בעיה עם חברה..
ממ.. טוב אז אני בת 15.. לפני שנה, בתחילת השנה שעברה (אוקטובר) - חברתי הטובה ביותר נפטרה בתאונת דרכים. היה לי קשה מאד לעקל, מה שהשפיע עלי לגמרי להמשך השנה. התחלתי לחשוב על כיצד אוכל להגיע אליה (ולא באמצעות רוחניות), פשוט רציתי להיות איתה שם למעלה. הייתי תמימה כ"כ. היתה לי חברה אחת, חברה מדהימה, הילדה הכי מקסימה שהכרתי בחיי, שעזרה לי בהכל.. היא תמכה בי, למרות שלא ידעה על מותה של חברתי.. היא עשתה לי שיחות עידוד כל הזמן. בינואר התחלתי להוריד אוכל מכל הכיוונים, בלי קשר לחברתי שנפטרה, וזה יצא משליטה.. אותה ילדה, שתמכה בי מקודם, נקרא לה א', גם כאן הפגינה נוכחות.. היא היחידה ששמה לב להרזיה המופרזת. הגעתי בחופש הגדול למצבים של אכילת גרגר תירס קל ביום. אותה ילדה, יצרה מעין חומה כזו, הגנה עלי מהכל.. גרמה לי לשנות כוונות, להתחיל לחיות. הייתי נורא מעורערת בגלל מה שקרה עם חברתי שנפטרה, עם ה"אנורקסיה" שהיא קראה לה, גם המורה שלי גילתה על זה וסיפרה לחצי הפסיכולוגים בעיר, ועוד מצבי רוח של מתבגרים - ריבים - אהבות - אכזבות. הגוף שלי פיתח חסינות מוחלטת מול כדורים, כך שגם אם הייתי רוצה לנסות זה לא היה עוזר. בין היתר היה קל נורא להשפיע עלי. ילדה שהכרתי שנתיים לפני, שהיינו צמודות אחת לשניה, ראתה שהתחלתי לעשות שיחות נפש עם א'.. וקנאה. היא ידעה שלהשפיע עלי יהיה קל, וגרמה לי לפגוע בצורה הכי נוראית שיש ברגשות של א'.. ואני - כעיוורת עקבתי אחריה. עברה כמעט חצי שנה מאז שאני וא' הפסקנו לדבר, החיים שלי התדרדרו וכמובן שמהילדה שהכרתי לפני שנתיים התרחקתי עד מאד. בכל יום שעובר, הרגש שלי אל א' מתחזק.. מכאיב לי כ"כ. הילדה שבגללה לא נפגעתי - נפגעה עד עמקי נשמתה בגללי. הילדה שבגללה לא התאבדתי - רצתה למות בגללי. ואני מרגישה שנפשית הרגתי אותה.. נכון שעברה חצי שנה, אבל זה עדין חרוט בה. וכ"כ כואב לי עליה. אני לא מסוגלת לחיות בלי הילדה הזו.. להמשיך בלעדייה. זה לא משהו שאני יכולה ולא רוצה.. זה משהו שאני פשוט לא יכולה. מה לעשות? אם אפשר יעוץ.. לשכוח ממנה {משימה בהחלט בלתי אפשרית} ? לדבר איתה בניגוד לרצונה ? להמשיך לחיות בכאב נוראי שמי יודע לאן יוביל אותי ? על טעויות משלמים - אבל לשלם בחיי? איך לגרום לה להבין שאני לא מסוגלת להיות מאושרת, שחיוך קטנטן גורם לי לשנוא את עצמי על זה שאני מחייכת כשפגעתי בה? יש דרך אולי שאוכל לגרום לה להבין שאני אוהבת אותה כ"כ ולגרום לה לסלוח לי? כי לכל אדם מגיע הזדמנות שניה.. אני מוכנה לעשות הכל, אבל הכל כדי שהיא תסלח לי. מה לעשות? *יש לציין שבלילה אני בקושי ישנה כי הכל חלומות עליה.. והפכתי תלותית בה לחלוטין.. מה שפגעתי בה דרכו היה ילדותי נורא אך פגע בה.
