בעיה עם דירה

[Xylophone]

בעיה עם דירה

קרה לי צירוף מקרים איום לחלוטין עם מעברי דירה. בדירה הקודמת מאוד סבלתי משכנים רועשים. החלונות היו קרובים אחד לשני ושמעתי את כול השכנים כאילו הם היו בסלון שלי

יכולתי אפילו לשמוע אם מישהו הולך לשרותים

אבל מה- הדירה ההיא הייתה באזור טוב, הדירה הייתה זולה ונראתה מצויין! החלתנו לעבור לאזור הרבה פחות טוב שיש לו מוניטין של "אזור ערסים". חשבנו לחסוך בהוצאות, כי הארנונה בדירה הקודמת הייתה מאוד גבוהה. המעבר הסתבר כסיוט! - רמת האנשים מתחת לכול ביקורת. ההבדל בין האנשים שם והאנשים פה זה כמו הבדל בין קוף לאדם. - השכנים פה התגלו כהרבה יותר רועשים משם. הם טורקים דלתות, מדברים ב-2 בלילה, מזיזים רהיטים, שמים מוזיקה חזק, יש פה מליוני ילדים קטנים שצורחים כול היום. - הארנונה אותו דבר -עישנו פה בטירוף וזה עשה אותי ממש ממש חולה. ולהגיד להם לא עוזר כי הם ממש פרימיטיביים

. עכשיו תודה לאל הם עברו דירה! אם לא זה הייתי מתה! -שכר הדירה כמעט אותו דבר. - לקינוח יש לנו ערבות בנקאית על הדירה

נשאר לי עוד 7 חודשים לחיות פה ואז אנחנו עפים מפה אבל... לעבור ככה כול שנה זה המון הוצאות. אני לא עובדת. והיו לי תוכניות לעבור מתישהו לירושלים או לצפון בגלל שאני סובלת מהאקלים בתל אביב

. עכשיו זה לא יתקיים כי אני צריכה לחסוך הרבה כסף בשביל זה. אני יצתרך שוב לעבור דירה בת"א, שוב לחסוך שנים (בתקווה שהדירה הבאה תהיה נורמאלית) זה הרס לי את כול התוכניות... עכשיו אני לא יוכל לנסוע לקרובי משפחה שלי באירופה בקיץ. חסכתי לזה שנים והכול הלך על המעבר דירה

בגלל הסבל שלי מהאקלים הנסיעה הזאת היתה מאוד חשובה לי

החיים שלי הרוסים. אני מרגישה שאין טעם לחיות יותר. כול החיים אני במאבק כלכלי אחד גדול ועד שגרתי במקום טוב ומכובד הייתי צריכה להרוס את זה ולחזור בחזרה אל הפחת רק בגלל כמה שכנים. יקח לי שנים לתקן את הטעות. המחשבות האובדניות לא עוזבות אותי (לא, אין לי תוכניות קונקרטיות להתאבד אבל לא יכולה להימנע מלחשוב על זה) איך לשרוד פה עוד 7 חודשים?

 

[פרפרי אהבה]

היי לך ../images/Emo13.gif

זה לא קל לגור בדירה שכורה וזה מניסיון, למרות שטרייה יחסית בכל העניין הזה- סה"כ כמעט שנתיים מחוץ לבית ההורים. דווקא לי יותר היה הגיוני לחשוב שדירה בירושלים תהיה יותר זולה מבת"א, לא חייבים לגור במקום אקסלוסיבי ויקר, אפשר למצוא בעלות נמוכה ומשהו שיתאים לך וזה לא אומר שכל שנה תעברי דירה.

