בנות...
אני לא אקרא לזה בעיה כי האמת שזה יותר משעשע אותי ממציק אבל האישו הוא כזה: ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו כל הזמן עוברים ממסגרות למסגרות ותמיד מכירים אנשים חדשים, אני בוחרת לא לשתף את כולם בהעדפות המיניות שלי, ונוטה לחכות קצת זמן עד שאני ארגיש מספיק קרובה כדי לספר. אז עכשיו אני באוניברסיטה וזה, ויש לי פה חברה שאני מכירה כבר שנה, וכבר בתחילת השנה התחלתי לספר לה (לבנות אני משהה יותר את עניין הלספר, ראו הסבר בהמשך). אבל מסיבה לא ברורה היא לוקחת את הכל כאילו אני צוחקת איתה, כאילו אני תמיד צינית שאני מדברת על זה. זה כן מפריע כי אני מרגישה שלידה אני עדיין 'בארון', ואז היא באה ביציאה הכי ביפובית ששמעתי עד היום (אולי חוץ מאמא שלי אבל זה יסופר בפעם אחרת), כמובן היא לא חושבת שאני באמת גם בקטע של בנות אז היא הניחה שזה לא יפגע אבל זה היה משהו בנוסח הזה: "אני בסדר הומואים ולסביות, אבל אלא שגם וגם? זה פשוט דוחה. הם לא יכולים להנות משני העולמות!". מה אני אמורה לעשות? היא כן חברה טובה, ואנשים שאני מחבבת זה מצרך נדיר, אבל עדיין, WTF? באופן כללי מצאתי שבנות נוטות פחות לקבל את העובדה שאני בי מאשר בנים - לבנים זה מסביר הכל, כאילו גיליתי להם את סוד היקום, הכל פתאום מסתדר במקום שאני אומרת שאני גם בקטע של בנות, אבל שאני מספרת לחברות\לבנות? "נו באמת" ושלל תגובות שגורמות לי לחשוב שאני צריכה לשכנע מישהו במה שאני. *מצטערת על כל ההכללות שעשיתי פה, כמובן שיש המון יוצאים מן הכלל. ואנשים שיוצאים מן הכלל הם בדרך כלל יוצאים מן הכלל!
אני לא אקרא לזה בעיה כי האמת שזה יותר משעשע אותי ממציק אבל האישו הוא כזה: ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו כל הזמן עוברים ממסגרות למסגרות ותמיד מכירים אנשים חדשים, אני בוחרת לא לשתף את כולם בהעדפות המיניות שלי, ונוטה לחכות קצת זמן עד שאני ארגיש מספיק קרובה כדי לספר. אז עכשיו אני באוניברסיטה וזה, ויש לי פה חברה שאני מכירה כבר שנה, וכבר בתחילת השנה התחלתי לספר לה (לבנות אני משהה יותר את עניין הלספר, ראו הסבר בהמשך). אבל מסיבה לא ברורה היא לוקחת את הכל כאילו אני צוחקת איתה, כאילו אני תמיד צינית שאני מדברת על זה. זה כן מפריע כי אני מרגישה שלידה אני עדיין 'בארון', ואז היא באה ביציאה הכי ביפובית ששמעתי עד היום (אולי חוץ מאמא שלי אבל זה יסופר בפעם אחרת), כמובן היא לא חושבת שאני באמת גם בקטע של בנות אז היא הניחה שזה לא יפגע אבל זה היה משהו בנוסח הזה: "אני בסדר הומואים ולסביות, אבל אלא שגם וגם? זה פשוט דוחה. הם לא יכולים להנות משני העולמות!". מה אני אמורה לעשות? היא כן חברה טובה, ואנשים שאני מחבבת זה מצרך נדיר, אבל עדיין, WTF? באופן כללי מצאתי שבנות נוטות פחות לקבל את העובדה שאני בי מאשר בנים - לבנים זה מסביר הכל, כאילו גיליתי להם את סוד היקום, הכל פתאום מסתדר במקום שאני אומרת שאני גם בקטע של בנות, אבל שאני מספרת לחברות\לבנות? "נו באמת" ושלל תגובות שגורמות לי לחשוב שאני צריכה לשכנע מישהו במה שאני. *מצטערת על כל ההכללות שעשיתי פה, כמובן שיש המון יוצאים מן הכלל. ואנשים שיוצאים מן הכלל הם בדרך כלל יוצאים מן הכלל!
