בסוף חזרנו
אנו בני 40 לערך ולפני כחצי שנה פניתי לכאן וסיפרתי שבעלי מזה 13 שנה, החליט שאינו מסוגל יותר לחיות בזוגיות איתי וטען שהוא רוצה להתגרש וגם היה נחוש מאד (לראשונה).
היו בזוגיות שלנו עליות ומורדות ותקופות כאלה ואחרות, בגדול הוא טען שלא טוב לו והוא לא מרגיש הוא בחיינו המשותפים , שהוא לא מרגיש שיש לו אישה ושלא טוב לו
ושנמאס לו וזהו שהוא לא מוכן לתת לי יותר צ'אנסים וההחלטה סופית ומאז התחיל לרדוף אחרי עם הסכם גירושים ש"דחף" לי כל הזמן לפרצוף.
מצד אחד הבנתי על מה הוא מדבר ..שאני סוג של "מסרסת אותו" בכח שלו מול הילדים - הוא העניש וכעס הרבה ואני באתי לקראתם ואפילו התערבתי לטובתם
מפה לשם כשראיתי שהוא נחוש בדעתו ולא רצה להמשיך , היה קר וקורקטי וישן בספה תקופה של כחודש וחצי חודשיים, הסכמתי ופתחתי תיק בהסכמה והוא הודה לי ונראה שהיה מרוצה.
אציין גם שכל התקופה של החוד חודשיים זו הוא החל לחזור מאד מאוחר בלילות וטען שהוא לומד למבחנים וכו' ..
כל הזמן הזה לא הבנתי מה קרה לו ולאהבתו אליי שהרי תמיד הצהיר שאוהב ובתקופ הקשה עדיין אמר שהוא אוהב אותי אבל זהו לא מוכן יותר...היה נראה לי תמוהה (למרות הקשיים שחווינו כי חשתי את אהבתו למרות ההתנכרות אלי).
כשבוע שבועיים אחרי שהתחלנו בהליכים משפטיים הוא חזר יום אחד די שיכור הביתה(נדיר) באמצע הלילה ונרדם מייד ופתאום אס אם אס באמצע הלילה, הייתי חייבת לבדוק
והצצתי לו לטלפון' וחשכו עייני ממה שראיתי שם, מסתבר שהוא החל או כבר היה בתוך קשר כלשהו עם בחורה שהכיר בילדות והקשר חודש בפייסבוק ככל הנראה (גרושה +).
הייתי המומה , חשתי נבגדת מרומה טיפשה עצובה הבנתי שהסוף הוא באמת סוף ואולי היא דחפה אותו לסיים את העיניינים ביננו, עפ"י ההדעות באסמסים שראיתי היא פירגנה לו כתבה לו שהוא מלך, שאלה אם אכל היום, אמרה שהיא מתגעגעת אליו ואוהבת אותו ובאד האסמסים שאלה אם היה לו טעים אתמול (לא בטוחה שדיברה על אוכל) והוא ענה שיה טעים ומרגש. וענה שאוהב אותה ובאחת ההודעות כתה לה בוקר טוב אהובה....בקיצור אני נגמרתי מאז אותו יום...פשוט נגמרתי.
בבוקר (אחרי לילה קשה מאד ) הוכחתי אותו שאני ראיתי ואני יודעת והוא ענה בתקיפות שהוא לא מפחד מאף אחד וחזר על זה (לא ברור למה הוא טוען שלא מפחד ..לא איימתי עליו) אבל מאד נפגעתי..הוא ביקש שאניח לו וכך עשיתי..הבנתי שזהו. ביקשתי שיארוז ויעזוב שנודיע לילדים (3) עוד היום ושיעזוב ..הודענו לילדים הם בכו והיה קשה.
אחרי מס' ימים הצצתי שוב בלט' שלו וראיתי שהתכתב איתה והודיע לה שאני יודעת שמסתבר שחפרתי לו בטל' ונודע לי, היא ענתה אוהבת אותך והוא ענה שאוהב אותה.
בנתיים הוא חש לא טוב מרוב לחץ ואושפז כאשר אני כל הזמן מלווה ודואגת לו למרות שאנחנו כביכול בהליכי גירושין.
וכשחזר מבית החולים אחרי כמה ימים ארז מזוודות ועזב לבית אימו.
לא ראיתי אותו כשבועיים ..הוא לקח את הילדים כפי שרצה פעמיים בשבוע וכל סופ"ש..
בימים ובשעות שהיו אצלו התפרקתי ובכיתי המון המון..הקושי היה רב ובמיוחד שבתוך תוכי לא חשתי את הסוף לא הרגשתי את מיצוי היחסים והבנתי את טעויותי וטעויותיו
וחשתי פספוס נוראי .
שבועיים אחרי שעזב את הבית שלחתי לו הודעה (בערב) שאני מתגעגעת אליו ורק בבוקר הוא ענה (גם אני).
למחורת היתה שיחה עצובה ביננו (טלפונית) ואמרתי שאני חושבת שזה לא נגמר ועדיין ניתן לתקן הכל.