 

[Xylophone]

הדירות בירושלים כמעט באותו מחיר

לפעמים טיפה פחות. אבל הבעיה היא שבמקום כמו ירושלים או בצפון יהיה יותר קשה למצוא עבודה מאשר בת"א. בגלל כול מיני בעיות שיש לי גם ככה בת"א מאוד מאוד קשה לי למצוא, אז בירושלים בכלל... אז בכול התקופה שאני ישב שם בבית אני יצתרך לשלם שכ"ד ארנונה, חשמל וכ"ו. ז"א צריך לחסוך הרבה כסף, כי הישיבה בבית ללא עבודה עלולה להימשך זמן רב. גם המעבר בטח יעלה המון כסף. גם לנסוע לראות דירות בי-ם בלי רכב יעלה לי המון כסף. נראה לי שבנתיים הכי הגיוני להישאר במרכז החם והלח

 

[ורד של אהבה]

היי, בהיותי ירושלמית

ומכירה שם לא מעט, אם תרצי עזרה במציאת עבודה בירושלים, אני יכולה לבדוק מה אפשר לעשות. ברגע שזה יהיה רלוונטי כמובן. אני

 

[Xylophone]

תודה

את יודעת אולי אם יחסית לערים אחרות יש שם הרבה הצעות עבודה או שזה מקום שממש קשה למצוא עבודה?

 

[ורד של אהבה]

תראי, תמיד אומרים

שבמרכז יש יותר, אבל אני התחלתי בימים האחרונים לחפש במרכז, וכל הזמן עולות הצעות בי-ם והרבה פחות במרכז, אם לא הייתי עוזבת את ירושלים, הייתי עכשיו שוקלת לגור שם. כמובן שהשאלה מה מחפשים ובאיזה תחום, אבל בי-ם היתרון שאני יכולה להציע לך זה את הקשרים שלי. עבדתי שם הרבה ונשארו לי קשרים טובים עם קולגות ובוסים. בנוסף יש לי שם חברים, משפחה וכו' אז אפשר להעזר בהם. כשתחליטי תגידי ונגלגל משם. בכל מקרה, לדעתי, בהשוואה לתל-אביב, לא ממש קשה למצוא שם עבודה. במצב היום בשום מקום לא קל, אבל בעזרת התמדה וקשרים (וכמובן לדעת מה מחפשים), אפשר למצוא.

 

[Xylophone]

תודה רבה לך על הנכונות לעזור../images/Emo13.gif

 

[Xylophone]

את לא מצתערת שעזבת?

במרכז כול כך מלחיץ ומהיר. חייתי פעם בצפון ושם היה הרבה יותר רגוע, אז אני מניחה שזה ככה בי-ם. ביקרתי חברה בי-ם והרגשתי ממש טוב שם. ישבנו בבית שלה ולא שמעתי בכלל רעשי מכוניות וצעקות וריבים על חניה כמו פה. היה שקטטט. כשהגיע הזמן לחזור הרגשתי ממש ממש רע. לדעתי הרבה יותר בריא לחיות במקומות שקטים.

 

[ורד של אהבה]

כן ולא

נכון, בירושלים יותר רגוע, אנשים אחרים, יותר סימפטיים ברובם. אבל השקט גם משגע, משעמם, מרדים. מצד אחד את מכירה הכל ויודעת בדיוק לאן ללכת בשביל כל דבר, מצד שני, ממממ ובכן, את מכירה הכל. אני כ"כ אוהבת להסתובב בשדרות רוטשילד ולראות חיים, לצאת באמצע הלילה לשכונה ולראות אנשים מסתובבים, מקומות פתוחים, זה גורם לי להרגיש חיה. ואל תשכחי את זה שבכל ערב נתון יש מלא אופציות לצאת לראות משהו (סרט/הופעה/הצגה/אופרה/מחול/מקום כזה או אחר). אז לכאורה בפנטזיה אני רוצה לגור במקום קטן ואיכותי בגליל, במעשי, אני צריכה את הידיעה שאם בא לי משהו גם באמצע הלילה הוא נמצא במרחק הליכה או טלפון ממני. וכל זה, כשרוב החברות הטובות שלי גרות בי-ם ואין לי אף חברה טובה במרחק של פחות משלושת רבעי שעה.

