בני בן 8

בני בן 8

בני החל השנה כתה ב וכמו בשנה שעברה שאלת שיעורי הבית עומדת בהינה. מגיעה שעת השיעורים מתחילים הויכוחים המריבות והצרחות. נוטל בבוקר רטלין אך עד אחהצ כבר פגה השפעתו. האם יש טעם לריב ולהתווכח איתו כמעט בכל יום ? אני חושבת שאם עכשיו אוותר לו שלא יעשה שיעורים גם בעתיד הוא ילמד את ה"טריק" ובכל פעם שיהיו לו שיעורים יחמוק מזה. גם שאלת התרופה עומדת בסימן שאלה אחהצ (הוא נוהג לנהל משא ומתן של תן וקח איתי או עם אבא שלו) מה אפשר לעשות לשיפור האוירה בבית וכן לגרום לו לעשות את המטלות שלו?
 

קרמבו 112

New member
../images/Emo4.gifגם אני באותו המצב כמוך בדיוק עובדת עיצות

אני לא הייתי מוותרת לעידן אבל נושא השיעורים
ממש העביר אותי כבר על דעתי הגעתי לשלב שאני כבר לא מוכנה יותר להתמודד לריב להתווכח וגם לא נותר בי הכח הפיתרון תשמעי לי יקירתי עובד נהדר המלצה מחברה לעבודה הבאתי מורה פרטית חונכת פעמיים בשבוע איתה הוא עושה את כל השיעורים .... מה שמספיקים בשעה וחצי לא יותר לא להעמיס עליו עם אדם זר עידן שלי בכל אופן לא מתנגד כל כך כמו איתי וובנתיים זה מצליח יופי... תנסי ודווחי לנו תאמיני לי אל תתמודדי עם זה את מה זה משנה עם מי הוא מכין העיקר שיכין ושיראה שאת לא מוותרת על העיניין עם הזמן אולי שיגדלו קצת היוזמה תשתפר מצידם גם רשמתי את עידן השנה למועדונית במתנ"ס גם שם יושבים איתו קצת על שיעורים ויש לו שם חברה זה עוזר לו להיפתח לאט לאט יהיה בסדר לא להתייאש המשך ערב נעים
 
אותו רעיון עובד אצלי מעולה

את הפטנט הזה גילינו כבר לפני שנתיים . מצאנו תלמידת תיכון שהיתה באה להכין שיעורים עם הילד (היום בכתה ה ויש מצב שאני אמשיך גם השנה) . הסידור היה כל כך מוצלח שכל השכנות סביב רצו ( לילדים שבכלל לא מאובחנים ולכאורה לא צריכה להיות בעיה בהכנת השיעורים )הבחורה הביאה עוד כמה חברות ובסכום סימלי ממש (20 ש"ח לשעה) הורדנו מעצמינו את נטל השיעורים לפחות מספר ימים בשבוע. אבל חשוב מאוד לציין : הבן שלי לוקח רטלין LA כך שבזמן שהוא ישב עם הבחורה הוא עדיין היה תחת השפעת הרטלין אחרת גם לה הוא היה ממרר את החיים והיא היתה בורחת מהר מאוד. אני לא כל כך בעד לבקש שיתנו לו פחות שיעורים (כמובן אם את חושבת שהוא מסוגל להכין אותם אם היה תחת השפעת הרטלין) מטרת השיעורים היא לתרגל חומר .אם המידע לא יתורגל הוא לא יקלט ויגרום לפערים מצטברים(בעיקר בחשבון) אני גם לא כל כך מסכימה שזו רק אחריות המורה . אני מצטערת מאוד אבל זו ממש גם אחריות שלנו לדאוג שהילדים יכינו שיעורים . (זו כבר התיחחסות למי שהגיבה בהמשך ונתנה עצות שאני לא כל כך מסכימה איתן)
 
יש הבדל בין אחריות לבין שותפות

ההורים שותפים למערכת הזו של לימודי הילד. ביה"ס הוא זה שלוקח אחריות על שיעורי הבית - לתת, לבדוק, לתקן. ועל כן, ביה"ס הוא האחראי - כשההורים בהחלט יכולים להיות משת"פים, רק לא להפוך את שיעורי הבית ל"אישו" של סיוט וריבים עם הילד. ההורים הם הורים, לא מורים...
 