אחרי יומיים הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה להפגש ..נפגשנו באותו ים בערב הלכנו לים ואפילו נכנסנו בלילה לים..זה עשה לנו טוב
שם התוודה ואמר שקשה לו שהוא חי מתוך אוטומט ופעל כמו זומבי ושרוצה לחזור..לא ידעתי את ליבי מרוב אושר וכמובן שהסכמתי..הוא חזר חרמן ומאוהב.
ומאז ברוך השם הכל טוב ויפה כבר כמה חודשים ..המשפחה המצומצמת שמחה על החזרה והאהבה ביננו פורח שוב כמו בהתחלה.
הוא חם לבבי אלי וכך גם אני , תיקנו את דרכנו והפעם ממש אני משתדלת ורוצה וכך גם הוא והמאמצים שלנו ניכרים וכך גם התוצאה..אושר גדול ואהבה גדולה.
הבעייה היא שהעננה של הבחורה שאיתה ניהל רומן מרחפת מעליי ולא מניחה לי, אני לא מצליחה לשכוח את ההודעות והטקסטים שראיתי בטל' שלו בזמנו,
אני שואלת את עצמי איך הוא יכול היה לעשות לי את זה, ועד כמה הוא באמת אהב אותה ועד כמה היחסים בינהם הרחיקו לכת ולמה ואיך זה הסתיים.
יום אחד שאלתי אותו על המקרה ההוא והוא לא כ"כ נפתח ולא ממש פתח את סגור ליבו ..רק אמר שכשהוא היה בתקופה כזו ופתאום הגיע אותה אחת שפירגנה ומבינה וכו'
אבל עוד אמר שלא היה שם משהו בעל משמעות ולא היה משהו בעל אופי מיני ושכמה ימים אחרי שעזה את הבית הודיע לה על הפסקת הקשר בינהם. אמר לי שחשב שהיה שם משהו אבל הבין שלא.
טען שהמפגשים בינהם היו באוטו כי חשש שיוודע לי ולא נפגשו בפרהסיה. ולא היה נכון לספר או להסביר יותר...והדגשתי בפניו שזה לא יכול להשנות שוב בשום אופן והוא הסכים.
אבל המחשבה של שניהם ברכב (די אינטימי) והאסמסים מהדהדים בראשי ומפריעים לי מעת לעת...יודעת שאיתו לא נכון לחפור יותר מידי כי גם לא מאפשר.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שמטרידות אותי לא יודעת עד כמה באמת הוא לא הרחיק לכת ואולי אני יותר מידי תמימה.
לא יודעת איך להתמודד עם זה.
אנו בני 40 לערך ולפני כחצי שנה פניתי לכאן וסיפרתי שבעלי מזה 13 שנה, החליט שאינו מסוגל יותר לחיות בזוגיות איתי וטען שהוא רוצה להתגרש וגם היה נחוש מאד (לראשונה).
היו בזוגיות שלנו עליות ומורדות ותקופות כאלה ואחרות, בגדול הוא טען שלא טוב לו והוא לא מרגיש הוא בחיינו המשותפים , שהוא לא מרגיש שיש לו אישה ושלא טוב לו
ושנמאס לו וזהו שהוא לא מוכן לתת לי יותר צ'אנסים וההחלטה סופית ומאז התחיל לרדוף אחרי עם הסכם גירושים ש"דחף" לי כל הזמן לפרצוף.
מצד אחד הבנתי על מה הוא מדבר ..שאני סוג של "מסרסת אותו" בכח שלו מול הילדים - הוא העניש וכעס הרבה ואני באתי לקראתם ואפילו התערבתי לטובתם
מפה לשם כשראיתי שהוא נחוש בדעתו ולא רצה להמשיך , היה קר וקורקטי וישן בספה תקופה של כחודש וחצי חודשיים, הסכמתי ופתחתי תיק בהסכמה והוא הודה לי ונראה שהיה מרוצה.
אציין גם שכל התקופה של החוד חודשיים זו הוא החל לחזור מאד מאוחר בלילות וטען שהוא לומד למבחנים וכו' ..
כל הזמן הזה לא הבנתי מה קרה לו ולאהבתו אליי שהרי תמיד הצהיר שאוהב ובתקופ הקשה עדיין אמר שהוא אוהב אותי אבל זהו לא מוכן יותר...היה נראה לי תמוהה (למרות הקשיים שחווינו כי חשתי את אהבתו למרות ההתנכרות אלי).
כשבוע שבועיים אחרי שהתחלנו בהליכים משפטיים הוא חזר יום אחד די שיכור הביתה(נדיר) באמצע הלילה ונרדם מייד ופתאום אס אם אס באמצע הלילה, הייתי חייבת לבדוק
והצצתי לו לטלפון' וחשכו עייני ממה שראיתי שם, מסתבר שהוא החל או כבר היה בתוך קשר כלשהו עם בחורה שהכיר בילדות והקשר חודש בפייסבוק ככל הנראה (גרושה +).
