הנה שוב מגיחה ממש לקצת..
עברה שבת נוראית למעשה עד עכשיו אני מרגישה רע מאוד, הכל התחיל ביום חמישי בלילה כלומר באמצע הלילה מתוך שינה נאנקתי ממש בכיתי שבעלי התעורר מכך והעיר אותי, שקמתי כולי מזיעה וכל הגוף כאב לי, קמתי התרחצתי וניסיתי לחזור לישון ולא יכולתי, בבוקר שרציתי לשתות את הקפה גיליתי שבא לי להקיא אם אני יכניס טיפת קפה לפה, ואני כאוהדת נס קפה מושבעת נדלקה לי נורה אדומה, לקחתי מד חום וגיליתי שאני עם 38.5 חום, אז לקחתי אקמול עשיתי שוב מקלחת ויצאנו לסידורים אני בעלי ואבא שלי, על אף שהרגשתי איום ונורא
קנינו צבע לשיפוצי הבית ראינו שיש, קנינו מנורות חדשות, ואפילו כיירים חדשות תנור בילד אין וקולט אדים. ואז נשברתי ובקשתי דחוף הבייתה למיטה שהגעתי הביתה החום שלי היה 39.5 החלטנו להזמין רופאה פחדנו נרוא שזה משהו מהניתוח למרות שהרגשתי שקשה לי לבלוע אז חשבתי שזה אולי משהו מהגרון, הרופאה קבעה בברור אחרי בדיקה שעשתה לי כאן שיש לי דלקת גרון חריפה מאוד והשקדים שלי בגודל אסטרונומי נפוחים, כך שהימים הבאים יעברו עלי ממש לא בקלות, מה אני יגיד לכם מרוב חולשה לא היה לי כוח אפילו לבכות, אז היא נתנה אנטיביוטיקה ראפפן מגה 3000 מ"ג, ולשתות כל הזמן אקמול נגד החום לפחות לשמור שהחום לא ירקיע שחקים, למרות שאתמול בלילה ובצהרים הגעתי ל40.1 חום וארפי נבהל והכניס אותי למקלחת ורחץ אותי עם הבגדים הוא פחד מהום בעלה לרמה שכזו. היום מרגישה עדין חלשה והחום לא יורד מ38.5 הגוף כואב אבל פחות ארפי הביא לי את האדויל שהוא גם מוריד חום ועוזר לכאבי השרירים, כך שאני חלשה אבל מרגישה פחות או יותר בהקלה מסויימת, רק מחכה כבר לראות במד החום את החום36.5 חזרה.. החום הנומאלי שליף, הרופא אמרה שבגלל שהדלקת חריפה מאוד יתכן וזה יקח ארבעה חמישה ימים לכן אני מרגישה ממש באאווט טוטאלי.. מה גם שאני לא יכולה לאכול כלום, כך ששלושה ימים לא אכלתי(התחלתי בדיאטה רצחנית של אחרי הלידה..סתתתם.. טוב שנשאר לי עוד קצת הומור הא?!) כלום רק שותה כמו באר ומזיעה כמו סוס כל הזמן ממש נורא, אגב אני כל הזמן בהסגר בחדר שינה, שהילדים לא ידבקו ממני, היום הם בקייטנה אז יצאתי קצת החוצה מהחדר, למרות שמהחולשה אני ישנה כל הזמן. מה גם שאמא שלי מאושפזת מיום שישי במצב קשה בבית חולים היא עם טיטול כי היא ממש בעולם שלה ולא שולטת על צרכיה כבר, זוכרות פעם סיפרתי לכן כאן שאמא שלי חולת סרטן, וכל כך קשה לי עם ההרגשה הזו שאמא שלי מיום ליום מתפוררת לנו מול העיינים, היא פשוט אידה כל צלם אנוש, והלב שלי שבור ואבא שלי הרוס טוטאלית. מה אני יגיד לכם.. סוף שבוע מנחוס כזה לכל הכיוונים.. טוב חוזרת למיטה אני כבר מסוחררת מישיבה. להשתמע שאוכל לקום שוב..
