בעיה בעייתית.

בעיה בעייתית.

יכול להיות שאני לבד במקרה הזה, אבל... ל'יודע, אשתף... אולי מישהו יזדהה או יכיר ת'מצב.
עד לפני שנה שמרתי נגיעה מבנים ומבנות. תקופה מדהימה שבאמת קיבלתי ממנה הרבה מבחינת ההבנה על המגע ועל החשיבות שלו. כל הבנים [או הבנות
] ששמרו נגיעה יבינו על מה אני מדבר... זה משהו שלא בא ברגל... בכל מקרה, הפסקתי לשמור נגיעה מסיבות שונות, אבל תמיד מאז נשאר לי העיקרון: "מגע זה רק עם בנזוג. מגע זה רק עם בנזוג. מגע זה רק עם בנזוג!" למרות שהפסקתי לשמור נגיעה, תמיד היה לי בעיה לגעת בחברים קרובים שלי... אפילו סתם מגע רגיל [ק"ו מגע מיני]! אבל עם הזמן התרגלתי, נפתחתי, והמגע הרגיל בין חברים טובים הפך לדבר שבשגרה... אבל עדיין חסר לי המגע המיני. אנ'לא מוצא את האפשרות לגעת בצורה מינית במישהו [אולי בגלל העיקרון הזה של שמירת נגיעה, או פשוט בגלל שאני טיפה ביישן], וזה מטריד. אני לא חושב שמערכות יחסים אמורות להיות מבוססות נטו על סקס, ח"ו! אבל אני לא מצליח להשתלב בצורה נורמלית במע' יחסים את המגע החברי בין בני זוג... אני תמיד חושב על התקופה של שמירת נגיעה, למרות שעברתי אותה... וזה תמיד מטריד אותי. חברים שלי מספרים על חוויות שלהם מהעולם של המגע... ואנ'לא רואה את עצמי במקומם... איך אפשר?! שוב, אולי סתם כי אני ביישן ולא פתוח מספיק... אבל מצד שני - אולי השמירת נגיעה הזאת עוצרת אותי מלפתח קשרים חברתיים כמו כולם?
מה דעתכם בנושא?
 

dkey

New member
בעיה בראש

עוד דוגמא נפלאה לעד כמה הדברים מוקצנים, יוצאים מכל פרופורציה ומעוותים את הנפש. הפטיש בראש עם האיסורים המשוגעים הללו מעוותים את הבן אדם. כחילוני אני חש היום בדיוק ההיפך ההיפך, אנחנו לא נוגעים מספיק!!! כמובן אני מדבר על הקרובים לנו ועל אלה שיש לנו עמם קשרי ידידות וחברות (אחרת זאת תקיפה). אני כיום מקפיד להתנשק באופן ידידותי עם כל קרובי משפחתי וידידותי. עם בעלי אני מקפיד במיוחד על אינטימיות ככל האפשר ואני לא מדבר על מין. נשיקות, חיבוקים נגיעות מחזקים קשרים והם בעיני חובה. אבל גם שמתי לב כמה החברים שלי אוהבים תמיכה שמלווה במגע. שכנה שלי, אמה נפטרה, ואיזה יום פשוט התחבקנו וזה עשה לה כל כך טוב. אתה נתון באובססיה. אתה שבוי של משהו שדפקו לך בראש. מדובר בדבר מאוד לא בריא שמרחיק אותך מאינטימיות עם בני אדם. לדעתי אתה חייב להתחיל ולתרגל מגע עם אנשים. מגע הוא ממש צורך שלנו. יש גם סדנאות מגע.
 

dkey

New member
בודאי!

איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה זה מה שנקרא בעיני איבוד כל פרופורציה, דבר שמאפיין כל כך את הדת היהודית. לקחו ספר וכל מילה בו הפכה להיות מפלצת שקמה על יוצריה. אגב, לא כולם מחזיקים בפירוש המקפיד הזה של הרמב"ם שנולד במאה ה 12. ושוב אומר, הדת הזאת מעוותת אותנו. אנחנו זקוקים לחום ואהבה ודווקא אי נגיעה בעיני גורם לניכור וזרות. אגב, באותו אופן, אתה מוזמן גם לברור מלח לקראת החג...
 
למה???

