בעיה זוגית
אני בת 18 ונמצאת במערכת יחסים כבר 3 וחצי שנים. מערכת יחסים שלפחות עד הזמן האחרון הייתה מאוד בריאה ויציבה, באמת הדבר הכי בטוח שהיה לי בחיים. הייתה אהבה מאוד מאוד גדולה, חלקנו הרבה תכונות ותחומי עניין, והבחור בחור זהב. כזה שלא מאמינים שקיים. אוהב ומכבד וחכם וחתיך וכל החבילה. הוא התגייס לפני כמה חודשים ובתקופה שהתגייס הדברים התחילו להידרדר. הוא חוזר רק פעם בשבוע ואנחנו מדברים מדי פעם בטלפון, ולאט לאט אני מוצאת את עצמי חושבת עליו פחות ומסתכלת לצדדים. אני מוצאת את עצמי לאחרונה מנסה להתחמק ממגע אינטימי, מתרצת תירוצים כדי שנשכב פחות, כשהוא יוזם נשיקות ארוכות וחושניות אני קוטעת אותן עם עם דיבורים ובכלל החשק המיני שלי כלפיו פוחת. הוא גם מרגיש שמשהו לא כשורה. חשוב לי לציין שהסלידה באה רק מהצד שלי, ורק בתחום המיני. השיחות שלנו עדיין ארוכות ומרתקות, אני עדיין משתפת אותו בכל דבר, אנחנו עושים הרבה צחוקים ומאוד כיף ביחד. אבל אני כל הזמן מנסה לברוח מהאינטימיות. אני רוצה שנצא לטייל ולא נישאר במיטה בשבת כי אין לי כוח לכל המגע הזה. אני משקרת שקיבלתי מחזור גם אם לא. וזה למרות שאני רואה אותו רק פעם בשבוע\שבועיים ואמורה כביכול להתגעגע. זה לא היה ככה בעבר.
ניסיתי להפרד ממנו. היה לי מאוד קשה וכואב וחזרנו תוך כמה ימים, והייתה תקופה מאושרת של שבועיים בערך. אח"כ נפרדתי עוד פעם ושוב חזרנו. עכשיו אנחנו ביחד ואני מרגישה את מה שתיארתי, ואני יודעת שאני צריכה לקבל החלטה סופית ולא יכולה להמשיך לשגע את הבחור המסכן.
מה קורה לנו? האם זה בעיה שניתן לגשר עליה? אני כן מוצאת את עצמי מפנטזת על בנים אחרים. אני מאוד מאוד אוהבת אותו, הוא חלק עצום בחיי. עם זאת אני בכל זאת רואה אותו רק פעם בשבוע\שבועיים ולא מאוד מתגעגעת במשך הזמן.
אני יודעת שיש לי מה להציע ושאני צעירה וכל החרא הזה. אבל מה כבר מחכה בחוץ? למה למהר אם אפשר להציל עוד את מה שיש לי? אני לא מודאגת מלהיות לבד אני מודאגת מלאבד אותו, הוא יותר מבן משפחה.
ולמרות שאני כל כך פוחדת לאבד אותו, זה לא פייר כלפיו להשאר במצב הנוכחי.
האם אני משלה את עצמי ומושכת את זה למרות שזה נגמר? האם יש סיכוי?
בבקשה תעזרו לי אני עובדת עצות.
תודה! נטע
אני בת 18 ונמצאת במערכת יחסים כבר 3 וחצי שנים. מערכת יחסים שלפחות עד הזמן האחרון הייתה מאוד בריאה ויציבה, באמת הדבר הכי בטוח שהיה לי בחיים. הייתה אהבה מאוד מאוד גדולה, חלקנו הרבה תכונות ותחומי עניין, והבחור בחור זהב. כזה שלא מאמינים שקיים. אוהב ומכבד וחכם וחתיך וכל החבילה. הוא התגייס לפני כמה חודשים ובתקופה שהתגייס הדברים התחילו להידרדר. הוא חוזר רק פעם בשבוע ואנחנו מדברים מדי פעם בטלפון, ולאט לאט אני מוצאת את עצמי חושבת עליו פחות ומסתכלת לצדדים. אני מוצאת את עצמי לאחרונה מנסה להתחמק ממגע אינטימי, מתרצת תירוצים כדי שנשכב פחות, כשהוא יוזם נשיקות ארוכות וחושניות אני קוטעת אותן עם עם דיבורים ובכלל החשק המיני שלי כלפיו פוחת. הוא גם מרגיש שמשהו לא כשורה. חשוב לי לציין שהסלידה באה רק מהצד שלי, ורק בתחום המיני. השיחות שלנו עדיין ארוכות ומרתקות, אני עדיין משתפת אותו בכל דבר, אנחנו עושים הרבה צחוקים ומאוד כיף ביחד. אבל אני כל הזמן מנסה לברוח מהאינטימיות. אני רוצה שנצא לטייל ולא נישאר במיטה בשבת כי אין לי כוח לכל המגע הזה. אני משקרת שקיבלתי מחזור גם אם לא. וזה למרות שאני רואה אותו רק פעם בשבוע\שבועיים ואמורה כביכול להתגעגע. זה לא היה ככה בעבר.
ניסיתי להפרד ממנו. היה לי מאוד קשה וכואב וחזרנו תוך כמה ימים, והייתה תקופה מאושרת של שבועיים בערך. אח"כ נפרדתי עוד פעם ושוב חזרנו. עכשיו אנחנו ביחד ואני מרגישה את מה שתיארתי, ואני יודעת שאני צריכה לקבל החלטה סופית ולא יכולה להמשיך לשגע את הבחור המסכן.
מה קורה לנו? האם זה בעיה שניתן לגשר עליה? אני כן מוצאת את עצמי מפנטזת על בנים אחרים. אני מאוד מאוד אוהבת אותו, הוא חלק עצום בחיי. עם זאת אני בכל זאת רואה אותו רק פעם בשבוע\שבועיים ולא מאוד מתגעגעת במשך הזמן.
אני יודעת שיש לי מה להציע ושאני צעירה וכל החרא הזה. אבל מה כבר מחכה בחוץ? למה למהר אם אפשר להציל עוד את מה שיש לי? אני לא מודאגת מלהיות לבד אני מודאגת מלאבד אותו, הוא יותר מבן משפחה.
ולמרות שאני כל כך פוחדת לאבד אותו, זה לא פייר כלפיו להשאר במצב הנוכחי.
האם אני משלה את עצמי ומושכת את זה למרות שזה נגמר? האם יש סיכוי?
בבקשה תעזרו לי אני עובדת עצות.
תודה! נטע