בעיה מוזרה
שלום לכולם. יש לי בעיה מאוד מוזרה. מאוד קשה לי עם הגוף שלי. לא בגלל איך שהגוף הספציפי שלי נראה, אלא הגוף האנושי באופן כללי. אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הצדדים ה"נחותים" שבו, קשה לי מאוד עם זה שיש הפרשות וכו'. זה ממש מתנגש לי עם הערך העצמי, אני מרגיש שזה ממש מנמיך אותי ולא קשור אליי. עצם הקיום שלי כיצור שמתחוללים בתוכו תהליכים ביולוגיים, ממש לא מסתדר לי עם הדימוי העצמי. אני מרגיש כאילו כולנו חיים פה חיים כפולים ומזוייפים: מצד אחד מתעסקים עם עניינים חשובים, בונים, יוצרים ונראים טוב, ומצד שני, כשאנחנו לבד, אנחנו עושים דברים ממש מגעילים. המחשבות שלי נודדות לכיוון הזה פעמים רבות ומסרבות להרפות. אני מרגיש שזה מפריע לי ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים, כי אני חושב המון על עצם הקיום שלי ושלהם, ולא מצליח פשוט לחיות את החיים. מי שמסתכל עליי לא יידע בכלל שיש לי בעיה, כי ההנהגות שלי רגילה לגמרי, אבל המחשבות הללו ממש מתישות אותי.
מישהו שמע על בעיה כזאת?
שלום לכולם. יש לי בעיה מאוד מוזרה. מאוד קשה לי עם הגוף שלי. לא בגלל איך שהגוף הספציפי שלי נראה, אלא הגוף האנושי באופן כללי. אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הצדדים ה"נחותים" שבו, קשה לי מאוד עם זה שיש הפרשות וכו'. זה ממש מתנגש לי עם הערך העצמי, אני מרגיש שזה ממש מנמיך אותי ולא קשור אליי. עצם הקיום שלי כיצור שמתחוללים בתוכו תהליכים ביולוגיים, ממש לא מסתדר לי עם הדימוי העצמי. אני מרגיש כאילו כולנו חיים פה חיים כפולים ומזוייפים: מצד אחד מתעסקים עם עניינים חשובים, בונים, יוצרים ונראים טוב, ומצד שני, כשאנחנו לבד, אנחנו עושים דברים ממש מגעילים. המחשבות שלי נודדות לכיוון הזה פעמים רבות ומסרבות להרפות. אני מרגיש שזה מפריע לי ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים, כי אני חושב המון על עצם הקיום שלי ושלהם, ולא מצליח פשוט לחיות את החיים. מי שמסתכל עליי לא יידע בכלל שיש לי בעיה, כי ההנהגות שלי רגילה לגמרי, אבל המחשבות הללו ממש מתישות אותי.
מישהו שמע על בעיה כזאת?