דיקיי היקר! לפעמים אתה "חוטא" בחוסר הבנה של פסוק או עניין מסוים בגלל חוסר הרצון ללמוד לעומק. הפסוק, שאותו ציטת מדבר על גילוי עריות פשוטו כמשמעו. זה האיסור החמור. חז"ל הרחיבו אותו לכל נגיעה של חיבה. הנמנים על הפסוק הם אך ורק קרובי המשפחה מדרגה ראשונה. יתר הקרובים הם הרחבה של חז"ל. לגבי כל אשה, שאיננה קרובת משפחה, האיסור להתקרב אליה ולגלות ערוותה הוא אך ורק באשה נידה. חז"ל הרחיבו את האיסור וקבעו, שכל אשב היא בחזקת נידה ולכן אסרו קרבה של חיבה. עוד אשה קרבה קיים באשת איש, שכל מגע מיני איתה הוא בגדר גילוי עריות (ע"פ התורה). חז"ל הרחיבו את האיסור לכל מגע שהוא. בקיצור: הדת רחוקה מלהיות מפלצת. צריך רק ללמוד אותה נכון. מי, שלא למד, בל נא יתימר לחרוץ דין. שבת שלום לך ולכל הגולשים ואל תשכחו להתפלל לרפואת הבחור שלמה נפתלי בן גילה רחל.
 

dkey

New member
בדיוק הוכחת את מה שאמרתי

מלא לגעת בערווה של אישה (או של גבר) שזה דבר הגיוני זה נהפך למשהו מפלצתי ללא כל פרופורציה. וזאת רק דוגמא קטנה. אגב, בעניין הנידה זה עוד יותר מקומם. החינוך המטורף הזה שאישה שיש לה מחזור היא טמאה ומטונפת... לא יכול להבין איך נשים לא יוצאות נגד ההגדרות הללו. שוב, מגיל צעיר אתה מקבל על הראש עם פטיש. כשאומרים לך שמשהו טמא אז אתה רואה בו טמא בלי להרר כלל במופרכות הענין. וכמובן גם כאן רק הלכו והחמירו עוד ועוד.
 
אכן כאן הבעייה

חכמינו ז"ל לא נקראו סתם כך אלא משום שראו את הנולד. בגמרא מתוארים מקרים רבים של אנשים, שעברו על דעת חכמים ולבסוף - גם על איסור התורה. סופם היה בשוגג אך תחילתם במזיד. בהזדמנות ארחיב את היריעה על כך ותיווכח, שבכל היה לטובה. לגבי אשה נידה - רב לך. היא איננה טמאה. היא טהורה וקדושה. רק הנידה טמאה. אשה זאת איננה שונה באישיותה מכל אשה אחרת אלא רק לגבי יחסי אישות. אז שוב - אי אפשר ללמוד כאן בפורום את כל התורה. גם אני עוד לא למדתי הכל ב- 90 שנותי...
אני מציע לך לא להתבייש לשאול וללמוד היטב את הסוגיות לפני חריצת דין. שבת שלום לכולם ולא לשכוח להיזהר עם החמץ.
 
אתה טועה

מפני שההכרזה על אדם (או חלק מגופו, או הפרשותיו) כטמא, למשך מספר ימים בכל חודש - היא שיטה ידועה בתרבויות רבות לד-הומניזציה, השפלה. מצבה העגום של האישה החרדית, אבל גם הדתית, נובע באופן מובהק מההכרזה הספציפית על הנידה כטמאה.
 
מתנצל על קוצר הדברים

מפאת כניסת השבת. אבהיר שוב והפעם בהרחבה: מצב של טומאה וטהרה אינם מעידים על אישיות האדם. מי, שנגע במת, או שהה במחיצתו ברדיוס 4 אמות (כשני מטר), או שנגע בשרץ מת או בנבלת חיה טמאה ועוד, בין גבר ובין אשה הרי הם טמאים. נוסף על כל אלה לאשה יש טומאה טבעית בימי נידתה. הטומאה מגבילה את האדם מלאכול קודשים או להיכנס לעזרה (בזמן בית המקדש) ואילו האשה בעת נידתה גם אסורה בכל מגע עם בעלה. עם זאת היא איננה הופכת למאוסה או לפחות נחשקת אלא להיפך. יש עניין בפרישה מחיי אישות למשך מספר ימים, כדי שלא יהיה ליבו גס בה (ע"פ חז"ל). ביום, שהיא נטהרת מטומאתה, ולאחר טבילה כדין, היא חוזרת לבעלה ואף מצווה עליו לבוא עליה. ביאה זאת היא הרבה יותר מרגשת ונחשקת ושני הצדדים נהנים ממצב זה. לא נכון להסתכל על הטומאה כצד שלילי, כי היא איננה פוגעת כהוא זה במעמד האנושי. אשה נידה היא אשה מכובדת ונאהבת ללא שום שינוי מכל ימי השנה. אז על מה הקצף? מה חבל, שאתם מתעקשים לגלות מומחיות וידע בדברים, שלא למדתם. אני ממליץ לך וגם לדיקיי להיכנס למרכז "ראש יהודי" בתל אביב ולהעלות את כל השאלות, שיש לכם, כי גם אני אינני מומחה גדול לענייני יהדות, וגם מה, שאני משיב כאן, הוא מעט מזעיר ממה, שיש ללמוד. ב"ראש יהודי" תוכלו ללמוד כאוות נפשכם מבלי להתחייב לשום הלכה או מצווה יהודית כלשהי. איש לא ינסה להחזיר אתכם בתשובה. זאת לא המטרה. מותר לנסות במקום לתקוף מבלי להכיר את שדה המערכה.
 

