בנות לוט.
זוכרים את הדיון הזה? קראתי מאמר של הרב מדן במגדים שמתעסק בין השאר בנושא לוט ובנותיו והיו שם שתי קטעים מעניינים (כל המאמר היה מעניין כמנהג הרב מדן): א. "'אם אמצא בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם' (בראשית, י'ח, כו). שמא תאמר, בעבור חמשים הקב'ה נושא פנים ; ואולי גם בעבור עשרה, אך לא בפחות מכך הרי תשובתך בצדך: 'ויאמר אליו, הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת. מהר המלט שמה' (שם, י'ט, כא-כב). עיר שלמה ניצלה בשל פנים שנשא הקב'ה לאחד, ללוט. מה שלא העז אברהם לתבוע, העז לוט לבקש. ביקש ונענה. לא השמיד הקב'ה את ערי הכיכר, עד שיצא מהן עושה הטוב האחד והיחיד, לוט. רק כש'כלו סג, יחדו נאלחו', נהפכו ערי הככר" שימו-לב שהוא מביא את הרעיון שגם צהר נהפכה כפשט גמור, מעניין (הרב מדן כותב בהקדמה למאמר שהוא היה ארוך מידי וקוצץ באגרסביות, אולי גם כאן הוא החסיר קטעים). ב. "'ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו, ונחיה מאבינו זרע' (שם, שם, לא-לב). שמא תאמר, שפסוק זה, לגנותן יש לדורשו, שגילו עריות - הרי תשובתך בצדך : 'בשכר לילה אחד, שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות' (בבלי, נזיר, כד, ע'א). נתכוונו למצווה (נזיר, כג, ע'א), עשו מצווה, ואף זכו לשכר נאה - מלכות ישראל. לא נתפרש בחז'ל מה מצווה עשו בנות לוט. אם נאמר פריה ורביה - הרי אין האישה מצווה על כך. ועוד יש להקשות, מדוע לא ביקשו בנות לוט חתן שאינו אביהן כדי לחיות ממנו זרע. וכי חשבו שחרב כל העולם כולו (ולא סדום ועמורה לבדן), ולא נותרו בעולם כולו אלא הן ואביהן? וכי חשבו שחרב אף ביתם של אברהם ושרה? וכי לא שמעו את דברי המלאך, שהעונש אינו אלא לסדום ובנותיה, והרי על ההר ישבו (פס' ל), ובוודאי ראו יישובים במרחק (62 הערה שישים ושתים: במרחק לא גדול משם, בראש ההר בערבות מואב, עמד לימים משה רבנו וראה את כל ארץ ישראל)! דומה שהאמור 'ואיש אין בארץ לבוא עלינו' מפרש את התעלומה. 'יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה' (דברים, כ'ה, ה). דוק ותשכח : בכל מקום אחר בתורה נאמר 'לבוא אל' ולא 'לבוא על' (63 הערה שישים ושלוש: 63. על דיוק לשוני זה כבר עמד חוקר המקרא בנו יעקב). הווי אומר, הפרשה כולה אינה אלא פרשת ייבום. ידעו בנות לוט גם ידעו, שאנשים רבים נותרו בעולם, ויכלו לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. אך העדיפו על אלו איש זקן ושתוי, ובלבד שיקימו שם למתים, לנספים. ארבע ערים שלמות חרבו. איש לא נותר. גם אחיותיהן וקרוביהן בין המתים. איש לא יקום על אפרם של רשעי סדום ועמורה, אדמה וצבויים. 'תשכון באהלו מבלי לו. יזרה על נוהו גפרית... לא נין ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו... אך אלה משכנות עול, וזה מקום לא ידע אל' (איוב, י'ח, יח-כ). בנות לוט, בהרותן לפליט היחיד מסדום, ללוט, באו להקים שם למתים, להקים את סדום מאפרה, לעשות חסד של אמת. 'ותקרא שמו מואב' (בראשית, י'ט, לז) ; נקרא על שם אביו, השריד האחדון לסדום. 'ותקרא שמו בן-עמי' (שם, שס, לח). 'עם' במקרא - לשון משפחה ('לעם נכרי לא ימשל למכרה', ועוד רבים, וכן הוא בלשונות השמיות הקרובות). נקרא על שם משפחתה של הצעירה, אותה משפחה שעלתה בעשנה של סדום הרשעה. לימים תלך אחת מצאצאיהן, רות המואבייה, בעקבותיהן : 'ואלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור. וכשבאו שני רעבון אמר : עכשיו כל ישראל מסבבין פתחיי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם' (רות רבה, א, ד). כמעשה סדום , שהתנכרה לענייה הרעבים, נהג גם אלימלך ובניו. וכמשפטה של סדום כך היה משפטו : תם ונכרת עם בניו בלא שם ושארית ורק עושת טוב אחת שרדה מן המשפחה לפרנס את נעמי הענייה, כדרך שעשה לוט הזקן לאורחיו. והיא שעשתה חסד עם המתים החוטאים. ועשתה זאת בלילה, בגורנו של בועז, כדרך שעשתה זקנתה בלילה הוא במערתו של לוט. לימים יצא משתיהן ביתו של דוד מלך ישראל : 'תפלה לדוד,.. שמרה נפשי כי חסיד אני' (תהלים, פ'ו, ד), ועל כך נרחיב בחלקו האחרון של המאמר" טוב, כאן זה כנראה כבר לא הפשט, אבל הראיה של הרב בנו יעקב עם "לבוא על" ולא "לבוא אל" די חזקה וכנראה רומזת לעניין. (אני בהחלט ממליץ לקרוא את המאמר המלא, מאוד דרשני, אבל השערות מבריקות, אפשר לקרוא אותו פה)
