החיים כל הזמן משתנים
אבל, מה שאני רואה באופן כללי התנהלות לא נכונה לחלוטין מיותר מידי אנשים.
בסגנון "אכול ושתה כי מחר נמות".
אני מביט באנשים שיוצאים עם עגלה או שתיים מלאות "מפוצצות" מהמרכול גם אם אין להם בדיוק מהיכן לשלם. יש לי פנסיה של המדינה וגם דמי קצבת זיקנה ואני בהחלט מסודר, למרות זאת אנחנו לא מבזבזים וחוסכים כסף ואני טס לחו"ל אבל לא הולך כמו ישראלי ממוצע שמתבכיין שאין לו כסף אבל נוסע רק למלונות 5* הכל כלול, 2*-3* נחמדים בהחלט שווים. אני מזמין כרטיסי טיסה חודשים רבים לפני כדי לקבל את המחיר הזול ביותר בלי נסיונות של קומבינות שהזול בהם יוצא יקר.
אנשים עסוקים בקניות בלי סוף כל הזמן , גם אם יש להם אוברדראפט של 10.000-20.000-30.000 שקלים, כי הם לא אשמים בחובות.
ודווקא האנשים שלא כל כך יש להם, אלו המבזבזים יותר מאחרים, כאילו אין מחר וגם אם יגיע מחר הרי הם ידרשו שיתנו להם על חשבון אחרים כי מגיע להם שהם מסכנים.
אנשים לוקחים על עצמם תשלומים כשהם על הקצה, וכל עירעור קטן יפיל אותם תהומה, אבל הם מהמרים וכשהם נופלים, אז הם מתייצגים כמסכנים שאינם אשמים שפיטרו אותם מהעבודה או סגרו את המפעל וכו.
ברור שהחיים הולכים נעשים קשים יותר בגלל חברת השפע שאנחנו חיים בה, כיוון שכאשר היינו צעירים בשנות החמישים המצב היה רע פי 10 אבל מכיוון שאנשים הסתפקו במה שצריך, יכלו לחיות בסדר.
לאנשים רבים מידי יש עיניים גדולות מידי בלי שום בסיס מוצק.
אנשים שחסכו כסף ויש להם דירת 2 חדרים, חייבים להתקדם לדירת חמישה חדרים, הם ממש חייבים, למרות שהם לוקחים עליהם עול תשלומים כבד מאוד שספק אם יוכלו לעמוד בו גם אם שני בני הזוג עובדים והוא לשנים רבות, וכאשר מגיעה הנפילה, היא חדה וחד משמעית.
למי שאין כסף, לבית גדול יותר, שלא יקנה, משפחות גדלו לתפארת גם בדירות שני חדרים. וגם לא חייבים לכל ילד סמארטפון אפשר גם כסילפון (וגם זה לא חייבים), לא חייב כל אחד מחשב משלו אפשר אחד ביתי וכו וכו וכו.
מי שאין לו רזרבות מספיקות, שלא יקפוץ מעל הפופיק, כי כל "החייב" הזה , איננו מחוייב כלל למי שלא יכול.
כמה אנשים מחזיקים "כסף לבן ליום שחור"?
כמה אנשים חוסכים לתכניות לימודים לילדים ?
כמה מהעובדים העצמאיים דואגים לעצמם לפנסיה ? (50%) ואח"כ כשאין להם, מתבכיינים, כי הם לא אשמים בחובות, וכו.
אז כן, אני יודע מה מביא משפחות למצבים כאלו, כשמצד אחד אני רואה את גיסתי עושה קניות מטורפות כשהיא בעשרות אלפי שקלים במשיכת-יתר, וכל הכנסתה מביטוח לאומי קצבת זיקנה כי היא ובעלה לא עובדים עשרות שנים.
ומאידך הבן שפוטר מעבודתו, אבל יש לו אורך נשימה כיוון שהם הכינו "כסף לבן ליום שחור" עד שימצא עבודה (זה שהוא לא משתמש בפוטנציאל שלו זה משהו אחר [הוא דובר כותב וקורא סינית]) , והם מתנהלים בהתאם ליכולותיהם.
