כל אחת מאיתנו
מעדיפה אופציה זו או אחרת, וזה משתנה כל הזמן, ומקבל כיוונים והעדפות כל הזמן. אני חושבת שמה שדומה אצל כולנו היא היכולת להתגבר על קשיים נפשיים, חברתיים, חינוך מהבית ואפילו התמודדות עם הרגש הקשה מכל - הקנאה. אנשים מבחוץ כל כך לא מבינים את ים ההתלבטויות האלו עד שמגיעים להחלטה. הם רק רואים זוג בלי ילדים, שאחרי תקופה פתאום יש ילדים. כל כך קשה להסביר את ייסורי ההחלטות והתהיות למשפחה או לחברים. מזל שיש פורום שבו האנשים שנמצאים איתנו באותה סירה ממש, מבינים אותנו, ומזדהים עם הקשיים שלנו. נראה לי אפילו שפה יש אנשים עם רגישות יתרה. גם אם אני אבחר באופציה שהיא שונה לחלוטין מזו שלך, את לא תתנפלי עליי עם הדעה שלך, אלא תכבדי את החלטתי. אני מאוד אוהבת את היכולת הזו של אנשים בפורום לתת לי את סוג התמיכה הזה, שלא מתערב בהחלטותיי, ומקבל אותי כמות שאני. ולך אולה - אני שמחה שהתגברת על קשיים שהיו לך בעבר. ואת בוחנת את עצמך כל הזמן, ולא סוגרת שום דלת. צריך לזה הרבה כוח נפשי. גם בפונדקאות וגם בהורות החצי ביולוגית יש את האופציה לא לספר לילד דבר על הטיפול שהביא אותו לחיינו, וזה בעיניי יתרון משמעותי ביותר לעומת אופציית האימוץ. זה נכון שאם החוק היה אחר בארץ אז גם אם היתה יכולה להיות פונדקאית לבתה. באוסטרליה שמעתי שזה כך, וכמובן ללא תשלום. אבל גם מה שיש זו התקדמות, רק לפני מספר שנים לא העיזו לדבר בארץ על פונדקאות, והיום יש חוק והכל מוסדר. הלוואי שגם עניין תרומת הביציות ייפתר כך.
