגישה החדשה: "הקדם תרופה למכה"... באמת שזה יעשה אותי האדם המאושר בעולם לגלות שאנשים כאלו ואחרים הגשימו את החלום שלהם (בין אם אני מכיר אותם, ובין אם לאו), לפעמים החיים נותנים לך לימונים, ואתה מצליח לעשות לימונדה, ולפעמים החיים נותנים לך לימונים, אבל לוקחים את הסוכר... ושוב, פילוסוף חכם אחד הגדיר כל כך יפה את המושג חיים;
איככככס.
אבל מי אני שאתלונן... עוד סוד אחד לפני פיזור; גם אני בעד הגישה האופטימית, אבל שאף אחד לא יבוא לבכות לי כשהיא לא תצליח..