 

[Xylophone]

אני לא אוהבת

מקומות פתוחים ואנשים מסתובבים סרטים הופעות וכ"ו איזה 5 שנים לא הייתי בסרט או הצגה. בגלל זה אמצע שומקום יתאים לי. לא אכפת לי לחלוטין מבילויים. בשבילי בילוי זה להסתובב באמצע היער או לשבת בבית לקרוא ספר.

 

[מדען חלל]

בואי אני אגיד לך משהו

אי אפשר לפתור סבל ע"י נסיבות. החיים שלך לעולם לא יהיו מושלמים מהבחינה הזאת.. תמיד יש משהו. כשאת לא מפתחת לעצמך גישה של הוכרת תודה על הדברים שיש לך, את תמיד תראי את מה שחסר.. ותמיד חסר ! יש אנשים שאין להם בכלל בית.. או שאין להם שקל והם תקועים עם ההורים, או שהם חיים בעוני, או שיש להם מחלות, או שהם לא מסוגלים לתפקד.. האם עצרת להעריך את השפע שיש לך?

 

[Xylophone]

הערכתי

וחוץ מהבעיה הזאת אני סובלת מאוד המון בעיות שאני לא יפרט. הערכתי ויחסית לאחרים אני לא במצב טוב בכלל. אמנם אני לא במצב על הפנים, אבל עדיין מצב מאוד רע. אתמול דיברתי בטלפון עם קרוב משפחה מגרמניה קצת יותר מבוגר מאמא שלי. הוא ואמא שלי התחילו מאותו אפס. ותראה אותו- עכשיו הוא חי בגרמניה בכפר. מזג אויר מושלם. הוא כול הזמן יוצא לחופשות ומסתובב בטירות ברחבי אירופה. יש לו עבודה מצוייינת... ואמא שלי לעומתו בדיוק במצב שלי (אני גרה איתה) דירה צפופה, חום אימים, אין הרבה כסף, בחיים לא נסענו לחו"ל. זה פשוט הורג אותי ההבדל הזה. בכלל באירופה אנשים חיים ברמה הרבה יותר גבוהה. לא כמו פה עם השכנים אחד בתחת של השני כמו שאומרים. לכול אחד בית פרטי, אויר טוב, אנשים נחמדים. כן, וזה בגרמניה שפעם היתה נאצית! קשה נורא להתקדם ולחסוך כסף. בת"א בכלל נורא ואיום, כול הכסף הולך על לשלם חשבונות. אני מרגישה שאני במקום הלא נכון ולמרות זאת אני לא יכולה לצאת מפה

 

[אופירA]

את סובלת ממצוקות פנימיות

והמצוקות הללו משליכות על תנאי החיים שלך החוצה. ולכך את צריכה להיות מודעת. כי הצרות החיצוניות הן אכן צרות, אבל הן לא מעיקות כל כך ולא מביאות למחשבות אובדניות, כאשר המצב הפנימי תקין ובריא. אמנם אדם מוטרד מכך ששכניו אינם מתאימים לו, ומכך שהדירה מפסידה כסף בגלל רמתה הנמוכה או מפגעים סביבתיים, ובגלל שאין לו כסף לדירה מוארת ובריאה - אבל אינו מאבד את שמחת החיים שלו ואת כוחות החיים שלו כתוצאה מכך, גם כשהתנאים החיצוניים קשים במיוחד, באופן שאי אפשר להתעלם ממנו כלל וכלל. ובכל זאת - כוחות החיים ושמחת החיים נובעים ממקום פנימי, שאצלך הוא פגוע ודורש טיפול, ותצטרכי להבין תמיד ששם הבעיה, ולא לחפש אותה אצל השכנים או בהשוואות בין הגרמני לאמא שלך. מהשוואות בין אנשים תמיד לא ייצא לך שום דבר טוב ושום אמת, משום שאת משווה בין מה שאת רואה למה שאת רואה, ואינך יודעת אם הגרמני הזה סובל מאשה שמקללת אותו, או מסרטן מפושט בדם, או מסדרת משפטים בגלל עלילת שווא ועוד דברים שיכולים לקמט היטב את שמחת החיים. וחוץ מזה, את יכולה להיות מאושרת גם אם לגרמני יהיה פי 17 יותר טוב מאשר לכם, כי אושרו אינו מפריע לאושרכם. לכן ההשוואות לא נכונות, ומעוותות לך את המבט. תלמדי לחפש את המבט הנכון - אל עצמך פנימה - ולראות מאילו מצוקות את סובלת וכיצד אפשר למלא את החסרים הקשים בפנימיות שלך, באופן שיתן לך חוסן לחיות טוב ולראות את הטוב בכל מה שיש.