dkey

New member
ושב אשאל

מה כל כך טמא בנידה עצמה? בעיני כלום. זה כמו המחקר שהראה שאנשים שלא נחשפים מילדות לסלידה מג'וקים, אין להם סלידה מג'וקים. החינוך כאן הוא לראות במחזור פגם ואין בזה כל פגם. אני חושב אגב שזה נורא איך ישנה התערבות לפרטי פרטים בחיי הזוגיות של אנשים על ידי המחוקק (התורה). נורא. ואם נגעת בנבלות, ולא נראה לך מוזר שלגעת (לגעת? לאכול!) בתרנגולת מתה זה לא טומאה ולגעת באדם או בנבלה לא כשרה זה כן טומאה? (אני כלל לא מבין מה כל כך טמא באלה. אני משער שכל אלה נבעו מהחשש למחלות אבל כל זה היום ממש לא הגיוני, אבל נשארנו עם הציווים. כמה נורא. כמו המחקר על הקופים שעלו על סולם). שוב, הבחנה לא הגיונית ומצחיקה למי שעומד מהצד ומסתכל על אלה שדפקו להם בראש את כל החוקים הללו והמציאו כל מיני תירוצים על תירוצים. תודה על ההמלצה להכנס למרכז ראש יהודי אבל יש אפשרויות אחרות, נוחות הרבה יותר להחכים (אינטרנט) וזה לא שלא זכיתי למנת יהדות גדושה כל חיי.
 