שיעורי בית

חשוב לי להבהיר כמה דברים : שיעורי הבית ניתנים על ידי ביה"ס. המורה הנותנת את שיעורי הבית - היא זו שאמורה לבדוק אותם. הילד אמור לקבל שיעורי בית שהוא מסוגל להכין אותם בעצמו. ומה קורה ? ביה"ס נותן שיעורים לילד, ובעצם בהרבה מאד מקרים ההורים עוזרים לילד, במקרה הטוב, ובמקרה הקיצוני גם עושים במקומו אותם. כך למשל, ניתן לראות עבודות נהדרות שנעשו במחשב, בחלקם על ידי הורים. חשוב להזכיר - שיעורי הבית ניתנים לילד
וכאן מגיעים לנקודה בעייתית, ויש לפתור אותה בין הגורמים המעורבים : אם שיעורי הבית ניתנים ע"י ביה"ס, יש לתת ולשאת עם ביה"ס על אופיים של שיעורי הבית הניתנים לילד. המורה היא זו שאחראית על כך שהילד יעשה את השיעורים, כלומר - אם ילד לא מכין - מאד חשוב שהיא תדע מה קורה לו, ומה הגורם המפריע לו לעשות אותם. אפשרויות טיפול : לכנס את הגורמים הקשורים לשיעורי הבית - כלומר, המורה (המחנכת) ההורים והילד, לדון בקשיים שיש לילד בהכנתם. להגיע לידי החלטה שמקובלת גם על המורה וגם על ההורה והילד. צריך להחליט : מה כמות שיעורי הבית הניתנים, כמה זמן הילד צריך לשבת כדי להכין אותם, לפעמים נותנים שיעורי בית מותאמים, כלומר, שלא ייצא מצב שהילד צריך להכין במשך שעות רבות שיעורי בית כשרוב בני גילו מכינים בפחות זמן. חשוב מאד להגיע להסכמה ולבדוק אחרי שבוע איך עומדים בהסכמים. צריך להישאר עם יד על הדופק, אולי לתת בהתחלה מעט, בהמשך יותר, לא סתם להעמיס עליו. לבדוק היטב - האם שיעורי הבית הם פרי יצירת המורה, שנותנת הרבה, או האם במקרה מסוים, לילד יש הרבה מאד שיעורים כיוון שלא הספיק בביה"ס - זו הרגשה של "עונש" מבחינתו.. שלבי הטיפול : 1. לשוחח עם הילד בגובה העיניים, לראות מה מפריע לו להכין, מתי הוא כן אוהב להכין משהו, מה לא וכו'... 2. לקבוע פגישה עם הצוות, יש אפשרות לשוחח בלי הילד, ואחר כך לצרף אותו לשיחה. 3. השיחה עם הילד צריכה להיות ממקום של תמיכה הכי שאפשר, ומצד שני אסרטיבית או לפחות מראה כוונות של רצינות. 4. לקבוע הסכם של שיעורי הבית. 5. לבדוק ביצוע ההסכם ולהיפגש שוב עם הצוות או לפחות בשיחה טלפונית, מה השתנה, האם עשה, לא עשה, למה ואיך... 6. להמשיך לפי ההסכם שנקבע. והיה, וההסכם לא מצליח, יש לשבת שוב, לחשוב מחדש על דרכים יצירתיות בהן ניתן לשכנע את הילד, או את המורה... על כמות שיעורי הבית וכו'. בנוגע לריטלין - יש איזה הגיון בכך, שאם שיעורי הבית הם קצרים, שילד לא יצטרך לקחת ריטלין לכל כך הרבה שעות. לכן, חשוב לדעת מראש, מה כמות השיעורים, מה מידת הריכוז שהוא זקוק לה, ולהגיע איתו להסכמה בנושא של ריכוז, ריטלין, ולפני מבחנים.
 
למעלה