בנות
בצער רב וביגון אני מודיעה שנפרדנו. אני כותבת את השורות האלה ובוכה. חושבת על כל השירים והמקומות שלא אוכל לראות יותר בלי להיזכר בו, ובכאב לב הזה שאני מרגישה עכשיו. הסיבה לא חשובה, מי שרוצה לדעת, יכולה לשאול אותי במסנג'ר או במסרים. אין לי למי לחכות יותר, אבל זה בסדר, אולי באופן כלשהו אני חופשייה עכשיו. אבל הוא עשה את הבחירה שלו ביני לבין הצבא. והצבא ניצח. אבל יהיה בסדר, בסופו של דבר כנראה שהוא לא היה שווה את כל הסבל. מצטרפת, לא כל כך בגאווה, למועדון האקסיות של חיילים. תקבלו אותי?
בצער רב וביגון אני מודיעה שנפרדנו. אני כותבת את השורות האלה ובוכה. חושבת על כל השירים והמקומות שלא אוכל לראות יותר בלי להיזכר בו, ובכאב לב הזה שאני מרגישה עכשיו. הסיבה לא חשובה, מי שרוצה לדעת, יכולה לשאול אותי במסנג'ר או במסרים. אין לי למי לחכות יותר, אבל זה בסדר, אולי באופן כלשהו אני חופשייה עכשיו. אבל הוא עשה את הבחירה שלו ביני לבין הצבא. והצבא ניצח. אבל יהיה בסדר, בסופו של דבר כנראה שהוא לא היה שווה את כל הסבל. מצטרפת, לא כל כך בגאווה, למועדון האקסיות של חיילים. תקבלו אותי?