הייתי המומה , חשתי נבגדת מרומה טיפשה עצובה הבנתי שהסוף הוא באמת סוף ואולי היא דחפה אותו לסיים את העיניינים ביננו, עפ"י ההדעות באסמסים שראיתי היא פירגנה לו כתבה לו שהוא מלך, שאלה אם אכל היום, אמרה שהיא מתגעגעת אליו ואוהבת אותו ובאד האסמסים שאלה אם היה לו טעים אתמול (לא בטוחה שדיברה על אוכל) והוא ענה שיה טעים ומרגש. וענה שאוהב אותה ובאחת ההודעות כתה לה בוקר טוב אהובה....בקיצור אני נגמרתי מאז אותו יום...פשוט נגמרתי.
בבוקר (אחרי לילה קשה מאד ) הוכחתי אותו שאני ראיתי ואני יודעת והוא ענה בתקיפות שהוא לא מפחד מאף אחד וחזר על זה (לא ברור למה הוא טוען שלא מפחד ..לא איימתי עליו) אבל מאד נפגעתי..הוא ביקש שאניח לו וכך עשיתי..הבנתי שזהו. ביקשתי שיארוז ויעזוב שנודיע לילדים (3) עוד היום ושיעזוב ..הודענו לילדים הם בכו והיה קשה.
אחרי מס' ימים הצצתי שוב בלט' שלו וראיתי שהתכתב איתה והודיע לה שאני יודעת שמסתבר שחפרתי לו בטל' ונודע לי, היא ענתה אוהבת אותך והוא ענה שאוהב אותה.
בנתיים הוא חש לא טוב מרוב לחץ ואושפז כאשר אני כל הזמן מלווה ודואגת לו למרות שאנחנו כביכול בהליכי גירושין.
וכשחזר מבית החולים אחרי כמה ימים ארז מזוודות ועזב לבית אימו.
לא ראיתי אותו כשבועיים ..הוא לקח את הילדים כפי שרצה פעמיים בשבוע וכל סופ"ש..
בימים ובשעות שהיו אצלו התפרקתי ובכיתי המון המון..הקושי היה רב ובמיוחד שבתוך תוכי לא חשתי את הסוף לא הרגשתי את מיצוי היחסים והבנתי את טעויותי וטעויותיו
וחשתי פספוס נוראי .
שבועיים אחרי שעזב את הבית שלחתי לו הודעה (בערב) שאני מתגעגעת אליו ורק בבוקר הוא ענה (גם אני).
למחורת היתה שיחה עצובה ביננו (טלפונית) ואמרתי שאני חושבת שזה לא נגמר ועדיין ניתן לתקן הכל.
אחרי יומיים הוא שלח לי הודעה שהוא רוצה להפגש ..נפגשנו באותו ים בערב הלכנו לים ואפילו נכנסנו בלילה לים..זה עשה לנו טוב
שם התוודה ואמר שקשה לו שהוא חי מתוך אוטומט ופעל כמו זומבי ושרוצה לחזור..לא ידעתי את ליבי מרוב אושר וכמובן שהסכמתי..הוא חזר חרמן ומאוהב.
ומאז ברוך השם הכל טוב ויפה כבר כמה חודשים ..המשפחה המצומצמת שמחה על החזרה והאהבה ביננו פורח שוב כמו בהתחלה.
הוא חם לבבי אלי וכך גם אני , תיקנו את דרכנו והפעם ממש אני משתדלת ורוצה וכך גם הוא והמאמצים שלנו ניכרים וכך גם התוצאה..אושר גדול ואהבה גדולה.
הבעייה היא שהעננה של הבחורה שאיתה ניהל רומן מרחפת מעליי ולא מניחה לי, אני לא מצליחה לשכוח את ההודעות והטקסטים שראיתי בטל' שלו בזמנו,
אני שואלת את עצמי איך הוא יכול היה לעשות לי את זה, ועד כמה הוא באמת אהב אותה ועד כמה היחסים בינהם הרחיקו לכת ולמה ואיך זה הסתיים.
יום אחד שאלתי אותו על המקרה ההוא והוא לא כ"כ נפתח ולא ממש פתח את סגור ליבו ..רק אמר שכשהוא היה בתקופה כזו ופתאום הגיע אותה אחת שפירגנה ומבינה וכו'
אבל עוד אמר שלא היה שם משהו בעל משמעות ולא היה משהו בעל אופי מיני ושכמה ימים אחרי שעזה את הבית הודיע לה על הפסקת הקשר בינהם. אמר לי שחשב שהיה שם משהו אבל הבין שלא.
טען שהמפגשים בינהם היו באוטו כי חשש שיוודע לי ולא נפגשו בפרהסיה. ולא היה נכון לספר או להסביר יותר...והדגשתי בפניו שזה לא יכול להשנות שוב בשום אופן והוא הסכים.
אבל המחשבה של שניהם ברכב (די אינטימי) והאסמסים מהדהדים בראשי ומפריעים לי מעת לעת...יודעת שאיתו לא נכון לחפור יותר מידי כי גם לא מאפשר.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שמטרידות אותי לא יודעת עד כמה באמת הוא לא הרחיק לכת ואולי אני יותר מידי תמימה.
לא יודעת איך להתמודד עם זה.