זוכרים את הדיון הזה? קראתי מאמר של הרב מדן במגדים שמתעסק בין השאר בנושא לוט ובנותיו והיו שם שתי קטעים מעניינים (כל המאמר היה מעניין כמנהג הרב מדן): א. "'אם אמצא בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם' (בראשית, י'ח, כו). שמא תאמר, בעבור חמשים הקב'ה נושא פנים ; ואולי גם בעבור עשרה, אך לא בפחות מכך הרי תשובתך בצדך: 'ויאמר אליו, הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת. מהר המלט שמה' (שם, י'ט, כא-כב). עיר שלמה ניצלה בשל פנים שנשא הקב'ה לאחד, ללוט. מה שלא העז אברהם לתבוע, העז לוט לבקש. ביקש ונענה. לא השמיד הקב'ה את ערי הכיכר, עד שיצא מהן עושה הטוב האחד והיחיד, לוט. רק כש'כלו סג, יחדו נאלחו', נהפכו ערי הככר" שימו-לב שהוא מביא את הרעיון שגם צהר נהפכה כפשט גמור, מעניין (הרב מדן כותב בהקדמה למאמר שהוא היה ארוך מידי וקוצץ באגרסביות, אולי גם כאן הוא החסיר קטעים). ב. "'ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו, ונחיה מאבינו זרע' (שם, שם, לא-לב). שמא תאמר, שפסוק זה, לגנותן יש לדורשו, שגילו עריות - הרי תשובתך בצדך : 'בשכר לילה אחד, שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות' (בבלי, נזיר, כד, ע'א). נתכוונו למצווה (נזיר, כג, ע'א), עשו מצווה, ואף זכו לשכר נאה - מלכות ישראל. לא נתפרש בחז'ל מה מצווה עשו בנות לוט. אם נאמר פריה ורביה - הרי אין האישה מצווה על כך. ועוד יש להקשות, מדוע לא ביקשו בנות לוט חתן שאינו אביהן כדי לחיות ממנו זרע. וכי חשבו שחרב כל העולם כולו (ולא סדום ועמורה לבדן), ולא נותרו בעולם כולו אלא הן ואביהן? וכי חשבו שחרב אף ביתם של אברהם ושרה? וכי לא שמעו את דברי המלאך, שהעונש אינו אלא לסדום ובנותיה, והרי על ההר ישבו (פס' ל), ובוודאי ראו יישובים במרחק (62 הערה שישים ושתים: במרחק לא גדול משם, בראש ההר בערבות מואב, עמד לימים משה רבנו וראה את כל ארץ ישראל)! דומה שהאמור 'ואיש אין בארץ לבוא עלינו' מפרש את התעלומה. 'יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה' (דברים, כ'ה, ה). דוק ותשכח : בכל מקום אחר בתורה נאמר 'לבוא אל' ולא 'לבוא על' (63 הערה שישים ושלוש: 63. על דיוק לשוני זה כבר עמד חוקר המקרא בנו יעקב). הווי אומר, הפרשה כולה אינה אלא פרשת ייבום. ידעו בנות לוט גם ידעו, שאנשים רבים נותרו בעולם, ויכלו לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. אך העדיפו על אלו איש זקן ושתוי, ובלבד שיקימו שם למתים, לנספים. ארבע ערים שלמות חרבו. איש לא נותר. גם אחיותיהן וקרוביהן בין המתים. איש לא יקום על אפרם של רשעי סדום ועמורה, אדמה וצבויים. 'תשכון באהלו מבלי לו. יזרה על נוהו גפרית... לא נין ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו... אך אלה משכנות עול, וזה מקום לא ידע אל' (איוב, י'ח, יח-כ). בנות לוט, בהרותן לפליט היחיד מסדום, ללוט, באו להקים שם למתים, להקים את סדום מאפרה, לעשות חסד של אמת. 'ותקרא שמו מואב' (בראשית, י'ט, לז) ; נקרא על שם אביו, השריד האחדון לסדום. 'ותקרא שמו בן-עמי' (שם, שס, לח). 'עם' במקרא - לשון משפחה ('לעם נכרי לא ימשל למכרה', ועוד רבים, וכן הוא בלשונות השמיות הקרובות). נקרא על שם משפחתה של הצעירה, אותה משפחה שעלתה בעשנה של סדום הרשעה. לימים תלך אחת מצאצאיהן, רות המואבייה, בעקבותיהן : 'ואלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור. וכשבאו שני רעבון אמר : עכשיו כל ישראל מסבבין פתחיי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם' (רות רבה, א, ד). כמעשה סדום , שהתנכרה לענייה הרעבים, נהג גם אלימלך ובניו. וכמשפטה של סדום כך היה משפטו : תם ונכרת עם בניו בלא שם ושארית ורק עושת טוב אחת שרדה מן המשפחה לפרנס את נעמי הענייה, כדרך שעשה לוט הזקן לאורחיו. והיא שעשתה חסד עם המתים החוטאים. ועשתה זאת בלילה, בגורנו של בועז, כדרך שעשתה זקנתה בלילה הוא במערתו של לוט. לימים יצא משתיהן ביתו של דוד מלך ישראל : 'תפלה לדוד,.. שמרה נפשי כי חסיד אני' (תהלים, פ'ו, ד), ועל כך נרחיב בחלקו האחרון של המאמר" טוב, כאן זה כנראה כבר לא הפשט, אבל הראיה של הרב בנו יעקב עם "לבוא על" ולא "לבוא אל" די חזקה וכנראה רומזת לעניין. (אני בהחלט ממליץ לקרוא את המאמר המלא, מאוד דרשני, אבל השערות מבריקות, אפשר לקרוא אותו פה)