נקראתי בדחיפות לדגל
ולפני שאחלוק איתכם את דעתי, עליי לספר לכם סיפור שארע אך לפני שבוע. איתרע מזלי ונאלצתי לבשל ארוחת גורמה לאי אילו אנשים שמשום מה סוברים שהם חלק משמעותי בחיי. ההחלטה נפלה על תפריט בריא ועשיר בפרוטאינים, והיות ואנוכי איני מחובבות המטבח וגם הוא לא במיוחד שבע נחת מנוכחותי שם, הרמתי טלפון בהול למנהל פורום סוסים ובשר (לא ביחד), הלא הוא טאז יקירנו. במבצע חסוי ורב תכנונים, הצלחתי להגניבו לביתי הצר כשלוש שעות לפני שעת השין. בעודו טורח על הכנת האוכל: סטייק אנטריקוט מס´ 9 (אל תשאלו אותי מה זה היות והנהנתי בראש בהבנה לאור הסבריו), תפוחי אדמה מהבילים ברוטב פטריות ואף מוס שוקולד (תיכף מיטל תקפוץ, בואו נגמור עם זה מהר) - אנוכי ישבתי ועישנתי את נפשי, בעודי תוהה האם יסיים את הבישול בזמן בטרם יגיעו המוזמנים ואנוכי אתפס בקלקלתי. השד והבלונד עבד במרץ, הבית התמלא בריחות (חריגים,אגב, לבית) של בישול אמיתי, ושעת השין התקרבה. בשניות האחרונות סיים הטאז להקציף את המוס, להניח את חתיכות הסטייקים בצורה עניינית על הצלחות ונעלם אל החושך. כמובן שקצרתי תשבוחות רבות על ההתקדמות ברמת בישולי וכן על טוב הטעם בבחירת התפריט. את הקרדיט כמובן שלקחתי לעצמי למרות שגבות הורמו כאשר סיפרתי איך במיוחד פסעתי אלי הקצב וביקשתי סטייק אנטריקוט מס´ 9. מאותו היום שודרגתי לרמת שף 4, ואף הועלתה הדרישה לקיים ארוחה כזו שנית, עם תפריט קצת יותר מפותח. אז טאז, עם בלונד או בלעדיו (השחור נשמע לי מעניין, אגב, ולא רק מפחד זעמה של לילו) - אנא פנה את אחד השישיים הקרובים, ושכרך יושווה לשכר של אותו הערב.