בעיה מוזרה

[ט נ ג נ ס]

בעיה מוזרה

שלום לכולם. יש לי בעיה מאוד מוזרה. מאוד קשה לי עם הגוף שלי. לא בגלל איך שהגוף הספציפי שלי נראה, אלא הגוף האנושי באופן כללי. אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הצדדים ה"נחותים" שבו, קשה לי מאוד עם זה שיש הפרשות וכו'. זה ממש מתנגש לי עם הערך העצמי, אני מרגיש שזה ממש מנמיך אותי ולא קשור אליי. עצם הקיום שלי כיצור שמתחוללים בתוכו תהליכים ביולוגיים, ממש לא מסתדר לי עם הדימוי העצמי. אני מרגיש כאילו כולנו חיים פה חיים כפולים ומזוייפים: מצד אחד מתעסקים עם עניינים חשובים, בונים, יוצרים ונראים טוב, ומצד שני, כשאנחנו לבד, אנחנו עושים דברים ממש מגעילים. המחשבות שלי נודדות לכיוון הזה פעמים רבות ומסרבות להרפות. אני מרגיש שזה מפריע לי ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים, כי אני חושב המון על עצם הקיום שלי ושלהם, ולא מצליח פשוט לחיות את החיים. מי שמסתכל עליי לא יידע בכלל שיש לי בעיה, כי ההנהגות שלי רגילה לגמרי, אבל המחשבות הללו ממש מתישות אותי.
מישהו שמע על בעיה כזאת?

 

[יעל ניסן]

כן

קוראים לזה OCD
או טורדנות כפייתית

יש פורום תמיכה כאן בתפוז
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=15

 

[לילית462]

מדובר על בעיה מוכרת

השאלה היא עד כמה זה מפריע ומעסיק אותך ביום-יום. ממה שאתה מספר אתה מתקשה ליצור קשרים - כלומר מפריע למדי...

טיפול ממוקד יעזור לך להתגבר על הבעיה.
אישית, אני מאמינה בטיפול בשיטת הEMDR שיכול לעזור בפרט עם נושאים כאלו. באמצעות הטיפול מאתרים את השורשים והמקורות של המחשבות הטורדניות ומטפלים בהם. בדרך זאת מנטרלים את המחשבות הטורדניות מהשורש ולומדים לחיות בלעדיהן.

טיפולים התנהגותיים אחרים כמו למשל CBT גם יכולים לעזור וללמד אותך איך לחיות עם המחשבות הללו בשלום.

 

[ינוקא1]

היי . ..

אני פחות הייתי לוקח את זה למקום של OCD.

אני דווקא חושב שהגישה הקלאסית של הפסיכולוגיה של פרויד מתארת היטב את הצדדים עליהם אתה מדבר.

פרויד חילק את ההתבגרות המינית לשלבים , ואחד השלבים הינו השלב האנאלי -
השלב בו התינוק מאוד נהנה מהפרשת הצרכים ומהליכלוך והבלגן שבאים בעקבותיהם

אלא שאז גם כן מלמדים אותו ש"לא יפה ללכלך !"

ואז זה יוצר קונפליקט בתוך התינוק , ולפעמים יכולה להיות חוויה טראומטית מסוימת (למשל שצעקו עליו שהוא לכלך והוא הרגיש לא בסדר) שגורמת ל"תקיעות" כמו שאתה מתאר.
שישנם יסורי מצפון תמידיים הגורמים לתקיעות זו.

כנ"ל בגישה הקלייניאנית זה מתאים אפילו יותר -

מלאני קליין תיארה היטב את ה"פיצול" אותו אתה מתאר בין "צדדים נחותים" לבין "צדדים חשובים" , כחוויה פרימיטיבית בתוך התינוק.
למשל מבחינת התינוק היונק יש "שָד טוב" - שד מלא בחלב מזין וטעים שבא כל הזמן שהתינוק רוצה.

ולעומתו יש גם "שָד רע" - שד שמשאיר את התינוק בוכה וצורח ולוקח את כל החלב הטעים לעצמו.

והתינוק מאוד אוהב את השד הטוב והנפלא , ומאוד שונא את השד הרע והמנוול ...

מבחינתו הטוב והרע מופרדים עד כדי כך שלא יתכן שהם שייכים לאותו האדם . . .
לוקח זמן רב עד אשר התינוק יכול להכיל את המורכבות שבעצם הן השד הטוב והן השד הרע שייכים בעצם לאותה האם.

כך גם אפשר להגיד שהפיצול וחוסר היכולת להכיל את שני הצדדים ה"נעלים והנחותים" , הם תקיעות מסוימת בשלב הזה.


כך שאפשר להסתכל על מה שאתה מתאר בכמה דרכים , וכמובן ישנן גם כמה דרכים לטפל.
(גילוי נאות : אני לא פסיכולוג בהכשרתי).

 

[לילית462]

זה לא סותר

את מדברת על המקור של המחשבות המפריעות.

השאלה היא לא רק מאיפה הן באות - שזאת שאלה חשובה שבהחלט חייבים לשאול בכל סוג של טיפול, אלא מה עושים איתן.

התיאוריות שהבאת הן בהחלט החשוד המיידי, אבל יש לזכור שלא תמיד ההסברים הם כל כך פשוטים, או שהבנת המקור לא תמיד מספיקה בשביל ליצר פתרון והקלה בסמפטומים.