../images/Emo13.gif פרשת מצורע

דיקיי אהובי! אני שמח על כל השאלות שלך והלוואי יכולתי לענות לכולן. עם זאת כמו בעבר כן גם הפעם לבטח תסכים איתי, שפורום כלשהו באינטרנט איננו המקום ללמוד ולהכיר בצורה רצינית. גם לא כל אתר אחר באינטרנט, שבו אינך מתמודד בצורה ישירה פנים אל פנים אל מול המשיב. בכל זאת מפאת כבודך וההערכה, שאני רוכש לך על אופן התגת הדברים, אנסה להשיב במידת יכולתי. לאחר מכן אתן לך את הכבוד לומר את המלה האחרונה לסיכום אבל הכי חשוב הוא, שלא תתבייש לשאול - גם ב"ראש יהודי" או בכל מקום אחר, שבו תוכל לשאול, מבלי לעבור "שטיפת מוח" עם קיום מצוות. אני מתנגד לזה באופן מוחלט, אלא אם כן זה יבוא מתוך הכרת עצמית שלך. ומה הקשר של כל זה לנושא? בשתי הפרשות האחרונות קראנו על דיני נגעים ומצורעים. המדרש אומר, שצרעת באה על האדם בשל הוצאת שם רע (ראה מאמרו של טוהר בעניין זה), אבל בוא נעזוב את זה. לא זה העיקר. שים לב: צרעת (לא זאת של ימינו) היא מעין סוג של מחלת עור. לאן אנחנו הולכים, כאשר אנו חולים? לרופא, כמובן! נכון? ואילו כאן התורה מעבירה את הסמכות לטמא או לטהר דווקא אל הכהן. מדוע? כי אין שום תרופה למחלה. תפקידו של הכהן הוא לפסוק הלכה: טמא או טהור. אינני יודע, כמה מצורעים היו בזמן בית המקדש ובכלל. אינני יודע, כיצד נרפא הנגע בלי שום טיפול רפואי. מדובר כאן בסוג מחלה רוחנית, שרק לבורא עולם היכולת לרפאה. דיני המצורע שונים לחלוטין מדינם של כל הטמאים האחרים. הוא מצורע ועליו לצאת אל "מחוץ למחנה" לפרק זמן של שבוע או שבועיים מעבר להיותו טמא. רק כאשר יכריז עליו הכהן, שהוא טהור, יוכל לחזור למחנה כאחד האדם ולאכול מהקודשים לאחר שייטהר באמצעות קרבנות וטבילה במקווה. טומאה וטהרה ע"פ התורה הם מושגים רוחניים. האדם הטמא איננו אדם פחות ערך ובוודאי לא האשה, שכבודה יקר. טומאה איננה השפלה ואוי לו למי, שינסה לחשוב כך. משום כך איננו יכולים לשאול על דברים רוחניים, שנשגבים מאיתנו. לכל דבר יש סיבה אבל אנחנו כבני אדם לעולם לא נוכל להבין את כל הסיבות: למה יש טומאה וטהרה? ו... יתרה מכך: למה יש כל כך הרבה בעולם? למה נרצחו לפני כשישה שבועות 8 פרחים, עלמי חמד, בהיותם רכונים על ספרי הלימוד שלהם? המושגים של התורה אינם מושגים שלנו. רק דבר אחד ברור: התורה חסה על כבודם של בני אדם. "ואהבת לרעך כמוך" דרש רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה! לאורך כל התורה אנו מצווים לעשות חסד עם החי ואפילו עם המת. הרוגי בית דין, למשל, התורה מצווה אותנו: "לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת א-לוהים תלוי". ואל תשאל אותי ללשון הפסוק, כי כבר כתבתי על כך בעבר בעניין מספר המוצאים להורג. לסיכום: אני מציע מתוך הבנה הדדית, שתסכם נושא זה כמיטב הבנתך על מנת שנוכל לעבור גם לנושאים אחרים. שיהיה לך שבוע טוב ומקסים ו... עוד מעט פסח. כרוב עמך בית ישראל אף אני אהיה עסוק בענייני החג ומנותק באופן חלקי מהפורום למהמחשב בכלל. נתפלל, שהפסח יעבור עלינו לשלום ונזכה עוד השנה להקריב קרבן פסח בירושלים (אני מזמין את ידידנו טוהר לכתוב כמה מלים בעניין זה).
 

dkey

New member
לפחות אתה מסכים איתי

שטהור וטמא הן הגדרות דתיות. מהצד זה נראה לי נטול הגיון ואיני רואה כל צידוק לראות נשים כטמאות בתקופת הוסת שלהן. צר לי שנשים גדלות עם כינויים שכאלה.
 

io4minyan

New member
פעם...

לפני שנים רבות, לפני "נולד לרקוד" נסעתי עם להקת מחול לחו"ל אחד החברים קיבל הרעלת קיבה ועלה לבמה כשהוא משלשל - זו חויה שלא כדאי לחזור עליה. לא בשבילו ולא בשביל האחרים שהיו לידו. אז ככה זה. כשהגוף טרוד בהפרשות יש דברים שלא עושים את להט הקרב נגד הדת הדורסנית כדאי לשמור למלחמות שוות. כי ממילא הלכות נידה זה הדבר האחרון שאפשר לכפות על מי שלא מאמין בצורךלשמור
 

יום.

New member
וואו אתה לא באמת השוות עכשיו

בין ווסת לשלשול, נכון? ותחשוב טוב על התשובה למה אני במחזור ואני עצבנית
 

dkey

New member
מה שמיטה?

דיברתי על נגיעה באישה, על אינטימיות גם במהלך הוסת שאינו בהכרח חדירה (גם אין מניעה לקיים יחסי מין בעת המחזור), דיברתי על מה הניחותות והדחיה שאישה סופגת מילדות וכו'. ההשוואה לשלשול מראה שאני צודק עד כמה מדובר בסטיגמה ויחס שלילי שנרכש כלפי נשים במהלך המחזור. התקלה בהופעה הפריעה לך? כהומואים אנו נתקלים בצורה הרבה יותר קרובה ומוחשית לא פעם בתקלות שקשורות בפי הטבעת ולומדים שזה ממש לא אסון דוחה או סוף העולם. גישה בריאה לנושא רק מעצימה את האינטימיות והקרבה.
 
כי סערת עלי, לנצח אנגנך

ההשואה המפתיעה שלך מעידה שהדת כה דורסנית, עד שגם מי שחשב שהשתחרר מכבליה מושפע ממנה לשארית חייו. לכן, אין מלחמה שווה מזו (בהנחה שיש בכלל מלחמות שוות...).
 
למעלה