זהו ניסוי חברתי של שבעה ימים, שאפשר להתייחס אליו כאל תרגיל.
לא חובה להתייחס אליו כאל תרגיל, אבל אפשר.
רק כדי לוודא שאנחנו מסונכרנים (ולא נתונים באיזושהי אי-הבנה הדדית, כמו שקורה לעתים כה קרובות בין אנשים, במיוחד כשאנחנו כועסים או מתגוננים), אצטט מתוך ההודעה על
הניסוי החברתי:
"
מי שרוצה להצטרף לניסוי הזה, מוזמן לשרשר לכאן את הצטרפותו.
מי שלא יצטרף לניסוי הזה במודע, עדיין יהיה חלק ממנו במובן מסויים, פשוט מפני שלאורך ימי הניסוי, הפורום לא יתמוך בהכפשה/ביזוי/העלבה/זלזול/הקטנה.
גם דיבור בגסות עשוי להיות דרך לנסות להקטין מישהו בדמיון (שלי, שלו, של הקוראים)."
אני מתנצל על חוסר-הנוחות.
וברור לגמרי, שמי שלקח על עצמו לנהל את הניסוי (אני), יכול לעשות הרבה טעויות במהלכו.
כולנו יכולים לטעות.
ואפשר לדבר על כך וללמוד מזה, אם מתחשק לנו (ואם לא, זה גם בסדר).
אם לא מנסים, לא טועים.
והרגשתי שמגיעה לנו גם התנסות אחת כזאת, בת שבעה ימים לפחות, אחרי יותר מ-15 שנים (!) של מלחמת דעות, זלזול הדדי והתבטאויות אלימוֹת, פה בפורום (ואני הייתי חלק מזה, לא מכחיש).
ועכשיו, בניסוי הזה, יכול להיות שטעיתי לא רק נקודתית במחיקה כזאת או אחרת, אלא אפילו בעצם יזימת הניסוי המשונה הזה, מודה ומתוודה. לוקח על עצמי את האחריות, אם כן. בסך הכל כמה ימים...
אני מעדיף לנסות ולטעות מאשר לא לנסות ולא להתנסות אף-פעם, במיוחד כשמדובר בדברים קטנים וקלילים כמו כתיבת הודעות בפורום (אני לא בעד לנסות דברים מסוכנים יותר).
ואחרי הכל, לא מדובר בניסוי בהעלבת אנשים או בהכפשתם, למשל, אלא בדיוק ההיפך הגמור.
עוד ציטוט שאני אוהב מתוך הודעת הניסוי (קראתי את זה מלא פעמים - בכל פעם שאני קורא את זה, אני מפנים את זה עמוק יותר... וזה עוזר לי ליישם קצת יותר מאשר קודם):
"
הקטנת הזולת והאדרת עצמנו, שהינה פעולה פסיכולוגית נפוצה מאד כיום, המתרחשת בתוכנו תחילה, איננה משהו שאנחנו יכולים סתם כך להתעלות מעליו ולהשתחרר ממנו, בדרך כלל. אנחנו יכולים להיעשות קצת יותר חופשיים... ואחר-כך קצת יותר חופשיים. מהצורך הזה לדמיין את עצמנו כצודקים ואת האחרים כטועים."
