בעיה קשה.. צריכה עצות
לום, אני בת 22 ויש לי חבר כמעט כשנה. זהו לא הבן זוג הרציני הראשון שלי היה לי שניים לפניו אחד שנתיים והשני 3 שנים.
אף פעם לא הרגשתי שאני רוצה להתקדם שלב עם בני הזוג הקודמים (לגור ביחד, חתונה וכד'), עם הנוכחי, לא יודעת למה, אני פשוט מרגישה שזה זה.
בן הזוג שלי מתגורר אצל הוריו ביחידת דיור צמודה לביתם.
הוא תמיד צייר את עצמו כאחד שלא נעזר בהוריו בעבודות הבית, שהוא מאוד עצמאי ואחראי, חוץ מעזרה כלכלית שהוא נשען עליהם למטרת חיסכון. המון זמן שדיברנו על מעבר לגור ביחד ביחידת הדיור שלו, אבל הוא תמיד פחד שיהיה בעיות עם אמא שלו (ארחיב בהמשך).
לפני כמה חודשים היה לי ריב מאוד רציני עם אמא שלי (לאחר תקופה ממושכת שלא הסתדרנו) והחלטנו סופית שאני אעבור אליו. מהר מאוד העברתי את הדברים שלי לביתו.
בהתחלה הכל היה בסדר עד שהרבה דברים עם אמו התחילו להפריע לי. היא התחילה להתערב לי בכל דבר, למשל:
אני לא תולה כביסה כמו שצריך, "למה את מחכה ליום שישי עם ניקיון הבית? את יודעת שהבן שלי ירצה לעזור לך, הוא בחופש והוא גם ככה עייף", "למה את נותנת לו לעשות כלים?", "למה את מבשלת ביום ראשון שאת יודעת שיש אצלי אוכל משבת?", ביום הולדת שלי "למה אתם נוסעים לצימרים שאת יודעת שהוא עייף ושאין לו כסף?", "למה אני לא יכולה להיכנס לבית של הבן שלי ולנקות לו ולסדר לו?" וכו'.
הטעות שלי הייתה שהייתי שותקת ושותקת עד שהייתי מתפוצצת מספרת לו ובוכה. ימים שלמים הייתי מתבאסת להגיע הביתה, הייתי נשארת עד מאוחר בעבודה, מגיעה הביתה ונכנסת לדירה מהר.
אח"כ הטענות שלה היו לגבי למה אני לא יושבת איתה יותר, למה אני "שונאת" אותה וכד'.
חבר שלי כבר התחיל להתחרפן מהטענות שלה כלפי ושלי כלפיה והוא החליט לקפל את החבילה, יום אחד הוא אמר לי שהוא הבין עכשיו שאמא שלו צדקה תמיד לגביי. נתן כדוגמא את שכשאני נותנת לו לעשות כלים לפעמים זה מפחיד את אמא שלו שכשנתחתן ונביא ילדים אני אחזור עייפה מהעבודה ואזרוק עליו את כל אחריות טיפול הילדים. שכניראה אני באמת לא מתאימה לו כמו שהיא חשבה ושאעזוב את הבית (לאחר 4 חודשים של מגורים יחד).
מאוד נפגעתי ממנו, ארזתי את הדברים שלי בצער ובכי גדול וחזרתי לביתה של אמי.
לאחר שלושה ימים של פרידה, שלקחתי אותה מאוד מאוד קשה עם בכי שלא נפסק וחוסר תאבון, הוא התקשר ונשמעה על קולו חרטה גדולה על מה שעשה, בכה והתנצל אין ספור פעמים.
נפגשנו ודיברנו והוא הבין שאם הוא רוצה זוגיות בריאה, לא משנה אם זה איתי או מישהי אחרת, אז הוא צריך להיות עצמאי, תנתק מחבל הטבור של אמא שלו ולא לתת לה להתערב בכל דבר. הוא הבטיח לי שנחפש דירה ונעבור לגור ביחד שוב אך במקום אחר.
כמובן שהסכמתי וחזרנו להיות ביחד. לאחר כמה ימים כשדיברתי איתו על דירה הוא אמר שזה מאוד מלחיץ אותו והוא צריך זמן.
בינתיים אני נותנת לו את הזמן, הרפתי. מה שמפחיד אותי שה"זמן" שלו הוא לא באמת זמן אלא כדי למשוך אותי עוד ועוד עד שזה לא יקרה בכלל. בנוסף,הייתי אצלו אתמול וראיתי שהבית נקי ומסודר, שאלתי אותו מי ניקה וסידר והוא אמר שזאת הייתה אמא שלו כי היא עוזרת לו במה שהוא צריך עזרה... כך שמה שהיא רצתה היא קיבלה, לעשות בשביל הבן שלה בלי שהבת זוג שלו תפריע באמצע.
אני יודעת שאנחנו עוד צעירים, אני בת 22 והוא בן 23, אבל כבר התרגלנו לגור ביחד ובסך הכל היה לנו מאוד טוב ביחד בדירה בלי קשר לבעיות עם אמו ומאוד קשה לי שוב לחזור לגור אצל אמא שלי, לא להיות עצמאית ומאוד רחוקה ממנו.
