מסכימה עם השורה התחתונה שלך, ורוצה לחדד
אין דבר כזה "אנשים רשמיים"; יש תפקידים רשמיים ונסיבות רשמיות. מן הסתם מי שנמצא בתפקיד רשמי (קריין, מנחה, נואם, בעל תפקיד ציבורי ועוד) לא מדבר אל הציבור כאילו הם "סחבקים" שלו, ולכן יש "קרירות" מסוימת; אבל זה לא אומר שהוא אדם "קריר", ולא מן הנמנע שכשהוא עם המשפחה והחברים הוא חם ולבבי ומריץ בדיחות בשרשרת. ומכאן אולי ניתן להסיק שמי שמביא איתו התנהגות רשמית לנסיבות אינטימיות עלול להיתפס כאדם קריר. יש בכך משום אי התאמה משלבית: ההקפדה על שפה גבוהה גם בנסיבות כאלה עלולה להיתפס כמרוחקת, הדובר לא מרשה לעצמו "להשתחרר" ולדבר חופשי, ויכול להיתפס אף כהתנשאות. זה כמובן בהכללה; בסופו של דבר זה תלוי מאוד באינטראקציה בין האנשים, ההיכרות שלהם אחד עם השני ועוד.