ממ.. טוב אז אני בת 15.. לפני שנה, בתחילת השנה שעברה (אוקטובר) - חברתי הטובה ביותר נפטרה בתאונת דרכים. היה לי קשה מאד לעקל, מה שהשפיע עלי לגמרי להמשך השנה. התחלתי לחשוב על כיצד אוכל להגיע אליה (ולא באמצעות רוחניות), פשוט רציתי להיות איתה שם למעלה. הייתי תמימה כ"כ. היתה לי חברה אחת, חברה מדהימה, הילדה הכי מקסימה שהכרתי בחיי, שעזרה לי בהכל.. היא תמכה בי, למרות שלא ידעה על מותה של חברתי.. היא עשתה לי שיחות עידוד כל הזמן. בינואר התחלתי להוריד אוכל מכל הכיוונים, בלי קשר לחברתי שנפטרה, וזה יצא משליטה.. אותה ילדה, שתמכה בי מקודם, נקרא לה א', גם כאן הפגינה נוכחות.. היא היחידה ששמה לב להרזיה המופרזת. הגעתי בחופש הגדול למצבים של אכילת גרגר תירס קל ביום. אותה ילדה, יצרה מעין חומה כזו, הגנה עלי מהכל.. גרמה לי לשנות כוונות, להתחיל לחיות. הייתי נורא מעורערת בגלל מה שקרה עם חברתי שנפטרה, עם ה"אנורקסיה" שהיא קראה לה, גם המורה שלי גילתה על זה וסיפרה לחצי הפסיכולוגים בעיר, ועוד מצבי רוח של מתבגרים - ריבים - אהבות - אכזבות. הגוף שלי פיתח חסינות מוחלטת מול כדורים, כך שגם אם הייתי רוצה לנסות זה לא היה עוזר. בין היתר היה קל נורא להשפיע עלי. ילדה שהכרתי שנתיים לפני, שהיינו צמודות אחת לשניה, ראתה שהתחלתי לעשות שיחות נפש עם א'.. וקנאה. היא ידעה שלהשפיע עלי יהיה קל, וגרמה לי לפגוע בצורה הכי נוראית שיש ברגשות של א'.. ואני - כעיוורת עקבתי אחריה. עברה כמעט חצי שנה מאז שאני וא' הפסקנו לדבר, החיים שלי התדרדרו וכמובן שמהילדה שהכרתי לפני שנתיים התרחקתי עד מאד. בכל יום שעובר, הרגש שלי אל א' מתחזק.. מכאיב לי כ"כ. הילדה שבגללה לא נפגעתי - נפגעה עד עמקי נשמתה בגללי. הילדה שבגללה לא התאבדתי - רצתה למות בגללי. ואני מרגישה שנפשית הרגתי אותה.. נכון שעברה חצי שנה, אבל זה עדין חרוט בה. וכ"כ כואב לי עליה. אני לא מסוגלת לחיות בלי הילדה הזו.. להמשיך בלעדייה. זה לא משהו שאני יכולה ולא רוצה.. זה משהו שאני פשוט לא יכולה. מה לעשות? אם אפשר יעוץ.. לשכוח ממנה {משימה בהחלט בלתי אפשרית} ? לדבר איתה בניגוד לרצונה ? להמשיך לחיות בכאב נוראי שמי יודע לאן יוביל אותי ? על טעויות משלמים - אבל לשלם בחיי? איך לגרום לה להבין שאני לא מסוגלת להיות מאושרת, שחיוך קטנטן גורם לי לשנוא את עצמי על זה שאני מחייכת כשפגעתי בה? יש דרך אולי שאוכל לגרום לה להבין שאני אוהבת אותה כ"כ ולגרום לה לסלוח לי? כי לכל אדם מגיע הזדמנות שניה.. אני מוכנה לעשות הכל, אבל הכל כדי שהיא תסלח לי. מה לעשות? *יש לציין שבלילה אני בקושי ישנה כי הכל חלומות עליה.. והפכתי תלותית בה לחלוטין.. מה שפגעתי בה דרכו היה ילדותי נורא אך פגע בה.