 

[ינוקא1]

מוסכם.

מצד שני , אולי כאשר מסווגים משהו כOCD , ורצים ישר לטפל ב"אובססיה" , אולי מחמיצים את הקטע שלמשל יש כאן עניין עם היכולת להכיל מורכבות ?

אני בהחלט חושב שקיימות עוד המון אפשרויות גם חוץ ממה שאמרתי.
ובאופן כללי אני מאמין שצריך לדעת כמה שיותר , אך בזמן הטיפול בעיקר להקשיב למה שעולה.

שבוע טוב ופורים שמח.

 

[יעל ניסן]

רציתי רק להגיד לך

שזה שיש איזו תיאוריה שמסבירה דברים, עדיין לא אומר שההסבר עוזר לאנשים.
קוראת אותך כבר כמה זמן בפורום, כל פעם עושה רושם שאתה מתלהב מתאוריה זו או אחרת המספקת הסבר לתופעות פסיכולוגיות - שזה נחמד לראות (את ההתלהבות, זאת אומרת) אבל המרחק בין זה שקיים איזה הסבר בספר לבין היכולת של האדם להיעזר גדול מאוד מאוד.

גם עצם זה שיש הסבר לא תמיד עוזר... ואפילו יכול לעצבן.
נו - אז מלני קליין אמרה שד טוב ושד רע. איך זה קשור לאיך אני קמה בבוקר ומסתדרת עם הצרות שלי?

איך הסבר כלשהו למצבי יכול לעזור לי ברמת ההתמודדות היום יומית שלי? עדיין יש בעיות עדיין אני צריכה לקום בבוקר ולהתמודד איתן ושום הסבר לא עשה שהם ייעלמו או שעוצמתם תפחת.

 

[ינוקא1]

שבוע טוב ופורים שמח

לשמחתי עזרתי לכמה וכמה אנשים כבר כמה שנים , כך שאני יודע את ההבדל בין תיאוריה לבין ישום.

פשוט השואל שאל "האם מישהו שמע על בעיה כזאת ?" אז הבאתי הסברים.

מבחינת "ארגז כלים" לעזור לאנשים , אני חושב שדווקא ארגז הכלים שלי מכיל לא פחות כלים מארגז כלים של פסיכולוג ממוצע , כי בנוסף לכלים מילוליים , אני משתמש בכלים לא מילוליים רבים.

(למשל דוגמה מהבלוג שלי בשבוע שעבר -

http://yosefco3.blogspot.co.il/2013/02/blog-post_22.html )

ובכל זאת אני מאוד מתלהב מתיאוריות פסיכולוגיות טובות , דווקא כי בעבר עבדתי עם אינטואיציה נטו וכיום אני חושב שהתיאוריות גם מביאות כלים טובים.

בדוגמה ספציפית זו אולי לא אחזור לילדות של המטופל כדי "לסדר" את מה שאמרה מלאני קליין , אבל כן יש סיכוי שאעבוד על היכולת להכיל מורכבות - בהווה , וכיצד זה מתבטא ביום יום.

שבוע טוב ופורים שמח.

 

[ינוקא1]

אני כמובן כותב כל זאת בתיאוריה

ולא ספציפית לגבי טנגנס שאינני מכיר.

פורים שמח לכולם.

 

[אלון דובובי]

לטנגנס

הבעיה שלך ״מוזרה״ רק כל עוד היא לא מובנת; מרגע שתתבהר לא יהיה הגיוני ממנה.

שמעת מקודמיי בשרשור מגוון הסברים וכיוונים, כגון OCD או הסברים פרוידיאניים / קלייניאנים. אישית, הבעיה כפי ששטחת אותה בהודעתך העלתה אצלי דווקא אסוציאציות לכיוון של חרדת מוות / חרדה קיומית. אנסה להסביר:

אתה מתאר דיסוננס מסוים בדימוי הגוף שלך, בין האימאג׳ שיש לך לגביו לבין תכולותיו, הפרשותיו ומבנהו בפועל. קשה לך לגשר בין גוף לנפש, בין הטוהר שאנו מבטאים כיצורים נשגבים וזכים לבין הנחיתות כפי שמתבטאת בצואה, שתן, מוגלה ושאר תהליכים ביולוגיים. התהליכים הביולוגיים מדגישים את היותנו בני תמותה, את חוסר המושלמות של גופנו. הם מטיחים בנו את עובדת ארעיותנו, כפי שכל יצור ביולוגי עתיד להיכלות בבוא העת. זה כיוון ששווה לברר בטיפול: האם אתה חווה חרדת מוות שמתבטאת ב״פורמט״ של OCD כדחיה וגועל מהיותנו בשר ודם העתידים להירקב.

אפשרות שניה שאני שומע בין השורות בהודעתך היא כמיהה לא מודעת לחיים יותר אותנטיים: ״אני מרגיש כאילו כולנו חיים פה חיים כפולים ומזוייפים: מצד אחד מתעסקים עם עניינים חשובים, בונים, יוצרים ונראים טוב, ומצד שני, כשאנחנו לבד, אנחנו עושים דברים ממש מגעילים״. כלומר שהפער עליו דיברתי מקודם הוא למעשה הפער שבין הזיוף לאמיתי.

כראות עיניי, אלה שני כיווני חקירה אפשריים.

 

[ינוקא1]

אהבתי