חפירהP:
הוא בן 18 וחצי, אני בת 17. הוא גר ברמת גן ואני גרה במזכרת בתיה. בגלל שאנחנו באותו בית ספר, רוב השנה נפגשנו שם כל יום, לא ליותר מידי זמן- אלא אם כן את מחשיבה הברזות חד פעמיות והפסקות וחלון אחד משותף- והשתדלנו לפחות פעמיים בשבוע לעשות משהו גם אחרי בית ספר (ללכת אליו\אלי, ללכת לבית קפה, לישון ביחד, סתם להשאר בבית ספר אחרי השעות הרגילות ולדבר). בתקופות לחץ בלימודים זה קרה פחות ובתקופות עם פחות לחץ נפגשנו יותר, וב70% מהסופ"שים היינו יחד השנה. אבללל הוא בי"ב ועכשיו הוא סיים ללמוד. בינתיים אני רואה שזה מסתדר פעמיים בשבוע, אבל השבוע כנראה נפגש רק פעם אחת, ובכלל הוא עוד מעט יתגייס אז הכל ישתנה כזה. בכל מקרה, כמעט לא יוצא שאנחנו נוסעים אחד אל השני במיוחד. גם כי זה די הרבה זמן בתחבורה ציבורית ולאף אחד מאיתנו אין רשיון (בדרך, בדרך), וגם כי עד עכשיו זה היה ממש נוח פשוט ללכת אחת לשני אחרי בית ספר. ואין לי בעיה להיות איתו גם שבוע רצוף רק שנינו.
הוא בן 18 וחצי, אני בת 17. הוא גר ברמת גן ואני גרה במזכרת בתיה. בגלל שאנחנו באותו בית ספר, רוב השנה נפגשנו שם כל יום, לא ליותר מידי זמן- אלא אם כן את מחשיבה הברזות חד פעמיות והפסקות וחלון אחד משותף- והשתדלנו לפחות פעמיים בשבוע לעשות משהו גם אחרי בית ספר (ללכת אליו\אלי, ללכת לבית קפה, לישון ביחד, סתם להשאר בבית ספר אחרי השעות הרגילות ולדבר). בתקופות לחץ בלימודים זה קרה פחות ובתקופות עם פחות לחץ נפגשנו יותר, וב70% מהסופ"שים היינו יחד השנה. אבללל הוא בי"ב ועכשיו הוא סיים ללמוד. בינתיים אני רואה שזה מסתדר פעמיים בשבוע, אבל השבוע כנראה נפגש רק פעם אחת, ובכלל הוא עוד מעט יתגייס אז הכל ישתנה כזה. בכל מקרה, כמעט לא יוצא שאנחנו נוסעים אחד אל השני במיוחד. גם כי זה די הרבה זמן בתחבורה ציבורית ולאף אחד מאיתנו אין רשיון (בדרך, בדרך), וגם כי עד עכשיו זה היה ממש נוח פשוט ללכת אחת לשני אחרי בית ספר. ואין לי בעיה להיות איתו גם שבוע רצוף רק שנינו.