מה אני עושה?!
לום, אני בת 22 ויש לי חבר כמעט כשנה. זהו לא הבן זוג הרציני הראשון שלי היה לי שניים לפניו אחד שנתיים והשני 3 שנים.
אף פעם לא הרגשתי שאני רוצה להתקדם שלב עם בני הזוג הקודמים (לגור ביחד, חתונה וכד'), עם הנוכחי, לא יודעת למה, אני פשוט מרגישה שזה זה.
בן הזוג שלי מתגורר אצל הוריו ביחידת דיור צמודה לביתם.
הוא תמיד צייר את עצמו כאחד שלא נעזר בהוריו בעבודות הבית, שהוא מאוד עצמאי ואחראי, חוץ מעזרה כלכלית שהוא נשען עליהם למטרת חיסכון. המון זמן שדיברנו על מעבר לגור ביחד ביחידת הדיור שלו, אבל הוא תמיד פחד שיהיה בעיות עם אמא שלו (ארחיב בהמשך).
לפני כמה חודשים היה לי ריב מאוד רציני עם אמא שלי (לאחר תקופה ממושכת שלא הסתדרנו) והחלטנו סופית שאני אעבור אליו. מהר מאוד העברתי את הדברים שלי לביתו.
בהתחלה הכל היה בסדר עד שהרבה דברים עם אמו התחילו להפריע לי. היא התחילה להתערב לי בכל דבר, למשל:
אני לא תולה כביסה כמו שצריך, "למה את מחכה ליום שישי עם ניקיון הבית? את יודעת שהבן שלי ירצה לעזור לך, הוא בחופש והוא גם ככה עייף", "למה את נותנת לו לעשות כלים?", "למה את מבשלת ביום ראשון שאת יודעת שיש אצלי אוכל משבת?", ביום הולדת שלי "למה אתם נוסעים לצימרים שאת יודעת שהוא עייף ושאין לו כסף?", "למה אני לא יכולה להיכנס לבית של הבן שלי ולנקות לו ולסדר לו?" וכו'.
הטעות שלי הייתה שהייתי שותקת ושותקת עד שהייתי מתפוצצת מספרת לו ובוכה. ימים שלמים הייתי מתבאסת להגיע הביתה, הייתי נשארת עד מאוחר בעבודה, מגיעה הביתה ונכנסת לדירה מהר.
אח"כ הטענות שלה היו לגבי למה אני לא יושבת איתה יותר, למה אני "שונאת" אותה וכד'.
חבר שלי כבר התחיל להתחרפן מהטענות שלה כלפי ושלי כלפיה והוא החליט לקפל את החבילה, יום אחד הוא אמר לי שהוא הבין עכשיו שאמא שלו צדקה תמיד לגביי. נתן כדוגמא את שכשאני נותנת לו לעשות כלים לפעמים זה מפחיד את אמא שלו שכשנתחתן ונביא ילדים אני אחזור עייפה מהעבודה ואזרוק עליו את כל אחריות טיפול הילדים. שכניראה אני באמת לא מתאימה לו כמו שהיא חשבה ושאעזוב את הבית (לאחר 4 חודשים של מגורים יחד).
מאוד נפגעתי ממנו, ארזתי את הדברים שלי בצער ובכי גדול וחזרתי לביתה של אמי.
לאחר שלושה ימים של פרידה, שלקחתי אותה מאוד מאוד קשה עם בכי שלא נפסק וחוסר תאבון, הוא התקשר ונשמעה על קולו חרטה גדולה על מה שעשה, בכה והתנצל אין ספור פעמים.
נפגשנו ודיברנו והוא הבין שאם הוא רוצה זוגיות בריאה, לא משנה אם זה איתי או מישהי אחרת, אז הוא צריך להיות עצמאי, תנתק מחבל הטבור של אמא שלו ולא לתת לה להתערב בכל דבר. הוא הבטיח לי שנחפש דירה ונעבור לגור ביחד שוב אך במקום אחר.
כמובן שהסכמתי וחזרנו להיות ביחד. לאחר כמה ימים כשדיברתי איתו על דירה הוא אמר שזה מאוד מלחיץ אותו והוא צריך זמן.
בינתיים אני נותנת לו את הזמן, הרפתי. מה שמפחיד אותי שה"זמן" שלו הוא לא באמת זמן אלא כדי למשוך אותי עוד ועוד עד שזה לא יקרה בכלל. בנוסף,הייתי אצלו אתמול וראיתי שהבית נקי ומסודר, שאלתי אותו מי ניקה וסידר והוא אמר שזאת הייתה אמא שלו כי היא עוזרת לו במה שהוא צריך עזרה... כך שמה שהיא רצתה היא קיבלה, לעשות בשביל הבן שלה בלי שהבת זוג שלו תפריע באמצע.
אני יודעת שאנחנו עוד צעירים, אני בת 22 והוא בן 23, אבל כבר התרגלנו לגור ביחד ובסך הכל היה לנו מאוד טוב ביחד בדירה בלי קשר לבעיות עם אמו ומאוד קשה לי שוב לחזור לגור אצל אמא שלי, לא להיות עצמאית ומאוד רחוקה ממנו.
מה אני עושה?!