 

[מדען חלל]

שוב..

זאת ההשוואה מכאיבה לך.. את כל הזמן חושבת איך החיים שלך היו אמורים להיראות, את כל הזמן משווה את המצב שלך לאידיאל .. אנגליה שמנגליה... אין אידיאל! זה רק בראש שלך . וזה מונע ממך לראות את המתנות שיש לך ולהעריך את הפריווילגיות שקיבלת.. מתי לאחרונה הערכת את העובדה שאת נושמת ושאת בחיים? להיות מאושרים זה לא משהו שמגיע לנו, אם לא שמת לב כל האנושות סובלת.. וזה הכי קל! הכי קל להתלונן.. הדבר הקשה הוא למרות הנסיבות להתרכז בדברים הטובים ולפתח גישה חיובית. אני אומר לך.. לא משנה כמה אדם רוקע ברגליים וצועק על כמה שהמצב שלו שערורייתי.. אלוהים לא יבוא לעזרתו, במקום זה אלוהים עלול להשתמש בזה כדי ללמד אותך שיעור.. שאת חזקה ואיתנה ושאת אכן כן יכולה להתמודד עם זה אשר את חושבת שאת לא. זה לא תוכנית כבקשתך

תזכרי.. תמיד אפשר למצוא על מה להתלונן.. והאגו שלנו אוהב לחשוב שהמקרה שלנו הוא מיוחד, שלנו יש סיבה אמיתית, שהסבל שלנו מוצדק.. הוא מוצא את כל הסיבות לתמוך בזה שהוא צודק, וככה משכנע אותנו שזה לא שאלה של השקפה.. אלא שזאת המציאות שלנו.. אבל אין שקר ואשליה גדולים מזה. עשו מחקר מסויים פעם, ומצאו שאדם שהרגיש אומללות כל החיים ולפתע קיבל סכום כסף גדול, הפך לאדם עשיר.. ולאחר התרגל לזה עדיין היה עשיר, אבל אומלל. ולעומת זאת, אדם שהיה לו הרגל להיות מאושר.. ופתאום נעשה נכה .. תוך זמן קצר היה נכה.. אבל מאושר.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

תמצאי שוכרים חלופיים ופני אל בעל הבית

את סגורה על חוזה לזמן נקוב והערבות הבנקאית אמורה לוודא שבעל הבית לא ייתקע עם בית ריק בתקופת השכירות. יש המון אנשים רגישים פחות כל מה שאת צריכה, זה למצוא אנשים שכן מתאים להם לחיות בבית הזה, לדבר עם בעל הבית ו... לעבור משם לפני תום 7 חודשים. מעבר לזה, כדאי לבדוק את החיבור הזה בין הרגישות שלך לבין הכשרון (גם לי יש כזה...) למצוא בתים לא מתאימים. מה אני מתכוונת לומר? שתתבונני בשעור שיש לך בחיים בתוך סביבה כל כך לא נוחה האם רגישות היתר נובעת מבקורתיות יתר? או אולי מהיעדר גבולות ברורים? או אולי זה משהו אחר בכלל. אומרים שכעס הוא הדרך להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים. האם את יכולה לבחור להגיב אחרת לאותו המצב? חומר למחשבה.... אם תעלי על העניין, הסיכויים שלך למצוא בית מתאים יותר בפעם הבאה יעלו בהרבה. מניסיון.... בהצלחה!!